בגדול, וגם בקטן, את מערכות היחסים שלי עם גברים אפשר להגדיר כדפוקות עד כדי לא קיימות. ובניגוד להרבה נשים אחרות, שהכישלונות שלהן עם גברים הם בליל אמורפי של תסכול מתמשך, לי דווקא יש כמה רגעים משמעותיים שאני יכולה לסמן כקטליזטורים שדפקו לי את היכולת לנהל מערכת יחסים בוגרת. מלבד רגעים פואטיים אך בנאליים למדי (דוגמת גבר שיצאתי איתו במשך חודש שלם ורומנטי של טירוף חושים, ואז הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ההיפסטרית המטומטמת שהוא דרך עליה), עצות היו מאז ומתמיד נביעות הטראומה והשיתוק המרכזיים שלי כשזה נוגע לגברים.
כשהייתי יותר צעירה, הייתי מתוקה ונלהבת למדי. עוד לא ידעתי מה טוב בשביל האגו שלי והייתה לי נטייה כלבלבית ומפגרת להחמיא לגברים שאני נמצאת איתם. עד שיצאתי עם בחור, שהיה נאה במיוחד, והחלטתי לעדכן אותו לגבי הנושא. הוא הסתכל עלי במבט חמור סבר מהסוג הרציני ביותר שהוא הצליח לגייס, ואמר לי: "אף פעם אל תחמיאי לגברים. זה יגרום להם לעוף על עצמם". אני לא יודעת למה דווקא הרגע הזה סירס אותי, אבל מאז אני לא מסוגלת לומר לגבר שאני מעוניינת בו שום דבר חיובי. הפכתי לכלבה, ממש כך, במחי עצה מטומטמת של בחור תל אביבי זניח.
עצה נוספת שנחרתה בי היטב והצליחה לשבש את היחס האורגני שלי אל המין השני היא עצה שנתנה לי פעם אמא של חברה טובה. "תמיד תשמרי על מסתוריות מול הגבר שלך. הוא לא צריך לראות כלום. לא שאת מורידה שערות ברגליים, לא שאת מסדרת גבות ולא שאת שמה דיאודורנט. תשמרי את הכל מאחורי דלת חדר האמבטיה".
המשותף לכל העצות הקטנות והבלתי מזיקות האלו לכאורה הוא שהן אומנם נשמעות תמימות, אבל כוחן המצטבר גרם לכך שהאישה הצעירה שהייתי הפנימה את העובדה שגברים הם לא ממש בני אדם, הם "האחר". הם אובייקט נחשק ומרוחק שצריך להסתיר ממנו את כל האמת לגבי המהות הנשית המסתורית והמטרידה שלי. כן, את כל זה הם עשו לי. והם רק רצו לעזור.
***
העצה הזאת - לגבי שמירה על מסתוריות מול גברים - עלתה בראשי שוב לאחרונה כשראיתי סרטון שהשחקנית והקומיקאית איימי שומר העלתה מאחורי הקלעים של אירוע הגאלה השנתי הגדול של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. שומר, שלבשה שמלה אדומה מבית אלכסנדר וונג, צילמה את עצמה בווידיאו והעלתה לרשת החברתית סרטון שבו היא נראית מורחת דיאודורנט בין ירכיה ומצהירה שהיא עושה את זה על מנת שלא יהיו לה שפשפות במהלך הערב.
לא יכולתי שלא להתרגש, שכן בין יתר הטקסים הנשיים והמביכים שכבר התרגלתי להסתיר מהעין הגברית הבלתי מזוינת, קיים לו המנהג הקטן הזה, שאני מטפחת מגיל מאוד צעיר – לדאוג שלא תהיה לי שפשפת בין הירכיים כשאני יוצאת למקום כלשהו בשמלה. אגב, נושא הרווח בין הירכיים, שהפך למאוד מדובר בשנים האחרונות (ולמוטיב פיזי נחשק, בעיקר בהשראתה של הדוגמנית קארה דלווין), קשור יותר למבנה הרגל מאשר למשקל. אני מכירה נשים רזות יחסית עם ירכיים משתפשפות, ומנגד כאלו שניחנו במבנה רחב למדי, אך ברגליים מתעקלות ולא נפגשות. בכל אופן, גם בימי הרזים ביותר ניחנתי בירכיים עם חרדת נטישה שנהנות להיצמד זו לזו. מי יודע, אולי בכלל נועדתי להיות בתולת ים? בכל אופן, ישנן שלל טכניקות להתמודדות עם שפשפת הבין־רגליים הזאת שלבישת שמלה או חצאית עשויה לגרום - אפשר ללבוש מכנסי טייטס קצרים או למרוח קרם מיוחד נגד שפשפות. אף אחת מהאופציות האלו אינה נונשלנטית או סקסית למדי. אבל זו המציאות.
איימי שומר היא לא הקומיקאית האהובה עלי, וכבר כתבתי בעבר על כמה עצבנה אותי ההתחמקות שלה מהתווית "פלאס סייז", אבל מה שהיא עשתה במחי סרטון מטופש אחד עבור הטקסים המביכים והנחוצים האלו שכל הנשים עושות - הוא לא ייאמן.
שלא במפתיע, לא מעט מהצופים בסרטון נרתעו ממנו. הגדילו לעשות בחורים שכתבו בתגובה לסרטון הנ"ל שמדובר בסרטון שלא רק שאין בו כל דבר משמעותי או עוצמתי, אלא שמדובר ברגע "וולגרי". כן, לא פחות ולא יותר. וולגרי? מה ששומר עשתה הוא אקט נשי נורמטיבי לחלוטין. כמו להחדיר טמפון או לאכול קופסה שלמה של גלידת בן אנד ג'ריס. אבל אנשים ככלל, וגברים בפרט, לא רוצים לראות את הרגעים האלו. הרגעים האלו, שהם כל כך פרוזאיים בחייה של אישה, הופכים לוולגריים במחי פתיחת דלת חדר האמבטיה (זו שייעצו לי לא לפתוח).
אז גברים יקרים, אתם רשאים להיגעל ולהזדעזע מדלת חדר האמבטיה הפתוחה של שומר כמה שאתם רוצים, אבל אני מבטיחה לכם שמאחורי דלת חדר האמבטיה גם החברה המתוקה והעדינה שלכם היא שיא ה"וולגריות". חבל שאתם לא גברים מספיק בשביל לתת לה את ההרגשה שאתם מוכנים להכיר את מי שהיא באמת ולא רק את מי שייעצו לה להיות.