הצלחמישהו צריך לאפס את הווייז. זו כבר הפעם השנייה שלנו בחופי הרצליה פיתוח בחודש האחרון, ובכל פעם הוא מוביל אותנו למקום אחר. הפעם הכתובת היא רמות ים 122, שמובילה היישר למלון דן, שם מודיע לנו השוער שהמסעדה ממוקמת בכלל במלון היריב דן אכדיה, שנמצא במרחק כמה מאות מטרים משם.

את המלון השני אומנם מצאנו בקלות, אבל את מסעדת "ים 7" לא. מתברר שהיא נמצאת בין המלון ובין החוף, על טרסה יפהפייה שעל מנת להגיע אליה צריך לרדת במדרגות וללכת בין שבילים לא משולטים. טוב היה לו כשטלפנו להזמין מקום, הייתה המלצרית שואלת אם אנחנו יודעים כיצד להגיע. נו, מילא.
אפשר להתנחם בכך שכשכבר מגיעים למסעדה – משאירים את תלאות הדרך מאחור בקלות, וניתן לחוש באווירה של חופש. במסעדה שני מפלסים - האחד מקורה, האחר תחת סככה לבנה, ולשניהם נוף מרהיב לים. הושט היד וגע בו. בתל אביב מסעדות החוף לא קרובות כל כך לים, ותמיד יש כביש החוצץ ביניהם. כאן רק חול וחול, וכמה גולשים רטובים. המלצרים פה עסוקים, עסוקים מאוד. אחרת אין הסבר לאדישותם. הם לא מגישים תפריט, לא ניגשים לשאול, לא מציעים. היוזמה היא של הלקוחות. "סליחה, אפשר קצת יחס?", אנחנו שואלים בעדינות, לא רוצים להפריע להם בעבודתם. מתברר שאפשר, אבל בזריזות. אז הזמנו במהירות את המנות, ראשונות ועיקריות גם יחד, לחסוך לכולנו קצת זמן.

מנת הדניס של "ים 7". צילום: מתן כץ

לחם הבית (18 שקל) כמנת פתיחה הוא מרענן, שומני וכיפי. מתבל העגבניות שמוגש איתו קצת פחות. כמארחים, רצוי להשקיע במנת הלחם בקישוט מתבלים על גבי השולחן, אפילו סטנדרטיים ומינימליסטיים כמו חמאה או טחינה. פה התחושה היא של חיסכון וחבל. החציל האפוי נמכר פה, כיאה להרצליה פיתוח, במחיר אסטרונומי למנת פתיחה. להגנתו אפשר לומר שהוא טעים בצורה בלתי רגילה. הוא מעוצב בצורה מרובעת, והתוצאה היא שני מגדלי תאומים עומדים וסביבם טחינה גולמית המעורבבת בדבש וצ'ימיצ'ורי, שבדרך כלל משמש כמשרה לבשרים, אבל כאן מקבל פרשנות קרירה וטעימה. טוויסט מעניין, הן ברמת הפרזנטציה והן ברמת הטעמים. סלט השורשים (46 שקלים) פחות מתרומם, למרות עושר הירקות. התחושה היא של ירקות שעברו קיצוץ בפוד פרוססור, ומעל פוזרה גבינה כחולה בכמות לא נדיבה דיה.
כיאה למסעדת דגים, הוזמנו שתי מנות דגים. המלצרית הצעירה המליצה בחום על פילה הסלומון, עם ו"ו. ברגע שהוסיפה את האות המיותרת, העדפנו שלא כדאי אלא לסמוך על דגים טריים ולא על מיובאים. המוסר (132 שקל) היה טוב בהרבה מהדניס (119 שקל), שהגיע יבש הרבה מרמתו ובילה יותר מדי זמן על הפלנצ'ה. מתחת לדג מצאנו ירקות צלויים שהצליחו להציל את המנה: פטריות יער ברוטב דגים, עגבנייה, לימון וצ'ילי. המוסר היה מעודן הרבה יותר, אבל גם יקר באופן כמעט שערורייתי, ומתחתיו ריזוטו ארבוריו עם קולי עגבניות, חמאה ופרמז'ן שהיו יכולים להיות אהובים גם על ילדים. אחרי "בייק אוף", כל הקינוחים במסעדות מקבלים פרופורציות אחרות. לפתע מתברר לנו, הסועדים הישראלים, כמה חוסר השראה יש בקינוחים המוגשים לנו במסעדות. פחזנית עם קרם מסקרפונה (46 שקל, מחיר מופקע) זוכה בקלות בתואר הקינוח הסתמי ביותר לשנת 2016. עוגת פאדג' השוקולד (39 שקל) טובה יותר, אבל עדיין נופלת בקטגוריית הקלישאות. נו, לפחות הנוף מרהיב.

על הגובה

במסעדת "הקומה ה־11" במגדלי עזריאלי לא עונים לטלפונים. המספרים המפורסמים באתר לא מובילים לשום מקום – לעתים לתא קולי (באנגלית), לעתים לניתוק. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו כמבקרי מסעדות שביקשנו את עזרתם של אנשי יחסי הציבור. רק כשהגענו, התברר מדוע: המסעדה משרתת את אורחי מלון קראון פלאזה, שמהווים את עיקר התפוסה, וכמעט שום לקוחות המגיעים מבחוץ במיוחד למסעדה.
וחבל, מפני שלא מדובר במסעדת מלון סטנדרטית. מעבר להיותה כשרה (לידנו ישב מנחם הורוביץ המתוק), האוכל כאן טעים למדי, השירות מקצועי וידידותי והנוף האורבני מרהיב. 
התפריט מפתיע ואינו קלישאתי, גם אם יקר בכל קנה מידה, כיאה למסעדות מלון. מנת הפתיחה, חציל בטחינה עם חלבה (48 שקלים), היא מנה צבעונית בעלת צבעי קרם של טחינה, אדום של רוטב עגבניות וחול-סגלגל של חציל, ויש בה טוויסטים מעניינים של טעמים מנוגדים. למרות זאת, היא פוגעת רק בחצי. העזה היא דבר מבורך, אבל לא כל אחת כזו צולחת את בלוטות הטעם. החלבה היא זו שטעמיה משתלטים על המנה, והחציל, גולת הכותרת, נבלע בה. גם הסביצ'ה (68 שקלים) נראה נפלא ומגרה לעין, אבל טעמיו מפוספסים ואנמיים למדי.

צלעות טלה ב"הקומה ה11". צילום: יח"צ
לנחמה האמיתית זכינו דווקא על ידי מנה עיקרית לעוסה – פילה בקר (168 שקלים). בניגוד למסעדות אחרות, כאן מדובר במנה מופתית. הפילה עשוי במדויק וכולו טריות, ובפירה הנלווה יש קרם קוקוס שמשווה לו טעמים אקזוטיים ומיוחדים. אם אתם מחובבי נתח הבקר המשובח הזה, בואו לכאן, הוא שווה כל שקל. גם צלעות הטלה (182 שקלים) היא מנה מצוינת בזכות הדיוק ברמת הצלייה, פחות בגלל החיבור שלהן למסבחה הנמרחת מתחתיהן. לא כל מנה צריך לאלץ להפוך ל"ישראלית" בכוח, וטוב היה לו החומוס היה נעדר ממנה.
למסעדה נכנס שף חדש, שמבטיח לערוך שינויים מרעננים בתפריט בקרוב. מסקרן יהיה לראות על מה יוותר בתפריט, מה יותיר ואילו מנות חדשות יכניס. נשתדל לעקוב.