מסעדת ״שצ׳ופק״ חוגגת החודש 20 שנים לפעילותה. במציאות הכלכלית של השנים האחרונות, בטח ובטח כשמדובר בתחום הקולינריה, מדובר בהישג מרשים. איפה משאית המדליות?
בכלל, מעניין לבדוק כמה מסעדות דגים נסגרו בשנים האחרונות. הימור שלנו: מעט מאוד. נסגרות המון מסעדות שף, מסעדות טבעוניות, מסעדות גורמה - אולם לא זכורה לנו מסעדת דגים שנסגרה. וככל שירבו, כך הן מלאות עד אפס מקום. ב״שצ׳ופק״, למשל, כל כך עמוסים, שהם לא מקבלים הזמנות טלפוניות לשמירת מקום בסופי שבוע. ״מי שמגיע ראשון - נכנס ראשון״, מסבירים לנו בטלפון.
זוהי מסעדה בעלת אווירה ביתית, חסרת ייחוד בעיצובה, כנראה שמרה על המראה שלה מאז 1995. ברקע נשמעת מוזיקה חרישית, רק מפני שרעש הפטפוטים משתלט על האקוסטיקה פה ולא מותיר מקום לרומנטיקה. זה מקום ״של פעם״, ששומר על המסורת ולא משתנה בהתאם להתפתחות התרבות הקולינרית. הנה, נדמה שאפילו הסירופ של הבוואריה המסורתית הוא תעשייתי, אחד כזה שקונים בסופר ופעם היינו מלקקים אותו, ואילו כיום משתמשים בו כשעורכים יום הולדת לילד בפארק הירקון.
שמונה פתיחים חביבים (ללא תשלום) מוגשים מיד עם הישיבה סביב השולחן. הטעימים שבהם: דג מלוח מסורתי בניחוח עדות אשכנז שהופך את ההתחלה לאופטימית, ואיקרה לבנה משובחת שבה ביצי הדגים מתפוצצים בפה בעדינות. מלבדם מצאנו גם טחינה מימית, סלט חסה, טאבולה, סלט עגבניות, חצילים וחמוצים. מאלון צרעט מדי פתיחים ביחס למסעדות דגים סטנדרטיות, ואולי כך צריך להיות, כדי לא להגיע למנות העיקריות כבר שבעים.
התפנקנו גם במנת ברבוניות מטוגנות (43 שקלים), שנדוגו בו ביום - כך, לפחות, לטענת המלצרית - והגיעו מלווים ברוטב שום, חמאה ולימון. חובבי הברבוניות ייהנו מהטריות, האחרים מהרוטב.
מנות הדגים כאן מרשימות מבחינת היצע. נתח הסלמון (96 שקלים) מגיע כשהוא מחולק לארבעה חלקים דקים וגדולים, ונדמה שזו אחת ממנות הדגים הנדיבות בעיר. הסלמון ורדרד, עסיסי מאוד, עשוי במידה מדויקת, ולצדו רוטב שמנת מעט חמצמץ - לחובבי הז׳אנר.
פילה הדניס (95 שקלים) היה יבש מעט, ועל מנת להחזיר לו מהעסיסיות מוגש יחד איתו רוטב חמאה ולימון שמנוני. גם כאן, כמו ב״בני הדייג״, מוגשת תוספת שהיא אינה לבחירה. הפעם התקמצנו איתנו והיא כללה ארבעה תפוחי אדמה קטנטנים בלבד (לשני סועדים!). מזל שיכולנו לבקש תוספת של דג מלוח.
★★★
״שצ׳ופק״, בן יהודה 652, תל אביב, 03-5441973