כבר סיפרתי על השינוי המשמעותי שעברה המלתחה שלי בשנה האחרונה. לא ברור כיצד, אבל במחי מספר חודשים הפכתי מטווס המוני א־לה דנה אינטרנשיונל לובשת נוצות של גוטייה לנזירה מינימליסטית עם מלתחה צנומה שלא מכילה יותר מעשרה פריטים, רובם ככולם בגוון מונוכרום נחבא אל הכלים.
זה מצחיק, אבל אחרי שנים שבהן הצבע והשפע חגגו בארון שלי, אני מרגישה כמעט כאילו הורדתי עשרות קילוגרמים ממשקלי. ולא שירדתי אפילו גרם אחד מישבני העבה, אבל ממש כמו רזון פיזי, גם רזון מלתחתי גורם לך להרגיש כאילו אתה ממש קליל יותר, וכך גם מגיבה אליך הסביבה. במפתיע אני כמעט מרגישה גם נעלה יותר. תחומי העניין שלי לא באמת השתנו, אבל אחרי שנים שהתעסקתי בבדים וחומרים, בחודשים האחרונים שבהם אני לא ממש מתעסקת בלבוש, אני כמעט מרגישה כאילו הפכתי לאינטלקטואלית יותר. הו אנורקסיית מלתחה מופלאה, מה מענגת את.
אך בעוד שבמגע עם העולם החיצון, אני מקפידה לזעוק צנימות מלתחה נערצת, לבי ונשמתי מוכיחים לי לא פעם כי אני עוד עורגת לכל מה שמצחין משפע צבעוני, המוניות אלמנטים ואקלקטיות משוקצת. כן, כל הדברים האלו שניסיתי למגר מהתפיסה האסתטית שלי עוד לא לגמרי מוכנים להרפות ממני. או במילים אחרות: אתם יכולים להוציא את הקוקסינל מהיעל, אבל אתם לא יכולים עדיין לכבות את התשוקה שלי לצפות במצעד הגאווה ביוטיוב.
אני מרגישה את פרץ התשוקה לקרקסיות אופנתית פעם בכמה שבועות. לפעמים זה פריט לבוש מסעיר ומטופש במיוחד שקופץ לעברי ממסך האינסטגרם; לפעמים זה בגד מופרך, אבל כמעט מושלם, שסלבריטאית כלשהי בוחרת ללבוש; ולפעמים זה קורה במהלכו של עוד שבוע אופנה קדחתני.
אנחנו נמצאים כרגע בעיצומם של שבועות האופנה לעונת חורף 2016־2017. מאז ומתמיד שבוע האופנה החביב עלי ביותר היה זה של לונדון - ניסיוני, צעיר, בועט ובלתי לביש בעליל. בכלל, יש לי היסטוריה ארוכה של חיבה לעיר הבריטית האפרורית, ובשילוב עם תעשיית אופנה מלאת צבע ורוח שטות - מדובר בשילוב מנצח. החודש גיליתי שאף שציפיתי שיהיו אלו דווקא המינימליזם של ניו יורק או האנינות של פריז שיכבשו את טעמי המחודש, זה שוב שבוע האופנה של לונדון שמרטיט את לבי.
אבל הפעם במקום השראה בתחום המלתחה, החלטתי לקחת משבוע האופנה של לונדון השראה דווקא לתחפושת הבאה שלי לקראת פורים המתקרב. להלן הממצאים שאספתי עד כה:
חניבעל לקטר
בתצוגת גארת' פו
טוב, מדובר בלא פחות מיצירת מופת. אבל אלא אם את מתמחה ביצירות גבס או עיסת נייר - איך לעזאזל את אמורה ליצור את הקונסטרוקציה המופלאה הזאת, מתבנית ביצים וסיכות משרד?!
הבובה המבעיתה
של ריאן לו
כאילו מתוקה, אבל מזכירה יותר את הבובה צ'אקי מהסרט "משחק ילדים". גאוני. המלצה שלנו: לנסות בכל מחיר להדביק ריסים מלאכותיים גם על שכבת הריסים התחתונה.
משטח הפיקסלים
של אניה הינדמארץ'
ממש כמו הבובה המבעיתה, אני רואה פה תחפושת ששמה דגש על גזרת הביוטי והאיפור. מראה הפיקסלים או הגריד הוא עכשווי למדי ומגניב מתמיד.
דיוויד בואי
של פלדר פלדר
כנראה התחפושת (והמחווה האופנתית) הצפויה ביותר של הפורים הקרוב. התספורת הא־סימטרית עם נטייה למולט אייטיז, ביגוד פאנק רוק יוניסקס, וכמובן הברק הזה בכחול־אדום. תכל'ס הייתי ממליצה לכם לוותר על בואי לפורים הזה: צפוי מדי, מוקדם מדי.
הפליט המדיני
של ויויאן ווסטווד
שמיכת טלאים דהויה, כיסוי ראש עמום מגדרית ומדינית ובאופן כללי לוק שזועק כולו "אני אומנם מעצבת אופנה עם מיליונים בבנק, אבל ענייני דיומא ופוליטיקה מאוד רלוונטיים לי כי זה מגניב". האמת, מדובר בהחלט בתחפושת ראויה ואף קלה למדי (פשוט מעמיסים על הגוף את כל הבית ונמלטים באישון לילה), אבל אני חוששת להסתבך עם אנשים שפוליטיקלי קורקט אצלם זו דרך חיים טרחנית.