מצליחות לחדש: אווירה כיפית וייחודית בתל אביב, בית ידידותי וטעים בנצרת
השירות המקצועי והידידותי הופכים את "הוטל דה ויל" החדשה בתל אביב לאחת המועדפות עלינו. "רונן", מסעדה איטלקית־ערבית בנצרת, שמצליחה לשלב היטב בין מטבחים
אלון צרפתיהמבורגר דה וויל (צילום: אנטולי מיכאלו)
תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת בקו 5 ולאכול בכל יום המבורגר ב־Hotel de Ville (בתרגום מצרפתית: בית העירייה). בתחרות הקשה והמתפתחת בין רשתות ההמבורגר ובוטיקי ההמבורגר, שנדמה שהופרדו בלידתם והם זהים במרכיביהם ובטעמיהם ב־%90, דווקא המקום החדש של השף יוגב ירוס, אריאל לייזגולד ואבירן אבידן מצליח לחדש - כלפי חוץ וכלפי החך.
Le burger (86 שקלים) מוגש בלחם צרפתי עבה ופריך ולא בלחמנייה, וצורתו מלבנית ולא עגולה. הקציצה, במשקל 200 גרם, עסיסית מאוד, ומורגש כי למי שאמון על הכנתה אכפת מהתוצאה והוא מקדיש לה תשומת לב כדי שתצא מושלמת, ולא צולה אותה כלאחר יד, באופן אוטומטי, כפי שעושים בכמה מהרשתות. מצאנו בלחם הצרפתי גם שאלוט מוחמץ וקטשופ הום־מייד טעים וקצת שונה, שטעמו מעושן בחלקו. להמבורגר הוספנו גבינת גרוייר (8 שקלים), ששדרגה את התוצאה והפכה את המנה להמבורגר הטעים בעיר, נכון לסתיו 2018.
פתחנו במחמאה הגדולה מכולן, אבל גם יתר המנות מכוונות גבוה ומוקפדות, וקל לדמיין אותן מוגשות במסעדות בוטיק בפריז. כזו היא מנת הפתיחה
Ravioles de legumes המוגשת, ביחס לכמות העבודה עליה, במחיר מגוחך (38 שקלים) - מנת כיסנים עשויים מדפי קולרבי וסלק כבושים, הממולאים בקרם רוקפור ואגוזי לוז. המנה עדינה, אבל הטעמים עזים ומלאי טוב. פחות חיבבנו את התיבול במנה Tartare de ville - טרטר עגל עם אנשובי וחלמון שליו (48 שקלים), שבעינינו התפספסה למרות חומרי הגלם היקרים.
העדינות הצרפתית נמשכת גם במנת שוק הברווז Canard à l'orange שהתקבלה עסיסית ורכה (96 שקלים). היה קשה להאמין שמדובר בבשר ברווז, הנוקשה בדרך כלל. הבעיה היחידה היא שדמיינו שוק גדולה, כפי שדמיינו ברווז גדול, ובפועל הגיע נתח בגודל רבע עוף.
המסעדה היא מיזם רביעי לקבוצת "מאנקי ביזנס", בראשותם של אריאל לייזגולד ואבירן אבידן, שהקימו לפני תשע שנים את בר 223 ולאחריו את הברים "בל בוי" ו"באטלר". זהו שיתוף הפעולה הראשון בין לייזגולד, שנחשב אחד הברמנים הנחשבים של ישראל, לבין השף המוערך ירוס. אל תחמיצו טעימה מהקוקטיילים שמציע הברמן, שזכה בפרסים בינלאומיים נחשקים. השירות המקצועי והידידותי מצטרף לאווירה הכיפית והייחודית והופך את "הוטל דה וויל" לבית העירייה המועדף עלינו.
“Hotel de Ville”, דיזנגוף 230, תל אביב, 9746999־03
שיחקה אותה: נהנינו מאוד ב"רונן", מסעדה איטלקית־ערבית בנצרת, שמצליחה לשלב היטב בין מטבחים ומעניקה חוויה קולינרית נעימה וטעימה
ערבוב בין מטבחים שונים עשוי להיות קטסטרופלי ועשוי להיות, אם הוא מעודן, שיחוק. "רונן", בעלת השם העברי (על שם הבעלים), היא מסעדה איטלקית־ערבית בנצרת שמצליחה במשימה.
נצרת משופעת בבתי אוכל - נדמה שכל עסק שלישי בעיר מוכר חומוס, תפוח אדמה מוקרם או מאפים מטוגנים עתירי דבש. רונן ח'ליף ואחיו ניהלו פיצרייה בעיר, ובשנה האחרונה פתחו את המסעדה, הקרויה על שם האח הקטן יותר. היא שונה למדי בנוף המסעדות בעיר: לא עוד מסעדה ערבית, אלא איטלקית. לכן היא גם פחות נמצאת בתחרות מולן.
פסטה פוזילי ברוטב אולי אוליו עם שעועית אפונה ברוקולי שום בצל שמפיניון עגבניות מיובשות שמן זית ופסטו. צילום: אפיק גבאי
סלט הסלמון (46 שקלים) - סלמון צלוי עם עשבים מקומיים, פטרוזיליה, בצל ירוק, נענע וגרעינים קלויים, ברוטב שמן זית ולימון חמצמץ וממכר, בתיבול שניתן למצוא בעיקר במגזר – הוא מנה ראשונה מצוינת, טובה יותר מהמלנזנה (38 שקלים), מנה שהיא פרפארזה על המנה מהעיר האיטלקית פארמה. כאן יש לזו האחרונה טוויסט נצרתי: חצילים צלויים במילוי גבינות, עגבניות מיובשות ופסטו, על מצע עגבניות פולפה.
החמצמצות המבורכת ניכרת גם באסקלופ לימון (64 שקלים), מנה שאנחנו נמנעים בדרך כלל להזמין, בשל פשטותה. ב"רונן" היא טעימה יותר - חזה עוף ברוטב שום, יין, לימון ועשבי תיבול, מוגשת לצד תפוחי אדמה אפויים המכוסים בתבלינים ובאנטיפסטי. פילה העגל (120 שקלים), עסיסי ומוגש במידת עשייה טובה, עם רוטב הבית, להלן: שמנת, בתוספת תפוחי אדמה ואנטיפסטי. במקום מציעים גם פסטות מגרות מראה וחך, כמו פסטה פוזילי ברוטב אליו אוליו עם שעועית, אפונה, ברוקולי ופסטו.
השירות ידידותי מאוד וקשוב לצורכי הלקוחות. מומלץ לשדרג את תפריט היינות והאלכוהול כדי להאדיר את חוויית האירוח. בסופו של דבר נהנינו מאוד ומצאנו ב"רונן" בית ידידותי, טעים ונעים.
