את יום התצוגות האחרון פתחה המעצבת האפלה, רימה רומנו, בתצוגה שנחתמה בקול ילדותי משהו (כלומר, עם שלוש תינוקות שעלו בזרועותיהם של המעצבת ושתי דוגמניות א-לה תצוגת החורף של דולצ'ה וגבאנה).
ממש אחריה, המעצבת שני צימרמן העלתה למסלול קולקציה על טהרת גווני הכחול טיל, סלדין, כתום וקורל שרגעיה החזקים נצפו כאשר המעצבת חזרה להתמקד בבדי האריג המרופדים שמזוהים כל כך עם עיצוביה.
לצערה של צימרמן, שיתוף הפעולה שלה עם התכשיטנית קרן וולף בלע את מירב תשומת הלב. קשתות מעוטרות עגילים דרמטיים בסופן (כל כך יצירתי!) טבעות ענק חובקות כף יד וענקים דרמטיים ומופלאים שקשקו וצלצלו כשהדוגמניות הלכו על המסלול (הלוואי ובכלל לא היה פסקול ואלו היו הצלילים היחידים שהיינו שומעים לצד דממה מוחלטת). לרגעים אפילו היה נדמה כאילו מדובר בתצוגה של קרן וולף עצמה, שמציגה את דגמיה שזעקו מקוריות ויצירתיות שיא, כשברקע דגמיה החינניים של המעצבת. ולמי שפספס, במהלך התצוגה, שביט ויזל שוב עלתה עם מצלמת הווידיאו שלה. מצטלמת ל- "מחוברים" וזה.
רגע השיא של יום התצוגות הנוכחי, היה תצוגות ה- upcoming designers בחסות מפעל הפיס. למעשה, הפרויקט, ששלף ותמך בשמונה מעצבים צעירים שנבחרו מבין כ-70 שהגישו מועמדות, היה גולת הכותרת של השבוע. במפתיע, הציג הפרויקט בפני האורחים קולקציות שבחלקן התעלו על קולקציות של מעצבים ותיקים ומנוסים מהם שנראו לפני על המסלול.
יצירות מופת
הקולקציה של צוות המעצבים מוסלין בראדרס הייתה לא פחות מיצירת מופת. עם צבעוניות מפתיעה, דגמים עשויים למשעי, מקוריות סרטוריאלית ואביזרים מדויקים- הרפרטואר של הזוג היה אחד מהרגעים הפיוטיים והמרגשים של היום.
הקולקציה של מוסלין בראדרס. צילום: אבי ולדמן
הצמד הצליח לרקוח ויז'ואל שכולו זועק אפוקליפסה ענוגה והשחיל במחי מספר דגמים אמירה משמעותית ואופנתיות לבישה. ללא ספק, מדובר במותג שעתיד לעשות חיל בארץ ובעולם.
הקולקציה של אלירן נרגסי הייתה מופת לחייטות גברית עכשווית ושיחקה באופן מקורי ועכשווי על התפר שבין שלייקעס גברי לחגורות מצנח, הומור ולבוש מהוגן וחמור סבר. ללא ספק, נרגסי הוא כובען מטורף, כנראה היחיד שיכול לגרום לטייטס גברי מקטיפה להיראות אנין ווירטואוז' מהסוג שתעשיית האופנה המקומית חיכתה לו לא מעט שנים.
הקולקציה של אלירן נרגסי. צילום: אבי ולדמן
הקולקציה של הד מיינר על שלל מדי הנזיר היהודי שלו הייתה עוד אחד מהרגעים הקסומים של האירוע. הגוף מבחינתו של מיינר הוא קולב, ועדיין, הוא מצליח לייצר דגמים שניחנים באוברסייז ענוג שלא בולע את הגוף, אלא מכבד ועוטף אותו.
הקולקציה של גל שיינפלד ל- mews, שיצרה בשיתוף פעולה עם המעצבת הגרפית שיה ברזילי ליין קעקועים אפלולי שליווה באופן הרמוני את הקולקציה, המציאה מחדש 50 גוונים של שחור והייתה גם היא אחד מהרגעים החזקים של המופע.
אחת התצוגות המצופות של היום היו שייכות לסטייליסט עידן לרוס, שזו לו תצוגת האופנה הראשונה. המופע, שהושק עם סרטון וידאו ארוך למדי, נשען על טהרת אופנת הלנז'רי. חלוקים, שמלות סליפ, חליפות פיג'מה בשני חלקים ושמלות תחרה.
לרוס ניסה לתרגם לבמה את הדרמה הסקסית והענוגה שמתרחשת בחדרי חדרים אחרי שהאורות כבים והיצרים מתעוררים. התוצאה? עוד לא אפויה באופן מוחלט. לרוס בחר בכמה מהבדים הקשים ביותר לעבודה, ואכן הטיפול בהם לא היה שלם. כולל רוכסנים עקמומיים ותיפורי כתף שלא עמדו במקום הנכון.
הסטיילינג, אגב, היה נהדר, על שיערן המשוך של הדוגמניות ונעלי הבלרינה הענוגות. עם זאת, ללא ספק, ציפינו למעט יותר תעוזה ויומרנות בכל הנוגע לגזרות, בדים רעננים ועכשווית יותר (אין שום בעיה להשתמש בפרינט מנומר. לא בפרינט המנומר הכל כך מיושן הזה הזה) ולתפירה מהוקצעת יותר.
בהמשך היום עלו למסלול התצוגות של גדעון וקארן אוברזון וחתמה התצוגה של המעצבת דודו בר אור שממש כמו ירון מינקובסקי שהציג בליל אמש, נתנה את הפירוש הסרטוריאלי שלה לכאפייה.