זה כל הקסם: למרות שלא הכל מושלם, "מצדה" היא בונבוניירה של מסעדה

1. כמעט תמיד, מחלונותיה בוקע נוף לים או לנהר.

2. היחס בין מספר התיירים למספר המקומיים היושבים בה הוא 90:10 (לתיירים).

3. יש בה בר עשיר עם הרבה וודקה לטובת התיירים.

4. היא נמצאת במקום מרכזי, קרוב למלונות.

5. בכניסה יושבת מארחת המשדלת את העוברים והשבים לעיין בתפריט ולהיכנס.

לביסטרו "מצדה" יש כל הנתונים האלה. המסעדה ממוקמת בלוקיישן האטרקטיבי ביותר בתל אביב (אולי למעט "רפאל") עם נוף כחול רחב יריעה, כמעט תמיד תמצאו סביב 

השולחנות דוברי צרפתית באופן שאינו פרופורציונלי לשום דבר, הבר גדול, והמארחת משתדלת מאוד. ולמרות כל אלה, "מצדה" היא לא מסעדת תיירים במובן המעליב של הביטוי. היא בונבוניירה של מסעדה.

קחו את השניצל כמשל. אומנם מחירו כמו שניצל וחצי במסעדות אחרות (64 שקלים), אולם חזה עוף מטוגן טעים שכזה לא טעמנו כבר זמן רב: נדיב – הנתח מתפרס על פני גודל צלחת ענקית, לא שטוח מדי – ודאי לא כמו זה שב"קפה נואר" - פריך, בשרני, עסיסי, טרי, וטוויסט קטנצ'יק בדמות מלח גס הבזוק מעליו הופך אותו לשניצל הכי טוב בעיר. כמה פשוט – ככה טעים.

הכי טוב בעיר. השניצל ב"מצדה". צילום: יח"צ

למרבה ההפתעה, גם מנה ראשונה משעממת כמו אנטיפסטי טרין גבינות (49 שקלים) הופכת כאן ליצירה מרעננת, המוגשת בפרזנטציה יפהפייה – צבעי חציל, בטטה, פלפל, עגבנייה ובצל בתוספת גבינת בושה המוגשת בצלחת נפרדת – מנת פתיחה גורמה פשוטה וטעימה. כשיודעים להכין אותה נכון היא מעדן, וכך הדבר פה.

לא הכל מושלם ב"מצדה" (שמה, אגב, ניתן לה ככל הנראה בשל העלייה המאמצת מהטיילת). הסביצ'ה (48 שקלים) נטול יצירתיות ותשוקה, ומלבד נתחי דג דניס סבירים, כמות בלתי סבירה של עגבניות, פלפל אדום, בצל ופטרוזיליה, לא תמצאו בו פאנץ' מסעיר. גם דג הדניס כמנה עיקרית (118 שקלים) לא מביא בשורה קולינרית. להגנתו ייאמר שהדג טרי ועסיסי, אולם כל מה שקורה סביבו הופך אותו ל"עוד מנה", ולא למשהו שבשבילו לקוחות יחזרו.

קשה, עד כמעט בלתי אפשרי, לגרום ללקוחות לשוב פעם אחר פעם, אבל הנה סיבה נוספת למשפחות עם ילדים לעלות ל"מצדה": הצוות. הגענו ביום שישי, עמוס למדי, עם שני ילדים קטנים, שנימוסי השולחן זרים להם. הם השתוללו, צרחו, קפצו – הרגשנו לא נעים. לו היה מדובר בילדים אחרים, היינו מצקצקים בלשוננו ולוחשים "איזה חינוך הם קיבלו". איכשהו, בתוך כל הבושה הזו, צוות המלצרים היה חביב אליהם, פינק אותם (קיבלנו ארבע צלוחיות קטשופ) וספג את ההמולה בהבנה. הוסיפו לזה את השניצל הטעים, שבו אנחנו נגסנו יחד איתם (עם הילדים, לא עם המלצרים), וקבלו סיבה טובה להגיע ולעשות רעש גם בשישי הבא.