אנחנו אוהבים מסעדות שמניחות על השולחנות מפיות עשויות בד. כבר כשהתיישבנו ב"פאסטל", הבנו שהגענו למקום נעים. מסעדה הדורה, אבל לא מנקרת עיניים; מעוצבת, אבל מינימליסטית; מפנקת, אבל מאופקת. זוהי, במילים אחרות, מסעדה למאיון העליון אנין הטעם.
הנה, לידינו מונח פרגוד לבן, שמפריד בינינו ובין קבוצה של 20 גברים היושבים סביב שולחן גדול ממדים ומפטפטים. בין החריצים אנחנו מזהים את איציק מרדכי (שנראה מצוין לגילו), את רפי פלד ועוד כמה משועי המדינה לשעבר.
"פאסטל" זוכה מעת לעת בפרסי עיצוב, ובצדק. בתחרות Space Design Award - Idea-Tops 2014 זכתה בפרס "המסעדה המעוצבת ביותר", בזכות העיצוב שממשיך את הקו של מוזיאון תל אביב הסמוך לה. לפני חודשים ספורים ביצעו בעליה שינוי, כאשר גייסו לשורותיה את השף הלל תוואקולי, שהתחיל את הקריירה במסעדות מכוכבות המישלן Le Gavroche ו־Locanda Locatelli בלונדון, ובהמשך היה סו שף ב"מנטה ריי", "גבריאל", "הרברט סמואל" ו"קלארו".
אז פרסי עיצוב יש, שף מהולל יש, גם מפיות מבד. מה שחסר, מתברר, הוא התבלין הנוסף, שהופך את המנות מ"טעימות" ל"בלתי נשכחות". בשורה התחתונה, "פאסטל" מספקת חוויה נעימה, קלאסית, אפילו מתומחרת באופן הגיוני, אבל המנות בה טעימות כמו במסעדות רבות אחרות – לא יותר, לא פחות.
פתחנו בפטה כבד עוף (52 שקלים) – פרוסה עבה ונדיבה על בריוש צרוב ועדין, ומעל צ'אטני אגסים, ובסשימי אינטיאס (64 שקלים) – בסיס של עגבניות מרוסקות ועליו נתח דג קטן מדי - מנה לא מתובלת מספיק, וטעמיה אנמיים. הן את הפטה והן את הסשימי אפשר להכין בשלל צורות ומרקמים, בחיבורים לחומרי גלם שונים ובצורות הגשה נרחבות. כאן נדמה שהשף הולך על הגרסה הקלאסית, על בטוח, לא מעז, כאילו חושש לעצבן לקוח שעלול להחזיר את המנה. האם בפנטזיות שלו השף חושק להגיש את הדג ואת הפטה אחרת? ואם כן, האם יש לבעלים האומץ לשחרר ולהעז?
סטארצ'טי כבדי עוף (92 שקל) היא מנה טובה יותר: קרעי פסטה עם פנצ'טה טלה - חלק פנימי ושומני, יין לבן וברוקולי. המנה אומנם טובעת ברוטב ויש בה כמות מועטה מדי של כבד, ועדיין, בה לפחות אנחנו מרגישים ניצוצות של גאונות, של העזה, של משהו שלא טעמנו במקום אחר. ממנת עוף סופרים (92 שקלים) הזהירה אותנו המלצרית בעדינות כבר בשלב ההזמנה באומרה ש"לא מדובר במנת דגל". הזהירה וצדקה. עוף הוא עוף, לא משנה מה עושים מסביב, וגם כאן הוא קלישאתי למדי.
ובעניין המלצרית, כדאי לציין לטובה את השירות המקצועי שלו זכינו. אין ספק שצוות המלצרים כאן עושה, כמו מפיות הבד, עבודה מופלאה.
"פאסטל", שדרות שאול המלך 27, תל אביב, 03-6447441
אחת המסעדות המועדפות עלי בשנות רווקותי הייתה ברבוניה. אהבתי את הקטע שלה; את זה שאין יותר מדי "מסביב" - סלטים ולחם, מבחר מצומצם של ראשונות, ועיקרית - פירות ים או דג. ובלי תוספות. מסעדה שלא מתבחבשת עם הטפל; תמיד הייתה תחושה שממש מכירים שם כל דג ודג, על סגולותיו, מקורותיו וצורת העשייה המתאימה שלו (מטוגן או על הגריל בלבד); ואת האווירה - פשוטה ובלתי מחייבת, שומרת על עצמה לאורך השנים ולא נופלת למלכודות הגימיקים והחידושים.
סיבות אלה בדיוק, בתוספת פרץ נוסטלגיה קל, הביאו אותי כמה שנים אחרי, מלווה כבר בשני ילדים, אל פתחה של המסעדה.
כדרכו של מקום בעל שם, ועוד בצהרי שבת, הוא היה מלא. אך לא עד אפס מקום, ותור לא נראה בחוץ. למרות זאת, שום מארחת לא נראתה באופק, וכל אחת מהמלצריות שאליהן פניתי בבקשה לסדר לנו שולחן, הפנתה אותי, בסבר פנים מותשות, אל רעותה. לאחר כמה דקות של התרוצצויות מעובדת אחת לאחרת, נמצא לנו שולחן. אלא שהוא התנדנד מצד לצד, וכל דבר שהנחנו עליו החליק בשיפוע וצנח. כשהפנינו את תשומת לבה של המלצרית, היא לא מצאה בזה עניין ונאלצנו לטפל במטרד בעצמנו – על ידי ניסוי וטעייה של בחינת גודל מערום המפיות הנדרש כדי לקבע רגלו של שולחן.
אולם אז החל הקרב האמיתי: עשרות קריאות "סליחה" עד שהמלצרית הגישה לנו תפריט, ולאחר מכן ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל ממנה הסבר לגביו ולגרום לה לקחת הזמנה. וכשזו נלקחה, ולאחר שסוף־סוף הוגשו הסלטים, יצאנו למאבק מחודש על מנת לצוד לפחות את מבטה, כדי לקבל ריפילים. בכל זאת, היינו שישה, רעבים במיוחד, והמלאי אזל במהרה. וכאן המקום להשחיל מילה טובה: הסלטים היו לא רעים בכלל. במיוחד ראוי לציין את הטחינה, את סלט הסלק ואת סלט הכרוב הירוק והמתקתק.
בשלב מסוים נשפכה על השולחן כוס מים, ואלה הציפו בנחישות כל חלקה טובה של מפת הנייר (מפת נייר, אגב, היא אלמנט נוסף שנצרב בתודעתי בעבר והעלה בעיני את קרנו של המקום). כשהתרעתי על התקלה, המלצרית שלנו - שכדרכה באותו היום הגיעה זעופה לשולחן – הניחה מולי ערמה של מגבות נייר ונעלמה. קרי, "נקי בעצמך כי אני לא עובדת אצלך".
מפה לשם עברו כ־40 דקות מאז שנלקחה ההזמנה שלנו, אך דבר ממנה לא הגיע אל השולחן. המלצרית, כמוה חברותיה למשמרת, המשיכו להתעלם מאיתנו בשיטתיות, והרעב שלנו, כמו גם סבלנותם המוגבלת ממילא של הקטנטנים שנלוו אלינו, החלו לכרסם ופגעו קשות בעצבינו.
ואז נפל דבר: לראשונה בחיי החלטתי לנטוש מסעדה לאחר ההזמנה. כשביקשנו את החשבון והסברנו את סיבת העזיבה הלא פתאומית ("אנחנו מחכים כבר 40 דקות לעיקריות ואף פעם לא הייתה לנו חוויה כל כך מזעזעת"), נדרשנו לשלם 37 שקל על הסלטים, וברבע התנצלות הוסבר לנו ש"המטבח קרס".
סיריאסלי? מסעדה שהיא מוסד, מפעל, או כל סופרלטיב אחר שמתאים למקום בעל מוניטין וותק של כ־20 שנה, לא יודעת להתמודד עם סרוויס של שבת ישראלית שגרתית? ונניח שאכן קרס המטבח; העובדים חלו כולם ולא נמצא להם מחליף, הגריל עלה בעשן וגם צינור הביוב הראשי התפוצץ. קורה. החוויה הייתה יכולה להיות כל כך שונה אם המלצרית הייתה זורקת איזה חיוך פה ושם, ומסבירה בנימוס עוד בהתחלה שיש לחץ במטבח וייתכנו עיכובים בהוצאת המנות. בחיי שהיינו מבינים.
בכל מקרה, ל"ברבוניה" כבר לא אחזור. כאשת המשפחה שאני היום, אין לי זמן מיותר לבזבז על התנסויות לא נעימות שאינן הכרחיות (מה לעשות, על התור בקופת חולים ועל מילוי דלק אי אפשר לוותר).
קרין ספינגולד, מבקרת אורחת
"ברבוניה", בן יהודה 163, תל אביב, 03-5276965
חדשות האוכל
עושים כשר
בשנים האחרונות הפך פסח לחג שבו הכשרות היא כבר לא מגבלה. ב"פיש מרקט" המוצלחת עמלים על תפריט חלבי כשר לפסח, שבו מככבים דגים, פסטות ופיצות. בין המנות: ניוקי ערמונים ופטריות חורש בשמנת כמהין (69 שקל), רביולי גבינות ברוטב שרי תמר ושמנת רוקפור (59 שקל), פיצה יוונית עם פטה וזיתי קלמטה (59 שקל) ועוד. שווה ביקור (03-6932002).
פיס אוף קייק
גם ב"ארקפה" מפתיעים עם עוגיות כשרות לחג, כשהמחמאה הכי גדולה שאפשר לומר עליהן היא "לא מרגישים שהן כשרות לפסח". בין המאפים: עוגת שוקו אספרסו, עוגת שוקולד בלגי, עוגות בחושות, עוגיות בוטנים ומאפין שוקולד ופטל.
מבצע התרמה
מסעדת הסוהו בראשון לציון יוצאת במבצע ההתרמה השנתי לקראת פסח למען משפחות נזקקות: ביום ראשון תערוך המסעדה ערב התרמה חגיגי, הכולל הופעה מיוחדת של עמיר בניון. כניסה למופע ושמירת שולחן לאירוע תתאפשר בתרומה של 80 שקל לאדם.