מקום החניה היקר ביותר בתל אביב נמצא בתוך מזללה בשם "טראק דה לוקס". זאת לא טעות – החניה אכן נמצאת בתוך המסעדה, לא מחוצה לה ולא סמוך לה. וכך זה נראה: לאחר שנכנסים למקום מתגלה המטבח, הממוקם בתוך משאית קירור גדולה החונה בתוך המסעדה, ממש בסמיכות לשולחנות הסועדים. וכיצד נכנסה פנימה? שאלנו גם אנחנו את הצוות, וכה נענינו: "מצאנו אותה במגרש גרוטאות. פירקנו אותה, שיפצנו לה את האמא, הכנסנו אותה בחלקים מפורקים, וכאן הרכבנו אותה מחדש. יפה, לא?"
ובכן, גימיק חמוד, משאית בתוך מסעדה. אנחנו מכירים כמה סרטונים ביו־טיוב שבהם רואים קשישה דוהרת עם כלי הרכב שלה לתוך מסעדות (תמיד זה אותו התירוץ, "התבלבלתי בין דוושת הגז לברקס"), אבל לא הכרנו עד כה יוזמה מכוונת שכזאת. חבל שלא הבאנו את הילדים, היו משתגעים.
"טראק דה לוקס" יושבת במקום שהיה נחשב כנחשק ביותר בתל אביב עד לפני קצת יותר מעשור – בדיוק מול קולנוע רב חן. מים רבים שצפו מאז במזרקת אגם הסמוכה, וכעת נדמה שהמקום משמש בעיקר פנסיונרים שמוכרים פריטי יד שנייה. "טראק דה לוקס", אחותה הקטנה של "פונדק דה לוקס" המצוינת בשוק הפשפשים (אחת המסעדות הבודדות שקיבלו במדור זה חמישה כוכבים), באה לזעזע את השגרה ולהכניס קצת דם חם למתחם שזמנו עבר.
חלק מהזעזוע כולל ארוחות בראנץ' בהשראת אוכל הרחוב האמריקאי – מהמאפים, דרך הרטבים ומנות הצד, וכלה בבשרים – בשיטות עבודה ארטיזנליות, אטיות, מוקפדות וטבעיות. כאן זה לא "ברד סטורי" ולא "בנדיקט". לכאן באים אלה שמאסו ב"איזו ביצה תרצה? את הקפה תרצה עכשיו או אחר כך?", ומכוונים למשהו קצת שונה. טוב או פחות טוב – זה עניין של טעם. את השונות, בכל מקרה, תרגישו בוודאות.
בראנץ' בהשראת אוכל רחוב אמריקאי. צלום: אנטולי מיכאלו
בראנץ' בהשראת אוכל רחוב אמריקאי. צלום: אנטולי מיכאלו
האש בראונס (62 שקלים) כמשל. האם אתם יכולים לאכול ב־10:00 בבוקר קרעי תפוח אדמה, אונטריב מפורק, ביצת עין, שמנת חמוצה וציר בקר? ישראלי טיפוסי, שגדל על פרוסת לחם שחור עם גבינת שמנת ופרוסת עגבנייה בבוקר, יתקשה לעכל את המנה הלא רעה הזאת, שהבשר בה רך ומענג בצורה בלתי רגילה, ויש בה חריפות מדויקת של פלפלים שמעירים את הבוקר בצורה קצת אחרת.
ומה עם תבשיל שעועית על הבוקר? במנה וואבוס ראנצ'רוס (69 שקלים) תזכו לאכול אותה יחד עם נקניקיית צ'וריסו בקר מעט חריפה, ביצת עין, לחם תירס ושמנת חמוצה. קשה לכם לעכל מנה כזאת בבוקר? אתם יכולים להגיע עד 13:00 בצהריים, אולי עד אז תהיו אמיצים מספיק. לחלביים שביניכם מוצעות מנות עדינות יותר, כגון בריסקט בנדיקט – ביצה עלומה, לחם בריוש, הולנדייז ובריסקט מעושן (59 שקלים); מאפה קרם תירס – פלפלים קלויים, ביצה עלומה, הולנדייז ושעועית ירוקה (57 שקלים); או פנקייק עם חמאת אגוזי לוז, שוקולד לבן, ריבת תפוחים וריבת פירות יער (58 שקלים). מקווים בשבילכם שתמצאו חניה.
ארבעה וחצי כוכבים
"טראק דה לוקס",
כיכר דיזנגוף, רחוב בן עמי 13, תל אביב 03-6296363
צריכים שינוי
רק באחרונה חגגה "צ'אנגוס" המקסיקנית יום הולדת שנה, ואנחנו מצטרפים לברכות. מקום קולינרי ששרד שנה שלמה בגיהינום העסקי הנוכחי צריך לקבל ח"ח.
מקום קטן וחמוד באמצע שכונת פלורנטין, עם כמה שולחנות בפנים, כמה בחוץ, מטבח מוגבה ואווירה מקסיקנית היפסטרית באוויר. חמוד, באמת חמוד פה. אילו היינו מתגוררים בשכונה, אולי היינו מגיעים מדי פעם. גם הטאקוס חמודים: בעצת המלצר ניסינו את מנת הפויו אסאדו – חזה עוף על הגריל עם פלחי אננס צלוי וכוסברה (שלישייה ב־37 שקלים), ואת קארנה אסאדה – נתחי ואסיו עגל על הגריל עם בצל קצוץ (40 שקלים לשלישייה). הבשר היה קצת יבש ולא כל כך מתובל, ואננס לא ממש הרגשנו, ועדיין, היה חביב למדי. מנות קטנות, לא מתיימרות, נאמנות למסורת המקסיקנית ונטולות טוויסט.
שתי המילים האחרונות נאמרות בדרך כלל כמחמאה, אבל כאן היא גם ביקורת בונה. מה עם איזה טוויסט חביב, ים־תיכוני, בתוך מנות כאלה? מה עם איזו תוספת חריפה, או פיקנטית, לחלק מהמנות האלה, כדי להוסיף קצת יצריות? גם אם המטבח המקסיקני זר לחך הישראלי (כן, למרות "מקסיקנה"), רצוי להוסיף לו תפנית, כי בעיקרו, כפי שהוא מוגש ב"צ'אנגוס", הוא אנמי למדי.
חסר טוויסט, צ'אנגוס. צילום: אנטולי מיכאלו
בשורה התחתונה, אחרי שאנשים יאכלו פה פעם אחת, הם יבואו שוב רק אם משהו הסעיר להם את החושים, לא מפני שנחמד פה. מאחלים עוד שנים רבות של נוכחות.
שלושה כוכבים
"צ'אנגוס", שדרות וושינגטון 25, תל אביב 03-5036425