האם יהיה זה מתנשא לומר כי יחסית לראשון לציון, המסעדה טובה? ובכן, כן. זה מתנשא, יהיר ולגמרי חצוף. להגנת כותב מדור זה, אפשר לציין שגדלתי במקום הרבה יותר דרומי מזה.
אבל האמת חייבת להיאמר: ראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל, מתפתחת לכל הכיוונים בצורה מרשימה ומעוררת הערצה, ובכל זאת משהו בצד הקולינרי שלה נותר מאחור. מלבד "סוהו" הראוותנית והמתוקתקת, אין בעיר מסעדה אחת טובה שבשבילה שווה להגיע במיוחד מתל אביב או מאשדוד. יש רבות טובות, אבל אין באף אחת מהן את הייחוד הזה, את השפיץ הזה, שמבדיל אותן מאחרות. כפי שאמרו בעבר חז״ל: יש מיליונים כמותן.
EAST ממוקמת בסביבה הסחית ביותר בארץ: מול קניון הזהב, מטר ממקדונלד׳ס, מטר וחצי מ״שיפודי ציפורה״, שני מטרים מ״ריבר״. הכל ראוותני, גדול מהחיים, כמו שמלת כלה עם הררי שיפון. ב-EAST יש טיפה יותר סטייל: חלל קטן למדי, אבל עצום בגובהו - בקלות אפשר היה לשחק פה כדורסל ולהכניס לכאן את כל אוהדי הפועל אילת. הריהוט מינימליסטי, העיצוב חביב ושיקי למדי, המטבח פתוח רק בחלקו (לטובת כולנו), והאווירה רגועה. פאן.
גם המנות כאן סבירות פלוס. לא אחידות באיכותן, ויש בהן מעט (מדי) הברקות וגם כמה סימני שאלה לא ברורים, אבל בגדול הן טובות יותר מאשר ברוב המסעדות התאילנדיות בישראל. לטענת המסעדה, הוטס אליה במיוחד שף מתאילנד שבישל שם לדיפלומטים מקומיים, ולא אחד שמצאו בתחנה המרכזית והעבירו אותו סדרת בישול כדי שייהפך לשף. אי אפשר לומר שהוא לא יודע לבשל. כן אפשר לומר שהוא הגיע עם אג׳נדה ברורה ושהוא עקשן: ״ככה צריכה
להיות מנה, וזהו״.
כמה מנות, למשל, מתהדרות בפרוסות מלפפון ועגבנייה חיים בשולי הצלחת. ככה סתם, לקישוט. לנו זה הזכיר מנה של חדר אוכל בקיבוץ, לאחרים הזכיר מנה צה״לית. שוין. מנת שיפודי הסאטן (29 שקל) הוגשה כשהשיפודים תקועים בתוך חצי תפוח. פרזנטציה שונה, ייחודית, אבל תכלס, זו לא אמנות (שגב, אתה יכול להירגע) וגם לא ממש פרקטי. טעמי הפרגית ברוטב חלב קוקוס לא משתלבים עם טעמי התפוח משום כיוון שהוא.
יאן וון סן (32 שקל) הם אטריות שעועית שקופות ודקיקות המחליקות בגרון, ועשויות כשהן מוקפצות עם שבבי חזה עוף, פלפל, כוסברה, גזר וסלרי - מה שהופך אותה למנה תאילנדית יומיומית טיפוסית, כזו שתמצאו בכל פינת רחוב בבנגקוק. טעימה אבל לא יוצאת דופן. פרחי הברוקולי המאודים והמוקפצים (49 שקל) הם מנה מקורית קצת יותר, וטעימה אף יותר, אולם גולת הכותרת מבחינתנו היא סטייק הסלמון (המלצרית התעקשה לקרוא לו סלומון), שהגיע בנגיעות קארי אדום, עם בזיליקום וחלב קוקוס. הרוטב משדרג את המנה לכדי חריפות פיקנטית מתקתקה וטעימה עד למאוד, היא נדיבה מאוד ואפילו מחירה סביר (59 שקלים בלבד).
מסעדת EAST. צילום: יח"צ
יש ל-EAST עוד המון שיעורי בית - כמו תפריט האלכוהול (שהגיע אלינו מנוילן כמו בצבא) ובקיאות המלצרים בחומר הנלמד (״לא יודע מה זו המנה הזו. מה שכתוב״) - אבל יש בה פוטנציאל להיות נווה מדבר בתוך השיעמום הקולינרי הסובב אותה. עוד קצת אומץ, עוד קצת טוויסטים, עוד קצת הקפדה - ואפשר יהיה להכניס אותה לרשימת המסעדות הגדולות שראויות לפתוח סניף גם בתל אביב.
EAST, סחרוב 26, ראשון לציון, 03-5222550
מחשבת מסלול
בני משפחת קלדרון הענפה פתחו כבר אינספור מקומות קולינריים ראויים - ביפו, בבת ים, ברמת גן, איפה לא. חלק מהם הפכו למוסדות שבהם הוגשו מנות פנטסטיות ויוצאות דופן. לפני חודשים ספורים פתחו את ״קלדרון״ היוונייה בטיילת ראשון לציון, בקו החוף, מטרים ספורים מגלי הים - הלוקיישן הטוב ביותר שכל מסעדה יכולה רק לחלום עליו.
המשפחה ממשיכה לעבור טלטלות, ואחד מבני המשפחה החליט לקבל על עצמו אחריות ולנער אותה ממצבה. למרבה הצער, זה קרה יום לפני שהגענו אליה לביקורת. המשמעות הייתה שהאוכל עוד לא היה משופשף: הקלמארי הגיעו קרים, פילה הבקר היה עשוי מבחוץ, אבל תוכו חי לגמרי, הסלטים היו סבירים והקינוחים משעממים. רק מנת דג הלברק (112 שקלים) הבריקה, בזכות טריותה ועדינות הטיפול בה (כמאמר המלצר, ״מנה פצצה״).
ברוח האירועים והטלטלות שחוותה, נראה שראוי לתת לה הזדמנות נוספת, להשתפשף, להשתפר - ואז נשמח לבוא שוב. עד אז, עדיף שלא נשפוט אותה לחומרה. שיהיה בהצלחה.
"קלדרון״, הטיילת 19, ראשון לציון, 03-9629004