הטיפה המרה: כל מה שיעסיק אותי אופנתית הקיץ הוא זיעה

אמש עלעלתי לי שנית בכמה מהטורים האחרונים שפרסמתי בעיתון. הסתכלתי על הכותרות, על בחירת הנושאים והבנתי שללא ספק, אני הולכת ומאבדת צלם אנוש. נגיד הטור ההוא על השפשפות בין הירכיים של איימי שומר. האם מדובר בנושא רלוונטי וחשוב עבור חלק הארי של המין הנשי? בהחלט. האם שנויה במחלוקת העובדה שהקדשתי לנושא עמוד שלם בעיתון “מעריב המגזין” בעולם שבו חוגגים גאים נטבחים במועדון לילה? ללא ספק.
 

כן, מצד אחד אני מרגישה שאני יורדת אתכם במדור הזה לרזולוציות קשוחות מדי. מצד שני, יש לי את התחושה המגלומנית והצדקנית, אך גם הצודקת על פי טעמי, שאם אני, בלילת וולגריות חד־פעמית שכמותי לא אבחר לדון בנושאים אלו מולכם - אף אחד לא יעשה זאת. וחבל שכך. ללא ספק, אני היא ז’אן דארק של נושאי השיח השוליים והמבאסים ביותר שניתן לדון בהם. לצערי, מלבד לטורים שבועיים, יש לי גם נטייה להפוך את אותם נושאים שוליים למדי למרכז עולמי, על גבול האובססיה. 
 

החודש למשל, התחלתי להיות אובססיבית עד כדי פסיכוזה לאחד מתפקודי הגוף הבנאליים אך המייאשים של גוף האדם. קראו לי אישה שבניגוד מרהיב למותניה, עולמה דווקא צר כעולם נמלה, אבל אני לא יכולה שלא להתוודות על כך שכל מה שמעסיק אותי הוא זיעה. כן, זיעה. ובעיקר העובדה שאין לי ספק שרחוק ככל שאני מסתכלת על החודשים הקרובים, לפחות עד חודש נובמבר, זיעה היא כנראה הדבר המרכזי שיעסיק אותי ויטריד את מנוחתי.
 

אללי, הייתם צריכים לראות אותי ממש לפני כשבועיים, במהלך גל חום טרנדי, עומדת בעיניים ממצמצות ומבט מוכה גורל בתחנת האוטובוס של קו 42 ומטיחה בפני, חזור והטח, מניפת בד זולה כמו הגרסה הצעירה והעבה יותר של חנה לסלאו. כן, זו אני, אישה בת דור ה־Y, בעלת חשבון פעיל במיוחד ברשתות חברתיות של מביני עניין דוגמת סנאפצ'ט, עומדת ברחוב ומנפנפת על עצמה במניפה, כמו איזו ניצבת סוג ז' בסרט בורקס. בטח היו קוראים לדמות שלי אנושקה. והייתה לה עין אחת מזכוכית ואוסף תיונים נדיר שהיא הביאה איתה כל הדרך מלודז'.
 

אגב, שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא אדם מיוזע. ואני מקפידה לציין את העובדה הזאת מתי שרק מזדמן לי ולהתנשא על כל יתר בני האנוש שניחנו בטפטוף יתר. אתם מכירים את הטיפוסים הדביקים האלה שמצניעים בחודשי הקיץ עיגולי זיעה כהים וגאים מתחת לבית השחי? איזה מסכנים, לבי יוצא אליהם ואל האנושיות המבזה שלהם. אני לא סובלת מהזעת יתר גופנית, מלבד שתי בלוטות זיעה ארורות במעלה המצח שהורסות לי לחלוטין את החיים. ומאחר שהמצח המיוזע שלי הוא לא פחות ממטרד אופנתי עבורי, אני מרגישה שבהחלט יש מקום לדון בו בטור זה וכמובן בפתרונות היצירתיים שאהיה חייבת למצוא עבורו. אוף, אנחנו רק בחודש יוני, ומספר הקללות שאני מסננת מתחת לשפמי הפרוע בכל בוקר, עת אני מיישרת את שערי במחליק רק כדי לתת לו להתקרזל שוב בדרכי לעבודה, מבהירות לי שאני פשוט לא הולכת לשרוד את הקיץ הזה.

למזלי, נתקלתי במהלך שיטוטי המקוונים בכתבה מסקרנת למדי שהתפרסמה באתר של "הניו יורק מגזין" ועסקה בדוגמניות ובדרכים שבהן הן נאבקות בזיעה. אני לא נוטה לחבב דוגמניות באופן מיוחד, אבל מאחר שאני חרדה על אמת מחודשי הלחות הקרבים, אני מוכנה לקבל עצה מכל אחד. מרבית הדוגמניות שרואיינו לכתבה הלכו על עצות צפויות ומבאסות: לרסס ספריי מרענן על הפנים (מים טרמליים, כביכול) או לוותר לחלוטין על איפור ולתת לעור לנשום. אויש, תנוחו, עלובות. העצה החיננית היחידה הגיעה מפיה של הדוגמנית הטרנסג'נדרית אנדריאה פג'יק, שהודתה שהדרך היחידה להילחם בחום היא לגייס צי בחורים שינפנפו עלייך בעלי במבוק. ללא ספק, מצאתי את אחותי התאומה. וכצפוי, פעם היה לה בולבול.

 

בכל אופן, רגע קטן של יצירתיות הסתמן כשנתקלתי בתמונה עדכנית של השחקנית זוסיה מאמט, שושנה מהסדרה "בנות", בשבילכם. הנ"ל הגיעה בשבוע שעבר לטקס חלוקת פרסי האופנה האמריקאי, ה־CFDA, כשהיא עוטה לראשה מעין כיסוי ראש/טורבן/גומיית בד בהשראת עולם הטניס, שנשלף מסט הצילומים של "משפחת טננבאום". כשנשאלה לגבי האביזר המסקרן אמרה שמדובר בסך הכל באלמנט פרקטי. "אני עושה יוגה חמה, אז השיער שלי כל הזמן דוחה ומזיע", אמרה לשואלים, "יש לי כל מיני פתרונות לשיער מזיע. אני עושה לו קוקו אבו־עגילה ועוטפת אותו עם צעיפים". האישה גאונה, ובאופן רשמי המלכה של כל הנשים מיוזעות המצח באשר הן.