ג'ירפות, פומות וסניקרס: התרגשות רבה בשבוע האופנה של ת"א

המותג, שמציע פריטי אופנה מינימליסטים ומונוכרומאטיים בעלי גזרות מוקפדות לא הצליח לרומם את הרפרטואר שלו לכדי ויז'ואל שיחזיק מסלול. בנוסף, כמו לא מעט תצוגות אחרות במהלך היום, גם התצוגה של בלינקי לקתה בעודף פריטים כרוני וניכר כי עריכה וצמצום הייתה עושה לשואו רק טוב. 

 

שי שלום הציג קולקציה שהוכיחה את החוזקה שלו בכל הנוגע לסריגים ואת החולשה שלו בכל הנוגע לשילובם עם אריגים. בנוסף, בעוד פריטי הנשים דילגו ללא חן על התפר שבין קאז'ואל סתמי וחייטות משרדית אנכרוניסטית, קולקציית הגברים הוכיחה כישרון מרענן לצבעוניות וגזרות חכמות, קלילות ועכשוויות. הסריג הגברי בעל השרוול הקצר והשסע משני הצדדים- היה לא פחות ממופתי. פרינט הג'ירפה? חסר טעם לחלוטין. אנחנו עדיין לא מילאנו. 

אגב, אחד מהאלמנטים החלשים של יום התצוגות הראשון, שבהחלט יש לדון בו בהרחבה, הוא נושא הסאונד ובחירת הפסקול לתצוגות. כל אחד מהמציגים בחר יחד עם המנהל המוזיקלי של האירוע אלי ניסן את פסקול התצוגה שלו. נכון ליום הראשון לתצוגות, מלבד תצוגתה של טובהל'ה, כל התצוגות התהדרו בפסקול חלש עד כדי כושל. למשל, מוזיקת ההארד רוק העוצמתית ונטולת ההקשר שהלקתה ואף החלישה את תצוגתה של בטי אלדד ל- "בטקה". אין לנו מושג מה המשוררת ניסתה לומר בבחירתה את הפסקול הנ"ל והתאמתו הכה רופפת לאופי הקולקציה חמורת הסבר ורתומת הקרינולינות. 

 

 

 

בגזרת הדוגמניות, לא הסתמנו הפתעות רבות (נועם פרוסט הייתה שם, וגם נטלי אידלמן, אניה מרטירוסוב ושות'). בגזרת הדוגמנים, הושחל הפעם לקלחת אחד מהשמות החמים ביותר בחודשים האחרונים, הדוגמן שון (בוריס) רייטנר, שתלתליו הג'ינג'ים כבר הספיקו להדס על מסלולי התצוגות של פראדה. 

 

בעוד התצוגות של המעצבת משבועות האופנה הקודמים נראו יותר כמו זרם תודעה אקראי שתורגם לבגדים, התצוגה הנוכחית הייתה מפגן כוח משמעותי, מרשים ומהודק של יכולותיה של המעצבת. ובניגוד ללא מעט תצוגות אחרות שתפסו את מקומן ביום הראשון, אורכה המשמעותי של התצוגה כלל לא פגע בקצב שלה, להיפך, הוא אפשר לכישרון ולוירטואוזיות של טובה'לה וביתה/שותפתה להגיע לכדי ביטוי מלא ומדויק על המסלול.