הגענו לאנגליה? הפלגנו לאירלנד? לא, נסענו לחיפה ונכנסנו ל־The Duke, פאב אירי מעוצב ומוקפד, שבשעות היום מתחפש למסעדה חובבת ילדים ובעלי חיים. כמה נעים פה, כמה ניחוח וכמה נינוח. העיצוב חם ומזמין, המוזיקה איכותית וקולנית במידה, השירות ידידותי פלוס, או כפי שהגדירה אחת הילדות אחרי חמש דקות, עוד בטרם טעמה מהמנות: "זו המסעדה הכי טובה בעולם".
תפריט רחב שלא מבייש מסעדות גורמה מוגש לנו, ובו מנות ראשונות הכוללות סיגר גבינות, ברוסקטה מטיאס, נקניקיות וייס וורסט ועגל ומינוט סטייק. זה פאב, זה? אולי פאב של הנסיך הארי.
בהמלצת המלצרית הלכנו על ברוסקטה מטיאס (45 שקלים) - שלוש יחידות פוטוגניות עם שמנת חמוצה, ביצה רכה (!), סלסת עגבניות ונתחי דג נדיבים, מבריקים ומלוחים - מנה משודרגת לברוסקטות העייפות המוגשות במסעדות כה רבות. גם סשימי המוסר (48 שקלים) נדיב בכמותו: גבעות של דג טרי על מצע אבוקדו עם פלפל חצי חריף אדום, זרעי עגבנייה, כוסברה ולימון. יש בחיפה נמל, אבל יש גם דייגים? אם גם דג זה חיפאי, נשמח להכיר את משפחתו.
האם הייתם מזמינים בפאב קורדון בלו? ובכן, המקום נראה כה מהוגן, שהימרנו והזמנו את המנה השוויצרית (יש הטועים ומייחסים לה את הנהנתנות הצרפתית) בגרסתה החיפאית - חזה עוף ממולא באווז מעושן ובגבינת גאודה בציפוי פירורי לחם ברוטב חרדל ושמנת (79 שקלים). מנה מוקפדת, בפרזנטציה שלא הייתה מביישת מסעדות גורמה, עשויה במדויק ופשוט כיפית. במקום פירה בחרנו באורז, וגם בו חשנו בטוויסט - הוא מוכן עם חמאה. השקעות קטנות כאלה קונות אותנו.
התייעצנו עם המלצרית לגבי המנה השנייה. היא לא היססה: שניצל. שניצל? כן, ענתה, יש שניצל ויש שניצל, אתם חייבים לנסות. השתכנענו. תמורת 67 שקלים הגיע השניצל הגדול ביותר בתבל. כדאי להציע אותו כמועמד לספר השיאים של השניצלים. גודלו כצלחת ענקית, שטוח אבל בשרני למדי. סטנדרטי בטעמיו, אבל למי אכפת.
אולי זו לא המסעדה הטובה בעולם, אבל אין ספק שנשמח להגיע אליה בתדירות גבוהה יותר.
The Duke, שדרות מוריה 107, חיפה, 04-8347282
סוג של מסיבה: “פאט ויני" היא כנראה המסעדה המהירה ביותר בתבל, אבל זה ממש לא פוגע במנות הטעימות, הטריות והמוקפדות שלה
לא מכירים את ויני ולא ראינו עד כמה הוא שמן, אבל אין ספק שהוא בחור כלבבנו: מסודר, בעל טעם טוב, מקפיד על שירות טוב, ניקיון, הגינות במחיר ומעל לכל - תקתקן. זו המסעדה המהירה בתבל. לא בישראל - ברחבי הגלובוס, כולל במאדים. מהרגע שהוזמנו המנות במסעדה החיפאית, עברו שתי דקות בלבד – על השעון - עד שהגיעו הראשונות שבהן. טריות שהוכנו כעת - לא כאלה ששכבו במקרר ורק חיכו להגשה.
מתברר שהסוד טמון ביעילות: המלצרית משדרת את המנות באמצעות האייפד בעודה לוקחת אותן מאיתנו, ובמטבחים יש שלוש מחלקות המטפלות כל אחת בתחומה: פיצות, פסטות וסלטים. צוות המלצרים לא אמון לפי שולחנות, כנהוג במסעדות רבות, אלא כולם על כולם. וכך, בתוך כעשר דקות קיבלנו את כל המנות, כולל כולן, ללא חלוקה לראשונות ועיקריות. מה שמוכן - יוצא. זה יכול קצת להלחיץ, ואומנם אין בזה טיפה של רומנטיקה - אבל כשרעבים, זה פתרון אידיאלי.
בסופו של ערב, סיימנו ארוחה של ארבעה אנשים בתוך 50 דקות, כולל קינוח, קוקטייל וחקירת המלצרית לגבי ויני (מתברר שמדובר באגדה על גבר שמן שפקד מסעדה בארצות הברית באופן יומיומי, עד שכולם חשבו שהוא המארח וכינו אותו כך). ומה עם האוכל? לא מדובר ביציאות קולינריות שלא טעמתם בעבר, ועדיין מדובר במנות טעימות, טריות ומוקפדות. עם המחירים השפויים, לא פלא שבסוף השבוע צריך להזמין מקום זמן רב מראש. הפופולריות מנצחת, ובמקרה הזה בצדק.
סלק אפוי בתנור (26 שקלים) מגיע על שכבת קרם פרש חמצמץ, ומעל פזורים גבינת פטה ואגוזי מלך - מנה קלילה ומרעננת. עם סטיקי מוצרלה (25 שקלים) - אצבעות מטוגנות המוגשות עם קרם חציל וסלסת עגבניות - נהנינו מפתיחה חביבה. כאמור לא משהו שלא טעמנו קודם, אבל לפעמים גם מנות פשוטות שעשויות טוב (ומגיעות מהר), עושות את העבודה.
עודנו אוכלים אותן, מוגשות העיקריות. לינגוויני דה מאנזו (69 שקלים) הגיעה מתקתקה, אדמדמה, עשירה בטעמים ונדיבה בכמותה. בבית לוקח לנו שעה להכין מנה כזו – עם פילה בקר מתובל היטב, בצלצלי שאלוט ביין אדום ותערובת של פטריות עם תרד. תענוג. לעומתה, סלט העוף (49 שקלים) אומנם הגיע טרי, אבל היה אנמי, פשוט וכמעט נטול תיבול. טוויסט של חומר גלם מעט שונה מזה שמוצע בסלט המקביל ב”ארומה” היה הופך אותו להרבה יותר מסתם סלט.
במשך כל שהותנו במסעדה היו סביבנו שולחנות גדולים שחגגו ימי הולדת, ואחת לרבע שעה נשמע שיר והוגש קינוח עם זיקוק. אנחנו לא חגגנו באותו היום, אבל גם ארוחה כזו בשבילנו הייתה סוג של מסיבה. עוד נשוב.
“פאט ויני”, מתחם ביג קריות, 04-9936360