החדשות בשכונה: זוג השפיות שמאתגר את הסצינה הקולינרית בבירה

רינה ואליס הן זוג שפיות צעירות וזוג בחיים שאת ילדותן העבירו בירושלים, סופגות את ריחות השוק ההומה, צעקות המוכרים והתבשילים בפינות הנסתרות. אחרי שעבדו בשלל מטבחים הן מעבירות את כל הטעמים והריחות האלו בפעם הראשונה למטבח משלהן. התפריט מסקרן ודי גדול. מצד אחד יש בו מנות סטנדרטיות כמו כרובית בתנור וחציל צלוי עם טחינה (עד מתי?!), ומצד שני צצות להן הבלחות מסקרנות כמו קממבר ממולא בצ׳אטני וריזוטו כתום, שגורמות לי להבין שיש פה כישרון ויצירתיות שמחכה להתפרץ.
 

אל תצפו למנות מפונפנות, שמות מפוצצים או שלל קישוטים על כל מנה. השתיים צנועות מאוד גם בבישול. הן מבשלות מדויק וטעים ופשוט ונקי מאוד, לפעמים פשוט מדי, והייתי רוצה לראות קצת יותר תעוזה, אבל בואו ניתן להן עוד קצת זמן להשתפשף.
 

שתי כוסות שרדונה והתחלנו לאכול: טרטר של בקר על פוקאצ׳ה ומנת פוקאצ'ה שהשם שלה סקרן אותנו - ״פוקאצ׳ה מהטיול בפראג״, שהגיעה גדושה בגבינת עזים מצוינת ורכה, שומר כבוש וזיתי קלמטה (50 שקל). מתברר שאת המנה הזו הן בנו כשהיו בירח דבש בפראג. בשתי המנות, שהיו מצוינות ומתובלות בצורה מינימליסטית, אי אפשר היה לפספס את הבצק המדהים של הפוקאצ׳ות שמלווה הרבה מהמנות בתפריט. הטעם העדין של המחמצת, המליחות הלא מוגזמת וההתפצפצות הזו בפה של הקראסט. פשוט בצק מושלם.
 

 

המנות הבאות: עיגול מענג של קממבר אפוי שגילה בתוכו לב של צ׳אטני הודי מתובל (46 שקל) ופולנטה טרייה וצהובה, שמחביאה בתוכה פטריות פורטבלו לוהטות (49 שקל), היו דרך להבין שיש פה חשיבה אחרת, חשיבה של בשלניות, של שפיות. המנות היו מצוינות.
 

למנות עיקריות לקחנו ניוקי צבעוני בשמנת וויסקי (79 שקל). מנה גדולה, אולי אפילו גדולה מדי של חתיכות ניוקי עדינות שעורבבו עם אפונה, סלק, בטטה וקיבלו שלל צבעים. קבב של דגי ים ברוטב בויאבז על מחבת לוהטת עם הרבה שום קונפי ריחני (79 שקל). דווקא במנה האחרונה משהו קצת פוספס, והקבב היה מעט אנמי ונטול אותה מליחות ים עדינה שציפיתי לה. אם אתם פחות בעניין דגים, יש בתפריט גם שניצל עגל ופסטה שחורה בגבינה כחולה ותרד, או ריזוטו זעפרן עם גבינת עזים וריקוטה. כך או כך, יש בתפריט מנה כמעט לכל סועד. מסלט ירוק דרך פיצה מרגריטה ועד סטייק, שזה בעיניי מעט חיסרון כי זה הופך את התפריט למעט עמוס.
 

גזרת הקינוחים מראה בדיוק את ההתפלגות הסועד הישראלי חובב המתוק וזה שלא. טארט השזיפים שציפינו בו לקצת טעמי חמצמצות ורעננות הגיע מתוק מדי. השזיפים בושלו עם המון סוכר ורוטב השוקולד הלבן היה מוגזם, אבל זו מנה שכולם חיסלו אותה. המנה עצמה מצוינת, אבל אחרי שני ביסים זה נהיה יותר מדי מתוק. הטירמיסו, לעומת זאת, היה עילוי. מושלם ברמת המתיקות ובמרקם, והיווה סיום אלגנטי לארוחה טובה.
 

 

אליס ורינה יודעות לבשל. יש להן יד מעולה וחשיבת אוכל מנחמת וחפה ממניירות. ברור שעם קצת יותר שפשוף - ובעיקר תעוזה לייצר מנות לא סטנדרטיות - הן הולכות לכבוש את ירושלים. כך או כך, חווית האוכל במקום היא כיפית, ממבחר היינות ועד השירות המעולה. לכו לאכול.

קרן היסוד 38, ירושלים

לאחרונה נחשפתי למוצר חדש, שאני חייבת לפרגן לו: ״לחם הבית״ של "מאסטר שף". מדובר בארבע תערובות קמחים: שיפון, איטלקי, כפרי וחמניות. בכולן יש כבר תוספת של גלוטן, מחמצת ושמרים, וכל מה שצריך זה להוסיף מים וללוש. אחרי שתי התפחות קיבלתם לחם כמו במאפייה, עם הקראסט המתפצפץ והריח הממכר.