הפעם הראשונה שכף רגלה הזעירה והנתונה בעקב 20 ס"מ של רות רוזובסקי, אחת המתמודדות הבולטות של העונה החמישית ב"מאסטר שף", דרכה במתחם שרונה התל אביבי, הייתה בצילומים לפרק משימה גורלי אחד שבו הודחה והלכה הביתה.
באופן מפתיע אולי, שהרי קורצה מהעופות המוזרים שמהם מבשלים תוכניות המבוססות על מערכות יחסים עבשות בין נענע ועגבניות ותנוחות של אורז: חרדית אבל סקסית, מאמינה באלוהים אבל לא מתחברת למגזר. אמא, גרושה, בת 34, שמעדיפה לכתוב שירים על תשוקה מאשר להתחתן וגם רחמנא ליצלן יודעת לבשל, אבל בלי חמאה. שיהיה כשר.
ייתכן שמה שגרם להדחתה של רוזובסקי לא היה בהכרח טעמו של הכיסן (גיוזה ב"מאסטר שפית") שהכינה, אלא האלכוהול. "הייתי כל כך צמאה ולחוצה במשימה הזו שהרבצתי שוטים של שייק ערק שהכנו", היא מספרת. "זה היה כל כך מרווה שלא שמתי לב. הגעתי משם מיובשת לחלוטין ישר למשימת ההדחה והתעקשתי לעשות אותה כדי לא לעשות לעצמי הנחות אבל הייתי על סף עילפון, באטרף, חם, הראש הסתחרר".
כשרוזובסקי מגיעה בשנית לשרונה, לסגור מעגל, קשה לזהות את האישה היפהפייה והאלגנטית בחצאית מיני ירוקה, חולצה שאינה מכסה את מרפקיה ושתלי סיליקון ("עשיתי עוד לפני הגירושים. בעלי הרשה לי") עם הדמות הדתית עטוית הסינר מהטלוויזיה. רק פאה בלונדינית קצרה שהיא עדיין מתעקשת לחבוש מעל לשערה הארוך הטבעי מסגירה את שאריות העולם החרדי שעוד נותרו בה.
צילום: אריאל בשור
ברגע ההדחה מיכל אנסקי אמרה שוויתרת לעצמך. היא לא ידעה מה עברת?
"היא לא מכירה אותי מספיק כדי לומר לי אם אני מוותרת או לא, אולי זו הייתה התחושה האישית שלה וזו לגמרי זכותה. עליתי לפרק מיובשת. השופטים לא ידעו שהשתכרתי. אני יודעת שאני הכי לא מוותרת בעולם. מה פתאום. אבל זו הייתה טעות שלי ואולי הייתי צריכה להגיד, אבל העדפתי לא להראות שאני לא מרגישה טוב, וכן, אני חושבת שהייתי יכולה להגיע גבוה יותר. הכל בא ממקום כזה של ריצוי. זה משהו שקיבלתי מאמא שלי וזה דפק אותי, אבל ההשתתפות בתוכנית הייתה הפעם שלא ריציתי אף אחד, וזה היה תהליך נפשי רציני".
לא היה עדיף ללכת לפסיכולוג?
"הרגשתי שאני מתקלפת. לפני כן הייתי תבוסתנית. אמרתי לעצמי, את עשית את שלך. התחתנת, עשית ילדים, ותרי. הרי כבר לא תהיי מה שאת רוצה להיות, אין לך הרבה אופציות כבר. פתאום הוצאתי מעצמי דברים שלא חשבתי שיצאו. גיליתי שכמה שאני נורא רגישה, כך אני חזקה. נורא קשה להוציא מנה כשאת חושבת שאין לך סיכוי, לשתף אנשים בסיפור האישי שלך".
והשופטים לא היו קלים איתך.
"הם דווקא היו מאוד עדינים איתי. אנשים נורא מזדעזעים מהשף רושפלד למשל, אבל הם לא מבינים שהוא פשוט לוקח באופן אישי אם המנה לא טובה או לא מדויקת. אז הוא ייכנס במנה, אבל לעולם לא במתמודד. זה כל כך מציק לו ומפריע לו, אז הוא מתבטא בצורה קצת קיצונית. אם הוא אוהב את המנה, אז הוא יגיד פגז".
איך היה לראות את עצמך בטלוויזיה?
"שנאתי את זה. לא אהבתי את איך שהייתי על המסך. נפוחה מבכי. הבכי שלי לא בא ממקום של להתמסכן, בדיוק ההפך, ממקום רגשי של להיאבק במחסומים של עצמך. בכלל לא האמנתי שאני אכנס לתוכנית. האחיות שלי רשמו אותי. אמרתי להן שהן חיות בסרט אבל לא לקחתי בחשבון לאיזה תהליך אני נכנסת כדי להביא את עצמי ואת המנה. לא מבשלים בסבבה והולכים הביתה".
"גם אני יכולה"
רות נולדה ברכסים, יישוב חרדי ליטאי קטן, לאב ליטאי ואם תוניסאית. הוא אדריכל, היא אשת חינוך. העובדה כי הוריה חוזרים בתשובה וכי אמה תוניסאית תרמה לחוסר השייכות שחשה כלפי העולם החרדי. "בגדול, לא תראי בציבור החרדי זוגות מעורבים של ספרדי ואשכנזי, כך שאם מציעים לבחורה חרדית אשכנזייה מישהו ספרדי, כנראה שיש שם בעיה גדולה. מבחינת החברה החרדית, גם אם הם לא יגידו את זה באופן ברור, האשכנזים הם הגזע הנבחר".
בחברה השיפוטית והנוקשה שבה גדלה במסגרת משפחתית חוזרת בתשובה וסופר אדוקה, הייתה סקרנותה הבריאה לרועץ. כשמצאה מילון חיפשה את הערכים הקשורים במיניות האישה, ובמקום להתחבר לנעשה ונשמע, נמשכה לפלונטרים, לשאלות קיומיות ולפתרון בעיות פילוסופיות, תחום השמור לאברכים בלבד. כשעברה המשפחה לירושלים נהגה להתפלח לספרייה של האוניברסיטה בגבעת רם ולקרוא כל מה שאסור. אלתרמן, זך והוקינג לצד הגמרא.
נשמע שהיית אמורה להיוולד בן.
"אבא שלי היה אומר שאם הייתי נולדת בן, היה לי יותר קל בחיים. כי להם מותר להגיע למקומות יותר גבוהים. רציתי להוכיח שגם אני יכולה. טלוויזיה לא יכולנו לראות, אז רק בגיל 20 השלמתי שעות של 'טום וג'רי' ו'חברים'. מה שהכי הפריע לי היה שאי אפשר היה לשחק עם בנים. היינו בני 10, וזה היה אסור בתכלית האיסור, מפחדים שתתקלקלי. לאמא שלי היה מאוד קשה להתמודד עם זה, כי עד שהיא הצליחה לברוח ממה שלדעתה היה שלילי, הכנסתי לה את זה דרך החלון. אגב, אם היא הייתה שומעת מה אני אומרת עכשיו, היא הייתה נותנת לי שתי סטירות. כשהיא נהרגה כשהייתי בת 16 בתאונת דרכים, הדברים השתנו. אבא שלי היה פצוע והרגשתי שהיא מורישה לי את המטבח. מאז כל מה שרציתי זה לרצות את אבא שלי ולבשל לו כמו שהיא הייתה מבשלת".
האם הסיפורים בתוכנית אמיתיים או שהנוכחות של המצלמה משפיעה?
"הסיפורים של האנשים בתוכנית הם אמיתיים לגמרי, הכל אמיתי. אבל לא סיפרתי חצי מהחיים שלי, כמה את יכולה להעמיס על הצופה, ועדיין, אם אתה לא יודע לבשל אתה לא יכול להיות בתוכנית כזאת, לא משנה כמה אתה מרגש. מגיל 16 אני פותחת קוסקוס. השופטים לא ייתנו את החותמת שלהם למישהו רק בגלל שיש לו סיפור טוב או מרגש".
היה לך קל למצוא שידוך?
"בגיל 18 התחלתי לצאת עם מי שהיום הוא הגרוש שלי. ההורים שלו לא רצו שנתחתן בגלל הרקע שלי. הייתי בחורה יתומה חצי ספרדייה – פרא אדם מבחינתם, ובת לחוזרים בתשובה, שלא נחשבים לחלק טבעי מהקהילה. הוא לעומת זאת היה בוגר ישיבת פוניבז'. אבל הוא כן נלחם עלי. החתונה שלי הייתה כרטיס הכניסה שלי לחברה והאישור לכך שאני בסדר. חיי המשפחה היו כל עולמי. לא ידעתי משהו אחר למרות שעבדתי בכנסת כעוזרת פרלמנטרית ותמיד אמרו לי שכדאי לי ללמוד ולהשכיל. השקעתי את עצמי בבישול. הגירושים היו רעם ביום בהיר. לא היו ריבים בינינו, הכל זרם על מי מנוחות. שמתי לב שהוא מנסה לחרחר ריבים, אבל לא נתתי לזה להשפיע, עד שיום אחד הוא התקשר אלי מתל אביב ואמר לי בשיא הרוגע: 'תקשיבי רות, בחיים יש רכבת שנוסעת במסלול שלה. לפעמים היא עוצרת בתחנות ואנשים יורדים ועולים, אני צריך להגיד לך שהנישואים שלנו הגיעו לתחנה הסופית ועכשיו את צריכה לרדת'".
זה אכזרי.
"זה נפל עלי כמו התמוטטות של רב־קומות, עד שזה העלים אותי לגמרי. הוא חזר על זה כמו מנטרה. שאלתי אם הוא רציני, הוא אמר שכן. הרגשתי שבגיל 30 החיים נגמרו לי בלי שום סיבה. הוא נתן לי את הפיצוי בכתובה, אבל שום דבר לא יכול לרפא את הפצע העמוק הזה. רציתי לקחת את האוטו ולהיכנס בקיר. לגמור עם זה. התחננתי שיישאר גם בלי להיות איתי. אחי הקטן נפטר בדיוק מחיידק טורף, אבא שלי בהוספיס, אין לי משפחה. רק שיהיה לי שולחן שבת. להיות גרושה בחברה כזו זה לא דבר של מה בכך. לא ראיתי איך אני ממשיכה לחיות. שוב הרגשתי יתומה וזרה. שוב אני לא בסדר. שוב הבעייתית. הוא התחתנו בשנית ואני החלטתי להוציא את הילדים מהגנים החרדיים ולתת להם חינוך אחר, שמקבל את השונה. שידעו שמצעד הגאווה זה לא מצעד התועבה, ואם הילד שלי יצא מהארון, שידע שאקבל את זה".
ומה קרה מאז?
"הייתה לי אהבה גדולה מחוץ לנישואים וגם דיברתי עליה בתוכנית. רק אחרי שהכרתי אותו הבנתי מה זו אהבה, מה זו תשוקה. ולמקום הזה אני משתוקקת. הבחור היה אתאיסט ולא הפסיק לאתגר אותי מהמקום הזה, אבל היינו במקומות שונים. זו הייתה אהבה נדירה והיה מאוד קשה לוותר עליה, אבל כשאת עם שלושה ילדים זה לא כמו להיות רווקה".
להיכנס לכבשן האש
"אנשים מזהים אותי, צועקים לי 'רות!'", מספרת רוזובסקי על התגובות בעקבות החשיפה בתוכנית. "לפני כן במגזר החרדי הייתי די מוכרת, אני מנגנת ושרה. לנשים בלבד כמובן, ועכשיו אני חושבת קדימה, אולי להוציא את השירים שחלק מהם עוסקים במיניות. יש לי צורך לומר שהמיניות שלי היא החוזק שלי. חונכתי בבית לראות את הגבר מעל כולם. אבא המלך של הבית. אמא תמיד הייתה מתוקתקת ומטופחת, והקטע של האופנה נשאר לי משם, אבל ההבדל שאני עושה את זה בשבילי".
את יודעת שגברים עדיין יחשבו שזה בשבילם.
"אני לא הולכת עם שלט שכתוב עליו 'עשיתי ניתוח בחזה'. שיחשבו מה שהם רוצים. אני רוצה להראות שאני לא מתביישת במיניות שלי, אבל גם לא מתביישת מאיפה שאני מגיעה. שאני יכולה לבקר את החברה שממנה באתי, אבל גם לפאר ולרומם".
ליהנות מכל העולמות?
"להפך, זה להכניס את עצמך לכבשן האש".
והמחיר לא כבד?
"אולי יש מחיר, אבל כל עוד אני לא במשחק אני לא משלמת. יצאתי מהעניין הזה ברגע שיצאתי מהעולם החרדי וטוב לי ככה. החיים קצרים מכדי לדפוק חשבון לאנשים בחוץ. אני רוצה להראות לבנות שאומרות 'מי יסתכל עלי, אני גרושה עם ילדים?' שיש להן כוח. בירושלים מאוד קשה לחד הוריות, הגברים תמיד יעדיפו מישהי רווקה. הבנתי שבתל אביב להיות רווקה זה יותר נורא. זה גיהינום. הייתי מציעה לרווקות בתל אביב לעזוב את העיר. הגברים בתל אביב לא מכבדים את האישה, מה זה לשכב בדייט הראשון?"
כבר ניסו להתחיל איתך מאז?
"וואלה, לא. הרבה בחורים אומרים לי, 'שלושה ילדים זה תיק', אבל מה עדיף? מתחילים איתי בחורים צעירים, אבל אני יודעת שאין סיכוי ואומרת לא. יש לי חברות שהן סופר זורמות. אצלי זה חייב לבוא מהנפש. לא יכולה להיות במקום שהוא שטוח. במיוחד אחרי שחוויתי אהבה אמיתית. אני צריכה חיבור עמוק. חיכוכים, עומק אינטלקטואלי. פלונטר. אני מתרכזת עכשיו בקריירה. קיבלתי כמה הצעות להנחות פאנלים, לכתוב טור, אני בוחנת את זה. הייתי רוצה לפרסם את השירים שלי אם זה יעניין מישהו.
"אני לגמרי מזדהה עם רות המואבייה", מוסיפה רוזובסקי. "גם לה לא הייתה משפחה, היא הלכה בדרך שרצתה אחרי האהבה שלה למרות שאמרו לה שלא תלך ולמרות שהאהוב שלה מת ביום שאחרי החתונה. היא לעולם תיקרא המואבייה כיוון שהיא לא מתכחשת לעם שממנו באה, אבל ממנה יצאה שושלת דוד המלך".
הגשמת את החלום שלך?
"לא חלמתי מעולם. אם כבר, רק כעת אני מעזה לחלום".