שי־לי ליפא היא מחברת ספרי בישול, מתכונאית (מפתחת מתכונים), עורכת קולינרית ומגישת תוכניות בישול בטלוויזיה. בעלת תואר ראשון בביולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובוגרת הכשרות בתחום הבישול והאפייה ברחבי העולם.
הגישה בערוץ 2 את התוכנית “הבית של שי־לי", שבה בישלה מנות נגישות וקלות להכנה, ומספטמבר 2015 היא מגישה בערוץ 10 את התוכנית “סופר שי־לי", שבה היא מכינה ארוחה בת ארבע־חמש מנות ומארחת בגינת ביתה מומחה בתחום “עשה את בעצמך".
בשנת 2004 החלה לכתוב במוסף “גורמה" של מגזין “את", וב־2005 החלה לכתוב ולערוך בכתב העת “על השולחן". מספריה: “מטבח בריא לילדים", “120 הקלאסיקות של שי־לי" – מאכלים ידועים מהמטבח העולמי, “חגים" – ארוחות אירוח לחגי ישראל, ו"המטבח הבלקני שלי" – ספר מתכונים שבו חזרה לליפא לשורשיה המשפחתיים. ליפא גם מפתחת מתכונים עבור חברות מזון. בין לקוחותיה: מחלבות גד, אסם, מעדנות ותנובה. היא נשואה לאיש העסקים רפאל ליפא, ולזוג שני ילדים.
האם היום, לאור גילך וניסיונך, היית מוסיפה לדברים שעשית בעבר, מסירה מהם או אפילו גונזת?
"כן, זה קורה לי כל הזמן. אני תמיד רוצה לשפר ולהשתפר. אין ספר בישול שהוצאתי ואין עונה שצילמתי שלא הייתה לי ביקורת עליהם. זה קורה לי גם תוך כדי תנועה. למשל בצילומי תוכנית הבישול: אני מסבירה ומדגימה הכנת מתכונים, ואיך שנכבית המצלמה אני ישר חושבת מה הייתי אומרת או עושה אחרת. בשבוע שעבר צילמנו פרק של ארוחה לבנה לחג השבועות והכנתי מנה של פילה לברק בציפוי טחינה, שקדים ופטרוזיליה. מיד אחרי שסיימנו את הצילומים ייסרתי את עצמי שלא אמרתי לצופים שאפשר להחליף את הפטרוזיליה בכוסברה. כמובן שהכנסתי השבוע הקלטת סאונד לפרק שנותנת את האופציה הזאת. אבל לרוב לא מתאפשר לתקן בדיעבד, וכך יוצא שאני נתקלת בפרקים מעונות קודמות ומעלעלת בספרי בישול ישנים ומבינה שהיום הייתי עושה הכל אחרת. זה קצת כמו לבהות בתמונה דהויה שלך מהעבר ולהיות בשוק מהבגדים שלבשת".
רוב המתכונים שלך הם קלים ומהירים ודורשים מעט חומרי גלם. האם את מכוונת לכאלה שרוצים לבוא הביתה רעבים מהעבודה ולהכין משהו מהיר או לכאלה שרואים בבישול אמנות מורכבת?
"לכל מי שרוצה לבשל אוכל ביתי איכותי וטוב בלי לעבוד שעות על כל מנה. למי יש זמן ועצבים לזה? לא כל המתכונים שלי זריזים. יש כאלה שייקחו שעה של עבודה. אבל לא יהיה מתכון לעוגת שכבות שמכינים ביומיים. כשאני רוצה לאכול משהו מורכב מאוד בעצמי - אני הולכת למסעדה".
לא נמאס לך לפעמים להיות במטבח?
"בטח שנמאס. כשיש שבועות שבהם אני מארחת כל הזמן, או לחלופין, מצלמת באינטנסיביות - אני מתעייפת ולוקחת יום־יומיים הפסקה מהמטבח. ואז שוב מתגעגעת וחוזרת לבשל. בגדול, אני נהנית מאוד מבישול והוא גם מרגיע אותי. אבל לפעמים בא לי שיבשלו עבורי".
מי את רוצה שיבשל לך?
"הייתי רוצה שג׳יימי אוליבר יבשל לי. האוכל שלו עושה כבוד לחומרי הגלם, לא מתחכם מדי ותמיד יצירתי ומגרה. אבל זה כנראה לא יקרה, אז שבעלי יחתוך לי סלט. סלט שמכינים לך, בניגוד לקפה, תמיד טעים יותר".
אילו מסעדות את אוהבת?
"עם הילדים אנחנו אוהבים ללכת ל"הדסון בראסרי" של השף מתן אברהמס, ולבד אנחנו הולכים ל"טוטו" של ירון שלו. אבל יש הרבה מסעדות שאני אוהבת כמו רפאל, שילה, מזללה ועוד".
ואיך זה שאת בעצמך לא פתחת מסעדה?
"אני חושבת על זה הרבה. ברור שהייתי רוצה מקום משלי שיגיש אוכל טוב לכל המשפחה, אבל אני לא בטוחה שזה נכון. נסגרו כל כך הרבה מסעדות נפלאות בשנה האחרונה שממש כואב הלב. השוק פה קטן, המצב הביטחוני לא יציב, וגם הילדים שלי עדיין קטנים וזקוקים לי. אולי כשהם יהיו גדולים יותר".
פמיניזם במטבח
אז איך באמת משלבים אמהות ונשיות עם מקצועי שהוא גם תובעני וגם פיזי? לליפא אין ממש פתרונים: “אני חושבת שקשה לשלב אמהות, זוגיות וקריירה בכל מקצוע. זה ג'אגלינג תמידי ותמיד יש כמה כדורים באוויר. בעלי עובד רוב הזמן בחו"ל ולכן זה עוד יותר מסובך. זאת הסיבה שבחרתי לעבוד מהבית, אני יושבת בפינת האוכל שלי, כותבת מתכונים, וכמובן, עובדת הרבה במטבח: מפתחת ומבשלת מנות חדשות ועושה ניסויים. כשיש ימי צילום לתוכנית אני יוצאת מהבית בשש בבוקר וחוזרת בלילה, אבל למזלי יש רק כמה ימי צילום כאלה בשנה".
וזה לא מעכב לך את הקריירה? יכול להיות שעם יותר השקעה היית שופטת בריאליטי אוכל?
"יכול להיות שכן. יכול להיות שאם הייתה לי מסעדה הייתי במקום אחר בקריירה, אבל מצד שני לא הייתה לי משפחה כמו שיש לי עכשיו".
מתי החלטת להפוך את הבישול לקריירה?
"הייתי תקציבאית במשרד פרסום וכשילדתי את בני הבכור החלטתי לפרוש. השעות במשרדי פרסום והעבודה לתוך הלילות לא הולכות טוב עם אמהות. בחופשת הלידה התבשלה אצלי ההחלטה ללכת על האהבה הגדולה שלי, שהיא האוכל. התחלתי לכתוב במוסף גורמה של מגזין "את", המשכתי לכתוב ולערוך במגזין "על השולחן", הוצאתי ספרי בישול ואז גם הגיעה תוכנית הטלוויזיה".
לא מסלול קצת אנטי־פמיניסטי?
“מבחינתי הוא הכי פמיניסטי. גם הקמתי משפחה וגם שילבתי קריירה. נכון שצריך לעשות ויתורים אם רוצים את שניהם יחד, אבל אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו ויש לי סיפוק גדול. אני גם ממשיכה לעשות פרויקטים נוספים. לפני שלושה חודשים הוצאתי ספר ילדים בנושא אוכל בריא בשם 'אלישבע וסיירת הסופר פוד', ויש לי עוד הפתעות באופק".
לא הפכנו לחברה מופרעת אכילה? אינספור תוכניות בישול וביניהן פרסומות לכדורי הרזיה?
"בעיית ההשמנה היא עולמית והיא נובעת מתרבות השפע והאינטנסיביות שבה אנחנו חיים, בטח שלא בגלל תוכניות הבישול. מי שלא אוהב לצפות באוכל, יכול למצוא תוכנית אחרת בערוץ אחר. הכל גם שאלה של מינון - אם תאכל מאוזן וטוב, לא תהיה לך בעיית השמנה ולא תצטרך כדורי הרזיה. מידתיות היא דבר מאוד חשוב בעיני ולא רק באוכל, גם בחיים. זאת הסיבה שאני לא עובדת בכל יום בשבוע מבוקר ועד לילה. צריך איזון".
את חושבת שטבחים סובלים מאיזושהי הפרעת אכילה שבאה לידי ביטוי כך או אחרת?
“לדעתי כן. ההתעסקות המוגזמת באוכל היא ללא ספק הפרעת אכילה כלשהי או אובססיה. אצלי כל טיול הופך למסע קולינרי. כל ארוחה במסעדה הופכת להרפתקה וכל מנה חדשה שאני טועמת הופכת לתחקיר. בקיצור, אובססיה".
אז איך הופכים אובססיה ממשהו שלילי לחיובי?
“כל עוד היא לא פוגעת באף אחד היא לא שלילית בעיני. זה כמו מישהו שקורא המון ספרים, או לחלופין שוטף 30 פעמים ביום את הידיים. אם זה לא מפריע לאיש, אז אין כאן בעיה. נראה לי שאנשים מסביבי מחבבים את האובססיה שלי לאוכל. אני אוכלת מסודר ובמידה. מצד שני, גדלתי בבית בלקני, שבו הכל סובב סביב האוכל והכל למענו, וכל אירוע הוא רק תירוץ לבשל. ממש כמו בסרט 'החתונה היוונית שלי'".
אז איך זה הולך ביחד - התאווה הזאת לאוכל ואכילה מסודרת? היו לך זמנים של אכילה מופרזת?
"אף פעם לא. אני לא אוהבת את ההרגשה של 'מפוצצת מאוכל', שהבטן נפוחה וחייבים לפתוח כפתור בג'ינס. לא נהנית מזה. ואני גם חושבת שלאכול המון ובלי הכרה זה לא קולינרי בעליל. להפך, אם תאכל טוב ואיכותי, ורק מה שבאמת טעים לך, אז לא תאכל בצורה מופרזת".
איך את רואה את העליהום על קרין גורן?
"מצער אותי. לא ייאמן איך בכל העונות של 'מאסטר שף' אף אחד לא דיבר על המשקל של יונתן רושפלד או חיים כהן, שרחוקים מלהיות דקיקים, ואחרי תוכנית אחת של 'בייק אוף' כל המדינה דיברה על המשקל של קרין. שיעזבו אותה בשקט, זכותה לאכול כמה שהיא רוצה. היא שופטת ממש טובה ומקצועית, וכל השאר לא רלוונטי. אני נגד אהדת הרזון. אין שום שיק בהרואין שיק".
מצד אחד מגנים את האנורקסיה ומצד אחר מקדשים את הרזה.
"אכן. יש כל הזמן מסרים סותרים. כמה נשים מלאות/שמנות יש במדיה הטלוויזיונית ובכלל בשואו ביזנס? מעט מאוד".
ובכל זאת, אני לא רואה אותך יוצאת ומוחה כמובילת דעת קהל בתחומך.
"זה לא נכון. בכל ראיון שלי אני מוחה על עניין הרזון ואני בעצמי לא בדיוק שדופה. אני גם נגד פוטושופ. אני לא מסכימה שירזו אותי בתמונות. יש הבדל בין לטשטש עיגולים שחורים מתחת לעיניים או להעלים חצ'קון לבין להוריד מידה או שתיים בתמונות. ולמה בכלל לעשות פוטושופ למידה 38?".
היחידה עם תוכנית
בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה שלה, ששודרה לפני חמש שנים, זכתה ליפא לקיתונות של ביקורת לאחר שבישלה בשיער פזור וטעמה את האוכל בכף שאחר כך החזירה לסיר. המבקרים טענו שהמעשים אינם היגייניים. "לקחתי את זה מיד לתשומת לבי ובכל העונות שבאו אחרי, הקפדתי לבשל בשיער אסוף ולא לעשות שימוש באותה כף אחרי שביקרה אצלי בפה. צריך גם לדעת לקבל ביקורת", היא אומרת.
מה שהיא לא מבינה זה רוע טוקבקיסטי: "הייתי רוצה להגיד שזה לא מזיז לי, אבל זה כן. מעניין אותי לדעת מי הם האנשים שיושבים מאחורי המקלדת וכותבים כאלה דברים נוראים, כאילו הרעלתי או רצחתי מישהו. מה שכן, אני קוראת פחות ופחות טוקבקים. למה לצער את עצמי?".
מה לדעתך הערך המוסף שאת ותוכניותייך מביאות לשדה הקולינרי המקומי?
"כרגע אני האישה היחידה בערוץ המסחרי שיש לה תוכנית בישול שלמה על כתפיה, בלי סלבס או שפים אורחים. יש בערוץ 2 ובערוץ 10 תוכניות בישול אחרות אבל בהנחיית גברים בלבד, וכולם שפים של מסעדה. אני חושבת שאני מביאה למסך אוכל ביתי, נגיש ולא מתחכם ובלי קיצורי דרך של 'הכינותי מראש'. אני גם מכינה את הארוחה לפי הסדר ההגיוני של הכנת המנות, כמו שעושים בבית. כלומר, אם יש לי עוגת גבינה שצריכה להיאפות ואז להיכנס למקרר לכמה שעות - אכין אותה ראשונה, ורק אז את יתר המתכונים. לסוף התוכנית אשאיר את המנות שמכינים ממש ברגע האחרון לקראת הארוחה כמו סלט, משקה וכולי.
"מי שהייתה לי השראה בתחילת דרכי הייתה נייג'לה לוסון הבריטית. גם היא לא שפית של מסעדה אלא מתכונאית ובשלנית ביתית שהוציאה ספרי בישול והנחתה תוכניות בישול רבות. היא הביאה משהו מרענן למסך. לא עוד אוכל פלצני ומסובך להכנה, אלא מתכונים קלים וידידותיים למשתמש. על הדרך היא נתנה הצצה לביתה הפרטי ולחייה האישיים".
מה גרם לך לכתוב ספרי ילדים?
"גיליתי שאין ספרי קריאה לילדים בנושא אוכל בריא, אלא רק ספרי בישול עם מתכונים. מדברים עם ילדים על אוכל בריא כל הזמן, כבר בגן, אבל לא מסבירים להם למה הוא בריא, במה הוא תורם לנו ומה כדאי לאכול. כתבתי ספר עם עלילה שכתוב בחריזה ועם איורים הומוריסטיים על ילדה בשם אלישבע - שזה טייק אוף על השם של הבת שלי, אביגיל - שמגלה מזונות בריאים ומקימה מהם סיירת סופר פוד".
אין בכך משום שטיפת מוח לילדים והחדרה של רעיונות לדיאטות למיניהן?
“לא צריך לדבר עם ילדים על דיאטות בכלל, רק על תזונה בריאה. להרחיק מהם שתייה ממותקת, אוכל תעשייתי וחטיפים, ולתת להם אוכל ביתי וטוב. והכי חשוב לתת להם דוגמה אישית. אם אנחנו בתור הורים נאכל בריא גם הילדים שלנו ירצו".
אבל ילדים הם ילדים. הם רוצים במבה ופטל
"טבעי וגם אפשרי מדי פעם, אבל לא באופן יומיומי. התזונה שלהם צריכה להיות מבוססת על אוכל איכותי כמו ירקות, פירות, דגנים וקטניות. כל השאר במינון נמוך ולעיתים רחוקות".