המנות הכיפיות והמפתיעות הופכות את “אונזה" למקום שוקק חיים

כמה מגניבים כולם פה ב”אונזה”, ספק מסעדה ספק בר, בשוק הפשפשים בתל אביב. לכל אחד יש ייחודיות משלו: הברמן עם הראסטות, הברמנית עם השיער הנפול שמאפשר לה לראות רק בעין אחת, המלצרים האפלים לבושי השחורים. ורי יוניק. כשהמוזיקה נפסקת לטובת “קרמלה” של משה פרץ, כולם קמים, מוחאים כפיים ועושים שמח.
 

שמח פה ב”אונזה”, כמו בקיסריה. המולה רבה, דוחק ורעש. רעש של ברים, חזק, עוצמתי, כזה שמחייב לצעוק. זה מה שהופך את המקום לשוקק חיים. זה הזמן להפסיק להתבכיין על הרעש, לשכוח מתלאות היום, מהצרות של הבוסים המעצבנים ומהלקוחות המעיקים ולשתות כוסית אלכוהול. לשתות, לאכול, להתפלל ועוד משהו, לא משנה מה. אחרי שתי כוסיות אפשר למלא את ה”משהו” הזה כמעט בכל פועל.
 

ויש גם אוכל, ואיזה כיף של אוכל. מוכן במקום, טרי, עשיר בחומרי גלם, מוקפד ואפילו מפתיע. כזו היא מנת הביצה של "אונזה" - שלו הייתה מוגשת ב”מאסטר שף”, לבטח הייתה מוציאה מאייל שני שיר הלל לביצי החופש. בתוך קערת מרק גבוהה - שבמקום מרק היא מכוסה בטחינה - מתחבאים ביצה עלומה, עמבה, חציל, תפוח אדמה ושברי לחם. במילה אחרת, זהו סביח, בגרסתו הנועזת. ואיזו נועזות מושלמת.

 

את המנה טעמנו במסגרת דיל זוגי שעולה 298 שקלים, ובו מקבלים שלושה פתיחים, שתי ראשונות ומנה עיקרית אחת. הפתיחים חביבים ומספקים בהחלט: לחם סימיט טורקי עם טחינה, סלסת עגבניות ופלפלים חריפים; חצילים שרופים עם יוגורט, חמאה ופיסטוקים; וסלט עגבניות עם צ’ילי, אגוזי מלך, רכז רימונים וגבינת פטה. מנות כיפיות, קטנות וממזריות.
 

מהמנות הראשונות, מעבר לביצה המלכותית, טעמנו סלט כרוביות מטוגנות עם בצל וטחינה סטנדרטיים, אך בתוך הערימה מצאנו גם נגיעות עמבה משדרגות ומפתיעות. זה היה הרגע שבו חשדנו שבמטבח מתחבא שף שגדל על המטבח העיראקי. מנה עיקרית אחת לשני אנשים? בחרנו בלברק עשבי תיבול עם קרם כרובית, עגבניות וירוקים של חורף (בתוספת של 15 שקלים). זו מנה קטנה וחביבה, ובה דג רזה, ירקות נעימים ולא מאיימים. באופן מפתיע, אם לרגע חששנו שנצא מארוחה כזו רעבים, עוד לפני העיקרית הבנו שהקיבה מלאה. מלאה ומגניבה.