חם בברצלונה, לוהט בתל אביב, וב"סרווסריה", הבר הספרדי ברחוב בן יהודה, נעים. האווירה רעשנית במידה, אבל רגועה, נעימה, כיפית למדי. זוגות־זוגות יושבים סביב שולחנות קטנטנים, בפנים ובחוץ, ומלצריות חכמות (התרשמנו מעושר השפה שבה הציגו את המנות) עוברות ביניהם ומחלקות שוטים של ג'ין וסנגרייה על חשבון בעל הבית.
התפריט מתחלף מדי יום, כך שכל המלצה שתיכתב כאן תקפה בעירבון מוגבל, אבל הקונספט אחיד: המנות טאפאסיות קלאסיות עם טוויסטים מעניינים, והחלוקה המסורתית נשמרת גם כאן - צומח, ים, יבשה ומתוק. כרגיל בטאפאסיות התל־אביביות, המחירים מופרזים גם כאן - רוב המנות נמכרות במחירי 40־70 שקלים למנה, כאשר התוצאה היא מנה קטנה או בינונית, כזו שלעולם לא תשביע אתכם. בהיעדר שובע, נותר לשפוט רק את הטעם.
סלט הסלק (46 שקל) מגיע צבעוני ומוקפד, בעל מעט מדי פלחי סלקים ויותר מדי ארוגולה. למרות מחירה הלגמרי גבוה, מה שמציל את המנה הם אגוזי המלך הפזורים בנדיבות, והטוויסט - קרם שמנת וגבינה כחולה - ממכר ומשדרג. לעומתו, סלט האנדיב סטנדרטי למדי, עם חסות, ארוגולה, בצל, ויניגרט פירות ומעט מדי גבינת בושה. התנחמנו במחירו הסביר - 28 שקלים.
מקטגוריית "ים" טעמנו את המנה קריסטל ודובדבנים (72 שקל) - חמישה שרימפסים בעלי מחושים חיכו בצלחת, ולידם דובדבנים מוחמצים. אבל למרות הכוונה והיצירתיות, השרימפסים נותרו שרימפסים, הדובדבנים נותרו בחמיצותם, אולם שניהם לא ממש התחברו אלה לאלה.
אייל שני לבטח היה מסוקרן ממנת העגבנייה הממולאת (68 שקל). השף שלוחש לאוזנן של עגבניות, היה, סביר להניח, מבקש לטעום מההבטחה המגרה הכתובה בתפריט: מילוי פריקי, שקדי טלה, לבבות ברווז וכבדי ברווז. אך אנחנו מצטערים לבשר שמותו של הברווז היה לשווא. המנה אנמית, המילוי דל ולא מתובלן והעגבנייה קרה מדי, כך שהמנה פשוט מיותרת, בוודאי ביחס למחירה.
וכאילו על מנת לאשש את חששנו, הגיעו ההמבורגסה - זוג מיני־המבורגרים (48 שקל לזוג), עם רוטב שבתפריט הובטח כייחודי. שעמום כזה, לא נעים לומר, לא זכור לנו שנים – הבשר עשוי מדי, הרוטב המובטח נעלם, והשורה התחתונה היא שיא הבינוניות. מילא, לו היו מביאים קטשופ כדי שלפחות אפשר יהיה להרטיב את היובש הזה. אבל לא.
על הקינוח ויתרנו. המלצריות, הבאמת מקצועיות ובאמת אכפתיות, עוד ניסו להתעקש, אבל חששותינו להתאכזב שוב גברו. יצאנו בפרצוף מורכן והלכנו לאכול גלידה.
"סרווסריה", בן יהודה 48,
תל אביב, 03-6477751
סושי עם נשמה
הפרזנטציה היפהפייה, העושר של הצבעים והריחות וההקפדה
על חיתוך נכון הופכים את הסושי של רשת "אושי אושי" לתענוג גדול
אחת לחודש בא לנו להתפנק במשלוח של סושי הביתה. כשזה קורה, האצבע מחייגת באופן אוטומטי ל־MOON בבוגרשוב בתל אביב, שפתחה סניף נוסף בפינסקר הצמוד. ובכל פעם – אכזבה. לא רק בגלל זמני המשלוח (הם מבטיחים שהמשלוח יגיע בתוך שעה וחצי מרגע ההזמנה. אנחנו חוזרים – שעה וחצי! מי יחזיק מעמד עד אז?), אלא בגלל השירות המבולבל וגם כי לא נעים להודות, אבל לעתים יוצא להם סושי ברמה בינונית, בלי נשמה.
כעת נדמה שמצאנו תחליף הולם: לרשת "אושי אושי" יש 22 סניפים ברחבי הארץ (חלקם כשרים), המבצעים כמובן גם משלוחים, והמחירים סבירים לגמרי. הסושי בישר טובות כבר מהרגע שמכסהו נפתח – הפרזנטציה יפהפייה, עושר של צבעים וריחות, הקפדה על חיתוך נכון, חומרי גלם מבהיקים ותחושה שלמישהו פה בהחלט אכפת מהמנות היוצאות ממטבחו.
מנת סאנסט כדוגמה: אבוקדו טרי ובטטה מהודקים אל אורז, מעליהם סלמון הנצרב לכבודה שמתחת, ומעל ספייסי מיונז וטריאקי, כולל שבבי בטטה, טמפורה, עירית ושומשום. חגיגה לעיניים, לאף ולחך (46 שקל). גם מנת הדיינמייט (34 שקלים) מבריקה: סלמון אפוי בטריאקי ומלפפון, בציפוי אבוקדו, יוצרים מנה ירוקה, בריאה וטעימה. כמה עונג בבת אחת.
"אושי אושי", פריסה ארצית, *6054
חדשות האוכל
תשקשקו את זה
נדמה שבכל קניון אי אפשר לפספס את דוכני השייקים: הם השתלטו על כל חלקה טובה, והם טעימים, כל כך טעימים, לעזאזל. פירות טריים קפואים, תוספות שוקולדיות, סילאן, אגוזים, אפילו מיני מזונות שלא חשבתם שתאכלו לעולם כמו פשתן. והכל במיתוג של בריאות – וכי מה יותר בריא מהטבע?
מה שפחות מספרים לכם עליו הוא מספר הקלוריות שאתם מכניסים לגוף. גודלי הכוסות ברשת הכיפית rebar, למשל, נעים בין 350 עד 640 מ"ל. כשאתם בוחרים במשקה החדש קרימי שוקולד, למשל, שבו יש בננה, אגוזי לוז, סורבה שוקולד המכיל 17% קקאו, חמאת בוטנים מ־100% בוטנים בכבישה קרה וללא תוספת סוכר וחלב שקדים – חומרי גלם שנשמעים בריאים לגוף – אתם מקבלים כוס שמכילה בין 420 קלוריות במקרה הטוב ל־740 קלוריות במקרה השערורייתי. שנספר לכם כמה קלוריות זה המבורגר אחד? אבל לעזאזל הכל. זה כל כך טעים.
משקאות חדשים ברשת rebar, פריסה ארצית