הן גנבו לי את השם. וכשאני כותבת “גנבו", אני מתכוונת, כמובן, במובן הזה שבו Great minds think alike. כי לא שיתפתי אף אחד בכותרת הזאת, שתכננתי להעניק להרצאה מעוררת ההשראה שלי. זו שתשנה את האופן שבו נשות העולם מתייחסות לגוף שלהן, למשקל שלהן ולעצמן, ותהפוך אותי לגורו של דימוי גוף חיובי. זה קרה רק בפנטזיות שלי, שם כבר עמדתי על במת TED העולמית נשאתי את ההרצאה הזאת באנגלית, שעה שאלפי עיניים דומעות מביטות בי בהערצה, השמורה רק לנשים כמו ביונסה.
רציתי לקרוא לה “הגוף הלא מושלם", והיא הייתה יכולה להיות נהדרת, רק שהייתה בעיה קטנה עם כל התוכניות האלה. כדרכן של בטטות עצלות, לא עשיתי איתן שום דבר. ואז הגיע עמוד הפייסבוק הזה, “שוברות משקל", ושם, בניגוד אלי, הן מתקתקות עניינים.
רציתי לקרוא לה “הגוף הלא מושלם", והיא הייתה יכולה להיות נהדרת, רק שהייתה בעיה קטנה עם כל התוכניות האלה. כדרכן של בטטות עצלות, לא עשיתי איתן שום דבר. ואז הגיע עמוד הפייסבוק הזה, “שוברות משקל", ושם, בניגוד אלי, הן מתקתקות עניינים.
בשבוע שעבר הן העלו לרשת את קמפיין “הגוף המושלם", שכבר בטח נתקלתם בו. נשים במידות שונות ובמבני גוף שונים הצטלמו בבגדי ים בחוף הים, והוסיפו לתמונה טקסטים אישיים על ההתמודדות הפרטית שלהן עם משטר הרזון וענייני דימוי גוף אחרים.
את ההשראה לקמפיין הזה הן קיבלו מקמפיין אחר, שבכלל ביקש להביע מחאה נגד קמפיין שלישי. זה התחיל כשבחברת ההלבשה התחתונה ויקטוריה'ס סיקרט היו נועזים מספיק כדי לקרוא לקמפיין שלהם “הגוף המושלם", ואז להציג שורה של דוגמניות שדופות ומרוטשות, כאילו השנה היא עדיין 1992. ואז באה חברת אופנה בריטית וקראה לקמפיין שלה “חוסר שלמות מושלם", שבו נראות דוגמניות בשלל גדלים וצורות. הבנות בישראל רצו גם, אז הן לקחו את השם המקורי ונתנו לו טוויסט. והן עשו עבודה מרהיבה. באמת.
את ההשראה לקמפיין הזה הן קיבלו מקמפיין אחר, שבכלל ביקש להביע מחאה נגד קמפיין שלישי. זה התחיל כשבחברת ההלבשה התחתונה ויקטוריה'ס סיקרט היו נועזים מספיק כדי לקרוא לקמפיין שלהם “הגוף המושלם", ואז להציג שורה של דוגמניות שדופות ומרוטשות, כאילו השנה היא עדיין 1992. ואז באה חברת אופנה בריטית וקראה לקמפיין שלה “חוסר שלמות מושלם", שבו נראות דוגמניות בשלל גדלים וצורות. הבנות בישראל רצו גם, אז הן לקחו את השם המקורי ונתנו לו טוויסט. והן עשו עבודה מרהיבה. באמת.
יש עניין כזה בפייסבוק בשנה האחרונה (אולי אפילו קצת יותר) - נשים בבגד ים הן מסחטת לייקים משומנת, ולא מהסיבות הברורות והסקסיסטיות שאולי עולות בראשכם. אני מדברת על נשים שאינן בהכרח מופת של רזון וחיטוב, אלא משהו מעט יותר אנושי וקרוב למציאות - נשים עם בטן, ירכיים וזרועות לא דקיקות. הן מפרסמות את התמונות שלהן בבגדי ים מתוך התרסה ואומרות “זו אני, אני אוהבת את עצמי, ואם יש לכם בעיה עם זה, לכו קנו ארטיק ב-29 שקל בחוף מציצים".
בגדול, מוכרחים לברך על המגמה. ברור שמוכרחים. כשאני הייתי נערה שמנמנה, בדמיונותי הפרועים ביותר לא חלמתי שיום אחד נשים שנראות כמוני יעלו תמונות שלהן בבגד ים לכל מקום שאינו פרסומת לרשת ציוד למחנאות. תמונה של אישה שמנה בבגד ים? זה נחשב לפסגת הבושה, ובטח לא למשהו שאפשר יהיה אי פעם להיתקל בו על בסיס יומיומי במדיה. אבל יש גם שאלות שצריכות להישאל: למשל, האם לקמפיינים בפייסבוק יש יכולת לחצות את גבולות הווירטואלי ולחלחל אל העולם האמיתי?
האם נערה צעירה, המתעבת את גופה עוד לפני שסיים להתפתח, באמת ובתמים תביט על התמונות האלה ותאמר לעצמה: "היי, אני בסדר גמור כמו שאני", או שהיאתדפדף מיד לעמוד האינסטגרם של טיילור סוויפט וקנדל ג'נר ותגיד לעצמה: "ככה אני צריכה להיראות". כי רזון וחיטוב עדיין קשורים קשר הדוק במושגים כמו הצלחה ויופי, ונערות, ואפילו נשים מבוגרות יותר, עדיין מעדיפות להזדהות עם מודלים זוהרים ומפורסמים שרחוקים מהן, ולא עם נשים יומיומיות שהן מכירות. מעוות, אבל המציאות תמיד הייתה מעוותת.
לכאורה, הלייקים הרבים שהתמונות האלה ממגנטות אליהן מסמלים מהפכה כלשהי, אבל האמת היא שהלייקים הם דרכם של הגולשים לשבח את הנשים האלה על האומץ להיחשף כך. לייק הוא לא בהכרח תיעוד של שינוי תודעה, לעתים הוא רק מקור לפרגון, ובמקרים רבים, התמיכה הזאת היא בכלל סוג של התנשאות סמויה - "הו, וואו, את אינך נראית כמו דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט ובכל זאת הצטלמת בבגד ים והעלית את התמונה לרשת? הנה, קבלי ממני את אות האומץ לשנת 2015 , בדמות אגודל מונף כלפי מעלה".
את השינוי האמיתי אנחנו לא נראה ברשת, שברוב הזמן לא מייצגת מגמות אמיתיות, אלא יותר הולוגרמה של מציאות שכולנו היינו שמחים לקחת בה חלק. השינוי האמיתי יגיע כשתמונה של אישה לא רזה ולא חטובה בבגד ים, כבר לא תרגש אף אחד. במובן הזה שלא יהיה מדובר בסיפור גדול. אין ספק שהדרך לשם עוברת בקמפיינים וירטואליים ובעמודי פייסבוק נהדרים כמו העמוד הזה. אין ספק שהתמונות מעוררות השראה, אבל זה עדיין לא מספיק כדי לגרום לי לאזור אומץ ולהשתחל לתוך בגד הים שלי - אקט שעדיין נראה לי אפשרי באותה המידה שבה קיים סיכוי סביר שאגיע לחלל. אולי זה רק מספיק כדי לקבל השראה לחיפוש שם חדש להרצאה שלי.