הדיבור בשבוע האחרון בקרב כל מי שאוהב דרמה, כותרות ויתר רעות חולות, שאני אישית אוהבת במיוחד, לא היה מי הגבר הבא שייזרק אל קלחת חשיפת ההטרדות המיניות שלו (כלומר, כן), אלא תצוגת האופנה השנתית של ויקטוריה'ס סיקרט, שהתקיימה השבוע בשנגחאי, סין. כן, אותו מפגן חסר טעם א־לה חופי מיאמי פינת ג'רזי שור ממשיך ללכוד את כותרות ביצת האופנה שנה אחר שנה. בעיקר מפני שהמותג מצליח לתפור את האייקוניות החמות ביותר של הרגע למשימה.
והכוכבת הבלתי מעורערת השנה? בלה חדיד, שנדמה שכמעט מצליחה לעקוף בשנה האחרונה את הפופולריות של אחותה האהודה כל כך, ג'יג'י חדיד, שלא יכלה להגיע. והייתה לכך סיבה: אם כבר מדברים על אהודה, סקנדל קטן ולא חינני במיוחד הצליח להעכיר מעט את חינגת התצוגה עוד לפני שהחלה.
כאמור, התצוגה התקיימה השנה בסין, והממשלה סירבה להעניק אשרות כניסה למדינה לכמה דוגמניות מאוקראינה ומרוסיה. גם ג'יג'י סורבה, שכן במהלך הקיץ האחרון היא השתחלה לתוך סקנדל בהחלט לא חינני, כשהעלתה לרשתות החברתיות תמונה שבה היא מחקה עיניים אסייתיות. זה חסר טעם בהחלט, ועלה לה בתצוגה.
אבל אל תדאגו לסוד של ויקטוריה; ההצגה בהחלט המשיכה, ו־55 דוגמניות בקליבר של קרלי קלוס, אדריאנה לימה ואלסנדרה אמברוסיו (שזו לה התצוגה האחרונה אחרי 12 שנות טיפוף על המסלול הזה), דגמנו שלל תלבושות שכל קשר בינן לבין ההלבשה התחתונה שכולנו נקנה בסופו של דבר - מקרי בהחלט. אבל נו מילא, אנחנו פה בשביל חגיגת הנשיות, הנשיות המאוד מסוימת.
אז נכון, קברניטי המותג דווקא ניסו ללהטט בתצוגה הנוכחית עם מילת הקסם הנוכחית של תעשיית האופנה, Diversity (מגוון), ואכן העלו למסלול שלל דוגמניות, בהן כהות עור, ואפילו מלבושים שהזכירו מאפיינים אתניים שונים (האם היה משהו מעט חסר טעם בניכוס האלמנטים התרבותיים של שבטים ותרבויות לא מערביות? נראה שכן, אבל חוסר טעם זה משהו שהתצוגה השנתית הזו מתמחה בו), אך גיוון מוחלט עדיין לא היה שם.
מי שתצקצק בלשונה למשמע דברים אלו היא דוגמנית הפלאס סייז המצליחה אשלי גרהאם. המעריצים הפצירו במותג לשלב דוגמניות במידה של גרהאם בתצוגה, אבל הם כמובן עדיין לא שם. בתמורה, החליטה הנ"ל לעקוץ את המותג והעלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה שלה שהוספו לה כנפיים בפוטושופ, ולצדה הכיתוב: "יש לי כנפיים משלי" (הסמל המסחרי של תצוגת המותג הוא כנפיים שמסמלות את מלאכיות המותג). האם בתצוגה של השנה הבאה כבר נראה דוגמנית עסיסית על המסלול? ימים יגידו.
הצד החיובי
אז גיוון אף פעם לא באמת יהיה פה, לפחות לא בשנים הקרובות, אבל כן יש אספקט חיובי לתצוגות הראווה הללו - אסקפיזם, וכולם צריכים אסקפיזם, בעיקר בתקופה שאנחנו חיים בה. העובדה שתצוגת המותג רק הולכת ומתחזקת משנה לשנה בהחלט גרמה לי לחשוב על עוד היבט מעניין של התרבות המסוימת שאנחנו חיים בה ברגעים אלו: יש משהו בעובדה שתצוגת האופנה הזאת ממשיכה לשמור על מעמדה האייקוני, לצד הפיכתו של אירוע הגאלה השנתי של מוזיאון המטרופוליטן, אשר לחלוטין הוריד מכיסאו את טקס האוסקר כאירוע האופנתי והמדובר של השנה ומראה מגמה מאוד מסוימת בעולם המערבי. שמה של המגמה - אסקפיזם מוחלט: לא עוד שמלות מעודנות ומצג שווא של אלגנטיות מעושה.
עכשיו, כשאנחנו יודעים עד כמה העולם המערבי המעונב יכול להיות מושחת, אפוף בגברים מטרידנים ושאר רעות חולות, אנחנו רוצים להפסיק לשחק את משחק האיפוק, ובעיקר לברוח אל מחוזות קסומים יותר: תצוגות אופנה גרנדיוזיות עם תלבושות אתניות מופרכות (למה להתייחס לתרבות שלנו כשאפשר לברוח אל חיקן של תרבויות רחוקות?), טקסי גאלה שאליהם כל הסלבריטאים הנחשבים בעולם מגיעים עם תלבושות קונספטואליות מוגזמות בהחלט.
הניסיון להמשיך להעמיד פנים שאנחנו עדיין חיים בעולם מעודן ומיושב הוא כמעט מגוחך, ונדמה שהאירועים התרבותיים והאופנתיים הנחשבים של הרגע משקפים את הצבעוניות הכאוטית על גבול הקטסטרופלית ואת הרצון הכל כך נואש לאסקפיזם של האקלים הפוליטי־חברתי שאנחנו שוחים בו.