מרגריטת המיליארדר הוא השם שאחד הברים במלונות ניו-יורק העניק למרגריטה שאותה הוא מגיש בעבור 1,200 דולרים. לפני מספר שנים הייתי רואה בזה דבר מופרז ומדהים, אבל מעט מאוד בעולם של תמחורי הקצה הגבוהים של האלכוהול עדיין נחשב הגיוני בעיניי, כשבקבוקים של סקוטש נדיר עולים כבדרך שיגרה בסכומים של 5 או 6 ספרות, ומרבית השמפניה היוקרתית בעולם נמכרת בשביל שיתיזו אותה ולא בשביל לשמש לשתייה.

בקרו במועדוני הלילה של מלון היוקרה Wynn Las Vegas, ומרגריטה ב-1,200דולרים עוד עשויה להיראות לכם כעיסקה ראויה. ה-Las Vegas Journal Review כתב למשל על טריו של אפשרויות יוקרתיות במלון: בעבור 3,000 דולרים ("המנאז'-א-טוואה"), 5,000 דולרים ("חמשת הכוכבים") ואפילו 10,000 דולרים ("אונו שמפיין קוקטייל"). גם שני ברים במלון ה-MGM Grand, המלון הגדול ביותר בארצות הברית, מגישים משקאות יקרים יותר ממרגריטת המיליארדר.

מבחינה היסטורית, זו לא המרגריטה היקרה ביותר - היא אפילו לא המרגריטה היקרה ביותר של התפוח הגדול. לפי אתר המזון The Daily Meal, טרקלין הגג בשדרה החמישית מס' 230 במנהטן השיק מרגריטה במחיר של 1,200 דולרים כבר ב-2013, ובחישובי אינפלציה זהו מחיר גבוה יותר נומינלית. 
מה הופך משקאות כאלו ליקרים כל כך? התשובה היא בדרך כלל מרכיבים מאוד יקרים ונדירים, במיוחד סוגי וויסקי וברנדי עתיקים מאוד. זו תשובה סבירה כשמדובר במשקאות מומצאים כמו "חמשת הכוכבים", אבל היא מוזרה מאוד אם לוקחים בחשבון את העובדה שמרכיבים אלו כלל לא כלולים במרגריטות. הקוקטייל הזה, המפורסם ביותר בדרום אמריקה, הומצא לכאורה בקנטינה של Hussong בעיר אנסנדה, מקסיקו בשנת 1941. שברמן אחד יצר אותו לכבודה של לקוחה קבועה בשם מרגריטה הנקל, בתו של השגריר הגרמני למקסיקו באותה עת. הוא לא הכיל דבר מלבד טקילה, מיץ ליים סחוט טרי, וליקר תפוזים מקסיקני הקרוי קונטרוי (או שהיה זה מקבילו הצרפתי קוואנטרו, תלוי בגירסה של הסיפור ששמעתם). מעניין לציין שהקנטינה של Hussong גדלה מאז וכיום יש לה סניף נוסף במפרץ מנדליי בלאס וגאס - שם ניתן לקבל מרגריטה דומה למדי לזו ההיסטורית בתמורה ל-10 דולרים בלבד.

מאז הימים ההם אנשים שונים (לרבות Hussong עצמו) הוסיפו למשקה המוכר מרכיבים נוספים, כמו סוכר, מיצי פירות נוספים, פלפלים חריפים, והכי נפוץ - טריפל סק - אבל אף גרסה אמתית של המרגריטה לא כללה מעולם קוביות קרח שעשויות משמפניית קריסטל מבית לואי רואדרר. אף אחת מלבד זו שהמתכון שלה פורט כאמור ב-Daily Meal ב-2013.
 
הבעיה הגדולה ביותר במרגריטה הזו אגב היא שהיא קפואה, ומעולם לא טעמתי מרגריטה קפואה שהייתה שווה 12 דולרים, וודאי שלא 12 מאות.
לפי הסטנדרטים הללו, מרגריטת המיליארדר היא די פשוטה, אפילו שהיא מכילה קוניאק, שהוא בקושי מרכיב קונבנציונאלי במתכוני מרגריטות. היא נרקחה על-ידי ג'ייסון גולדשטיין, מנהל מזון ומשקאות של ה-"לונדון בר" שממוקם בתוך המלון London NYC, וזהו המקום היחיד שבו ניתן גם לטעום אותה. מרכיבי הפרימיום במתכון כוללים את הקוניאק Louis XIII ואת הטקילה Patrón en Lalique Serie 1, הוצאה מוגבלת מבית פטרון בעלות של 7,500 דולרים לבקבוק, ממנה יוצרו רק 500 יחידות (אם כי השם מעיד על כך שיתכן וסדרה מס' 2 לא רחוקה מלצאת גם היא לשוק).
המלון ימשיך להציע את מרגריטת המיליארדר כל עוד הטקילה היוקרתית משווקת. כמובן - שאם יש ביכולתכם להשיג את כל המרכיבים הללו כקמעונאים, תוכלו לחסוך סכום כסף רציני אם תכינו את המשקה בבית - אבל אז תצטרכו להשקיע גם 5-7 ימים בהכנת ביטר אורנג' בשם "קארה קארה" בעצמכם: צעד מייגע מאוד שגולדשטיין עשה בעבורכם באדיבותו כי רבה.