אני אב לשלושה ילדים ונמצא בהליך גירושין. אשתי ואני עדיין לא החלטנו על תשלומי מזונות. לדעתי, אני לא צריך לשלם לה מכיוון ששנינו מרוויחים אותו דבר ויש לנו משמורת משותפת על הילדים.

יש לנו בית משותף, ללא משכנתה ואני מתגורר בו. כתנאי שאשתי תצא מהבית הסכמתי לשלם חצי מהשכירות בבית בו היא מתגוררת. כעת אני מתלבט לגבי הנכס המשותף. אני לא רוצה למכור אותו משתי סיבות: גם בגלל שילדיי רגילים אליו וגם בגלל שאני לא רוצה לתת לגרושתי חצי מערך הבית. מה דעתך?

“אתה מתאר מצב בו הפסיכולוגי פוגש את הכלכלי. אתה צריך להתקדם כי בסופו של דבר לך ולאשתך יש שלושה ילדים משותפים ומניסיוני עדיף לכם להימנע מנקודות חיכוך (וכרגע, הבית הזה הוא נקודת חיכוך).

לדעתי, כדאי שתמכור את הבית. תן לגרושתך את החצי שלה ובכסף שנשאר לך תעשה תיק השקעות ותשכיר לעצמך דירה נחמדה. אם בכל זאת תתעקש להשאיר את הבית ברשותך, אתה תיאלץ לקחת משכנתה, לקנות מאשתך את חלקה ובנוסף תצטרך לשלם לה מזונות (כי אם הפערים בהכנסות ביניכם הם לא לטובתה סביר להניח שתיאלץ לשלם מזונות).

אם זה נראה לך וזה במסגרת האפשרויות של ההכנסה שלך, אז לך על זה. אם לא, אז תחשוב פעמיים. בעיניי, אם אתה לא מצליח לשמר את המצב הנוכחי כמו שהוא לאורך זמן עדיף שלא תיכנס לסחרחרת כלכלית. זה לא טוב לא לך ולא לילדים. אל תחשוש, ילדים הם גמישים ומתרגלים לכל סיטואציה בקלות, אם תחליט לשכור דירה, קח אותם איתך לבחור בית והם יהיו מרוצים ושמחים. מה שחשוב הוא שאתה תתפתח נכון, הלאה קדימה”.
 
אני בשנות ה-50 לחיי ובעוד כשלוש שנים וחצי אסיים את חוב המשכנתה שלי. קיבלתי לאחרונה ירושה מהוריי, שטח גדול שעומד ריק כבר המון שנים ובקצהו בית של עמידר בו גרים אחיי. יש לי גישה חופשית לעשות בשטח ככל שעולה על רוחי. חשבתי לבנות עליו ולהשכיר את הנכס אבל אני מפחד שאכנס למערבולת ואעמיס על עצמי יותר מדי. האם כדאי לי להמתין עם תוכניות הבנייה עד שאסיים לשלם את המשכנתה?

“לדעתי, באמת כדאי שתשים כרגע בצד את תוכניות הבנייה ותסיים עם תשלומי המשכנתה. אני מאמין שככל שבן האדם יותר נקי במחשבות ובחוויה שלו עם עצמו כך יש לו יותר אנרגיות חיוביות ופחות לחץ בשביל לפעול. בדרך כלל לאנשים יש את האינטואיציה הנכונה לגבי עצמם ומהדרך בה אתה מתאר את הדברים נראה שאם תשקיע בנדל”ן לפני שתסיים את חובותיך הקודמים זה ילחיץ אותך נורא.

אם המוח שלך עובד בצורה כזאת כבד את עצמך, כנראה שזו הדרך שלך – לסגור פרק, להירגע ואז לפתוח מגירה חדשה. לכל אחד מאיתנו יש את סגנון התקשורת שלו ודרך בה אנחנו חושבים עם עצמנו פנימה. לפני שאנחנו מקבלים החלטה, ובמיוחד אם זה קשור ביזמות, חשוב לבדוק אם אנחנו יכולים לעמוד בה גם מבחינה נפשית”.
 
אני מעוניין לפתוח זיכיון של בית קפה. שותפיי ואני עשינו תוכנית עסקית והבנו שהבנקים לא נוהגים לתת מימון לעסקים מהסוג הזה. למרות שיש לנו הון התחלתי של 200 אלף ואנחנו צריכים מיליון וחצי הם דורשים שנשעבד נכס ומתעקשים שזה לא יהיה נכס שאנחנו גרים בו. פנינו לקרנות הממשלתיות אבל הן מאשרות לנו עד חצי מיליון. האם יש אופציות אחרות למימון?

“תנאי המימון ברוב הבנקים הם מאוד דומים מהבחינה הזאת. אתם לא מקבלים מימון מהסיבה הפשוטה שאחוז לא מבוטל מהעסקים, בטח בתחום ההסעדה, נכשלים.

חשוב שתבין, הבנקים רוצים נכסים שאתם לא גרים בהם בגלל שהיום קשה לפנות אדם מבית מגוריו עקב חובות של עסק. הדבר הפך להיות יותר קשה עבורם והם צריכים להשקיע מאמץ משפטי ואנרגיות כדי להצליח בכך ולכן מלכתחילה הם מבקשים נכס שיותר קל לשים עליו את הידיים. אני מבין את הרצון שלך לפתוח זיכיון של בית קפה אבל זה מסוג הגיוסים שמאוד מדאיגים אותי.

לדעתי, כדאי שאתה ושותפיך תעשו התבוננות נוספת ועבודת מחקר אמיתית, תגייסו בין 400 ל־ 500 אלף שקל, תפתחו את הראש, תסתכלו לצדדים ותחשבו על רעיונות יצירתיים אחרים.

אני מבין את הרצון להיות בעל עסק אבל קחו בחשבון שבענף ההסעדה מדובר על סטטיסטיקות הצלחה מאוד נמוכות ולעתים קרובות מה שנראה לנו כסיפור הצלחה הרבה פעמים מתברר ככישלון. בעסקים מסוג זה ההוצאות הן עצומות וכל טעות קטנה ממוטטת את העסק. אני מציע שתיאזר בסבלנות, עדיף להיבנות לאט ובבטחה”. 
מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"
 ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי