החגים מתקרבים ואיתם השאלה הגדולה של קניית המתנות. לדעתו של דוקטור אייל דורון, חוקר תבונה יצירתית, מדובר ב"התרוששות הדדית מיותרת. החג הוא טקס מאוד יפה, אתה נפגש עם המשפחה, נכנס לפקקים, מביא מתנות, וזה תמיד אותן מתנות ואותן אריזות צלופן. צריך להפסיק עם זה, יש בזה את הדבר הכי לא אישי ולכן זה איבד את הפואנטה", אמר לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM".
"האנונימיות של המתנה והחוסר אישיות שלה יותר גרועה מלא להביא מתנה. אל תקנו מתנה גנרית, תחסכו מעצמכם את התורים והלחץ. תעשו כלל במשפחה שלא קונים. התביא לי משהו הזה, זה כל כך מטומטם. אנחנו אלופים בלהרוס לעצמנו טקסים".
"יש הרבה מאוד מאמרים פילוסופיים כבדים על מתנות ויש שני חוקים עיקריים", הדגיש, "הראשון הוא לא לתת מתנה יקרה מדי, שלא תשפיל את מי שאתה נותן לו. השני הוא שנתת משהו מהרוח שלך ומעצמך, ואז אתה במרדף אינסופי להחזיר. לי שכנה שכאשר עברנו דירה הבאנו לה מתנה והיא רדפה אחרינו שבועות, לא נשמה עד שהחזירה לנו. בגלל זה ילדים הם היחידים שמקבלים את המתנה ושמחים, כי הם לא צריכים לקנות מתנה בחזרה".
"יש גם רגישות לכלי בית, כפות, צלחות, קערות, פתאום כולם נהיים עם חוש אסתטי, עומדים בתור בחנות כלבו וזה באמת סיוט", ציין ד"ר דורון. "ואז יש את המתנות שאתה מעביר הלאה, כי אתה לא צריך. הייתי באיזה אירוע ואלה שקונים את הסלסלות המאורגנות, זה הסוף בעיני, באמת זה הסוף. זה כמו לעמוד בתור לשטיפת רכב בערב החג שלוש שעות. זה באמת באותה רמה, הכי גרוע שיש".
"מתנה היא מעניינת רק אם היא מפתיעה", הסביר ד"ר דורון. "זה טקס מאוד יפה אבל היא לא יכולה להיות מן המוכן. אל תחפשו מתנות איפה שכולם מחפשים מתנות. אף אחד לא יכול לארוז ולהכין לך את המתנה. מתנה אמורים לתת מתוך היכרות אישית, והיא מיועדת להיבט ספציפי שהמביא מכיר במקבל ורק הוא יכול לתת לו את המתנה הזו".