בואו נתחיל מהסוף. נהניתי מכל רגע  במסעדת ניטן תאי. נכון שכל הכתבות שיצאו עליה רק קטלו. אה ורגע, אפילו נהנינו מטקס נטילת הידיים, וגם לא סבלנו קשות מול כל הזהב והמלצריות הלבושות ומהטקסיות.  
כל הרעיון בניטן תאי מגיע מתוך חלום של אישה אחת, שיודעת בדיוק מה היא רוצה וזה לפתוח לעצמה מסעדה. כולי הערצה. לא מעניין אותי אם היא מלאה בכסף לא שלה, או שזה הבייבי שלה. כל עוד האישה הזו מספקת לי את מה שהיא מציעה ובמחיר הוגן.
אז נכון שהכל רווי זהב, שנדלירים וטקסיות, ושיש מבוכה ראשונית כשנכנסים היישר לכל המכלול הזה ולברכות ה"סאוודיקה", אבל אין בזה כל רע ואין הבדל בין זה למסעדת סופרה הגרוזינית והנוצצת לא פחות, או מסעדתה ההודית של רינה פושקרנה. זה חלק מהמחיר וזה מה שגורם לי להרגיש שלא אכלתי בעוד מסעדה אלא קיבלתי משהו מעבר.

אבל בתכלס הגענו לאוכל אז בואו נדבר עליו. לא מעט כבר התעסקו במתיקות המוגזמת של האוכל בניטן תאי ובחוסר טעמים ייחודיים. אנחנו עברנו חוויה קצת אחרת. הגענו לנו ברגוע, הזמנו מקום לבר ללא כל בעיה. כשהתיישבנו פשוט אמרנו לברמן שאנחנו לא חובבות מתוק ושנעדיף מנות יותר חזקות בטעמים וראו מה זה – חוץ ממנה אחת שהוחזרה הכל היה טעים, חריף, ומלוח עם מתיקות מרומזת כיאה למטבח התאילנדי.
יש שתי אופציות לתפריט. האחת היא המסלול המודרני - מנות מסורתיות שעודנו בטעמים ובחריפות, שהוכנסו להן אלמנטים יותר מערביים. או המסלול המסורתי עם הטעמים היותר חריפים ומנות יותר קלאסיות. לדוגמה, את סלט הסום טאם תוכלו לקבל בגירסה המודרנית עם פאפאיה ירוקה, בוטנים ועגבניות שרי או לנסות את הגירסה המענינת יותר עם  פאפיה ירוקה, צ'ילי חריף, אנשובי תאילנדי, בוטנים ועגבניות שרי (46 שקלים). 
אנחנו כצפוי המשכנו במסלול המסורתי והוספנו לסיפור שתי מנות מצוינות עד מענגות של גוּן צָ'ה נָאם פְלָה – 4 ג'מבו שרימפסים נאים בתערובת עשבים תאילנדית, שהקפיצה את המנה בכמה דרגות יחד עם רוטב מנגו ושום (59 שקלים). סירבתי להיפרד משאריות הרוטב המופלא הזה עד שבלית ברירה הוא נגמר. 
מנה נוספת קלאסית וטובה הייתה נָאם טוֹק – פרוסות דקות של סינטה נאה עם צ'ילי למון גראס, שאלוטס, כפיר ליים ומנטה (68 שקלים). אחד הדברים ששמים לב כשאוכלים בניטן תאי זה מיעוט במנות הבנאליות של מוקפצים למיניהם ומיני פחמימות גדולות. אמנם  יש פאד קפאו ופאד תאי אבל לא יותר מידי. במקום זה התענגנו על מנות בינוניות בגודלן שיצרו ארוחה איטית ורגועה עטופה בשירות מעולה ובהרבה זהב.

סקאלופס ב"ניטן תאי". צילום: בועז לביא
סקאלופס ב"ניטן תאי". צילום: בועז לביא
.
הצ'ו מונג, אותם כיסוני בצק אורז בצורת שושנים במילוי בשר סרטנים בוטנים ודייקו, הייתה המנה היחידה שהמתיקות בה הייתה דומיננטית מעט וזו בהחלט מנה חמודה ונגיסתית שמסקרנת לקחת ולו בגלל הנראות היפהפייה שלה. 
המקום המשיך להתמלא, אנחנו המשכנו עם כמה קוקטיילים ואנשים המשיכו לזרום, משהו באווירה הוסיף להישאר שלו ולא רועש, כשרק קולות של אכילה ודיבור רגוע מציפים את האוויר.
לשלב הבא העלינו הילוך ולקחנו פְלָה נֶנְג מָנַאוֹ -  פילה דוראד פראי (דניס שגדל בים הפתוח) מאודה במחמצת שום וצ'ילי –  פה הייתה הנפילה היחידה של המקום. הדג היה מצוין אבל אנמי לחלוטין והמחמצת פשוט לא הסתדרה. המנה הוחזרה בשניות והוחלפה לנתחי פילה בקר מצוינים (128 שקלים).
 אבל המנה שבאמת עינגה אותנו הייתה המאסמן קארי עם בקר, בתערובת תבלינים, ציפורן, דפנה וקינמון שהורגשו בה גם הכמון, הכורכום ואגוז המוסקט. מנה מצוינת,לא תאילנדית קלאסית, לא תוקפנית מידי, כזו שעושה חשק עז לקחת את הקערה ולשתות את הרוטב. האורז בשלב מסוים היה מיותר ופשוט שתינו את הרוטב עם הכף עד תום. (84 שקלים).
 
לי קשה לסיים ארוחה כזו עם מתוק. אני מעדיפה להישאר עם הטעמים המלוחים חריפים, אבל שוכנענו ולקחנו פאי של בננות מקורמלות שהיה מעולה. 
אז מה נותר לי לומר? שימו לב למחירים- הם סבירים לחלוטין. השירות במקום לעילא, שירותי ומדויק וכל מה שצריך זה לומר מה אתם אוהבים ומה לא. ניטן תאי שווה ביקור אחד לפחות. אני בתחושה שיש פה עליהום לא קטן והוא מוגזם.
הארבעה 21 תל אביב, כדאי להזמין מקום ואל תוותרו על חווית הבר.