בטקס פרסי האוכל הבא, הנערך מדי שנה, יש להוסיף קטגוריה חדשה: “כותב התפריטים הלירי של השנה". את הפרס יעניק הוגה הז’אנר, אייל שני, שאף אחד מהמתמודדים לא יוכל להשתוות לשירתו בדבר “העגבנייה הבוסרית שנקטפה בדמי חייה מערוגות ביתה ומדממת אצלי במחבת".
בין המתמודדים על הפרס בשנת 2016, אם קטגוריה זו תיכלל (והיא לא), אפשר יהיה למנות גם את כותב התפריטים של ARIA. וכך כתב על מנה לדוגמה: “צלעות טלה צעיר מנצרת על קרם גזר בוכרי עם ציר טלה". הפיוטים לכל אורך התפריט מרנינים, עדינים, מגרים – אבל האם הם עומדים בציפיות? תכף נברר.
פרס אחד מובטח למסעדה: בעלת המרווחים הגדולים ביותר בין השולחנות. בעיני רבים מהסועדים, זהו פרס חשוב לא פחות מ"מסעדת השנה". בעידן שבו יושבי השולחן שלצדכם שומעים כל משפט שאתם אומרים (וכשהם צריכים ללכת לשירותים, הם מבקשים את סליחתכם, שתזוזו קצת, או תקומו שנייה, כדי שיוכלו לעבור, כאילו אתם יושבים במחלקת תיירים במטוס), ריווח כה גדול – ועוד במסעדה ברמה שכזו – הוא ניצחון נטו ללקוחות. הוסיפו לזה מבנה משומר יפהפה, אווירה נעימה, מוזיקה רכה ואקוסטיקה מצוינת, והרי לכם אופציה רומנטית לחגוג, גם אם באיחור של שבועיים, את הוולנטיינ’ס דיי.
ביקרנו במסעדה פעמיים בעבר, ונהנינו מאוד. הפעם, אם להגיע לשורה התחתונה, אפשר לסכם שהמנות עדיין טעימות, אבל בניגוד לביקורינו בעבר, לא היו יוצאות מגדר הרגיל ולא היו “זכירות" – כאלה שבעבורן היינו מתעקשים לחזור.
הזמנו רביולי כבד אווז ורום מזוגג ברוזטה ביתית וצימוק איראני (65 שקלים) – כך בתפריט הפיוטי. מחיר מופקע למדי למנה ראשונה. מילא. את הצימוק האיראני לא מצאנו, אולי התחבא איפשהו. את הרביולי המליץ לנו המלצר לאכול בביס אחד, ולא לבצוע אותו חלקים־חלקים, מפני שתוכו מוס כבד אווז. עשינו כדברו: אכן, טוב שלא אכלנו אותו בביסים קטנים, שכן תוכו היה מתפרץ כמו לבה על הבגדים.
מוס כבד אווז? לתחושתנו היה זה יותר מיץ כבד אווז, נוזלי מאוד, שהפך לגימיק שמשתלט על טעמי המנה העדינים. גם סלט הקצבים (55 שקלים) לא היה מרענן כפי שציפינו ממנו: עלים ירוקים, קשיו ונתחי בשר קטנים, ברוטב לא דומיננטי מספיק לטעמנו. בלי עוקצנות, בלי יומרנות. הכי פשוט שיש.
מוס כבד אווז? לתחושתנו היה זה יותר מיץ כבד אווז, נוזלי מאוד, שהפך לגימיק שמשתלט על טעמי המנה העדינים. גם סלט הקצבים (55 שקלים) לא היה מרענן כפי שציפינו ממנו: עלים ירוקים, קשיו ונתחי בשר קטנים, ברוטב לא דומיננטי מספיק לטעמנו. בלי עוקצנות, בלי יומרנות. הכי פשוט שיש.
בקרב המנות העיקריות לא נרשמו טוויסטים מרתקים, אם כי הן עדיין היו טעימות. מנת המוסר (128 שקלים) הגיעה רכה ומענגת, טובלת בחמאת סויה בהירה וסביבה עגבניות מנומרות, טימין לימוני ובוקצ׳וי. טעימה, אפילו למדי, אבל כמותה טעמנו לא מעט באינספור מסעדות. גם צלעות הטלה (מנצרת! סב סבו סבו סבו של הטלה היה שכן של ישו) היו עשויות טוב, אבל משעממות למדי, והפירה שלצדן לא ממש המריא.
בהלך הרוח הזה, החלטנו לוותר הפעם על הקינוחים. מחיר של 45־48 שקלים לקינוח הוא סיבה מספקת להתאפק.
ARIA, נחלת בנימין 66, תל אביב, 03-5296054