נושאים פרי: הדבר הירוק הבא הוא יערות מאכל

דמיינו לעצמכם שאתם מגיעים לחורשה ירוקה ושקטה, שומעים את הציפורים מצייצות ועוברים בין עצים ושיחים שונים עמוסי פירות וירקות צבעוניים, ובאוויר נישאים ריחות של שיחי תבלין.כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקטוף ולאכול. מפתיע, אבל משהו כזה קיים גם במציאות, וזה נקרא יער מאכל.

יער מאכל הוא שטח אדמה המשמש לחקלאות בת קיימא ובו חיים זה לצד זה מינים רבים ככל הניתן של צמחים, פטריות, בעלי חיים ויצורים חד־תאיים וחיידקים. היער הוא בעצם מטע רב־שכבתי שמכיל תשע שכבות או קומות אקולוגיות, ובהן עצים גדולים מאוד ועצים בינוניים, שיחים, צמחי כיסוי, פקעות ושורשים, מטפסים, מסתעפים, צמחי מים ועוד.

בישראל הוקמו מספר יערות מאכל; אחד מהם נמצא במושב קדרון, הסמוך לגדרה, ובו גדלים כיום כ־150 מינים שונים של צמחים, ובהם עצי פקאן, תאנה, תות ושיזף סיני, שיחי תבלין ומאכל כמו מלוח, מרוות ירושלים וזעתר, ומטפסים כמו גפן ופיטאיה. לפני שלוש שנים וחצי הקימו הדס הוכברג (29) וסער אוסטרייכר (32) יער מאכל ניסויי על חורבות מטע האפרסקים שהיה למשפחת הוכברג במושב. במקום מתקיימות גם סדנאות של תכנון יער מאכל, שתלנות ותחזוקת יער ועוד.

״הרעיון של יער מאכל הוא להקים חקלאות שמחקה את האופן שבו יערות פועלים, ללא השקיה, דישון וריסוס נגד מזיקים, ובכל זאת יש בהם יציבות אקולוגית״, מסביר אוסטרייכר. ״היער הוא כמו הגוף שלנו - לכל איבר יש תפקיד. בחקלאות קונבנציונלית יש שורות של עץ מסוג אחד, זה כמו ליצור גוף שכולו מורכב מאותו איבר. זה לא יציב ולא עובד טוב, ולכן זה דורש מהחקלאים להתערב ולהשתמש בכימיקלים״.

צריך סבלנות

כיום, החקלאות הקונבנציונלית היא אחד הגורמים לזיהום סביבתי, כריתת יערות גשם, אובדן פוריות הקרקע ולתהליך המדבור בעולם. חקלאות זו התפתחה בימים שבהם אוכלוסיית העולם הייתה קטנה בהרבה מהיום. כיום, כאשר מספר האנשים בעולם הולך וגדל ועמו גדלה צריכת המזון, הנזקים הנגרמים מחקלאות קונבנציונלית גדלים והולכים.

״אבא שלי, שהיה חקלאי כל חייו ועסק בחקלאות קונבנציונלית, נוהג לומר 'קשה לעשות כסף מחקלאות, אבל קל לעשות כסף על חקלאים'״, סיפרה הוכברג. ״החקלאים היום נאבקים להתקיים בגלל ההוצאות הגדלות, כמו עלייה במחירי הדשנים, המים והדלק, וההכנסות הקטנות הנובעות מהתחזקות רשתות השיווק ומירידה בפוריות הקרקע, שרק מקטינה את היבולים ומצריכה תשומות נוספות. מטע האפרסקים של המשפחה שלי שהיה פה נעקר מכיוון שהוא לא היה כדאי כלכלית. הייתה לכולנו תחושה שצריך לעשות פה משהו אחר, חדש״.

והמשהו האחר הזה הוא חקלאות בת קיימא המושתתת על ביטחון תזונתי לטווח ארוך, סביבה בריאה יותר ושמירה על משאבי הטבע החיוניים. מערכת זו דורשת תחזוקה נמוכה מאוד, היא יכולה לתפקד עצמאית לאחר ביסוסה, לרוב אין לה צורך בהשקיה והיא אף מפגינה עמידות גבוהה לתמורות הטבע, כמו קרה ושיטפונות.

״הרעיון ביער מאכל הוא לייצר מזון לבני אדם וגם לשקם את הטבע. אם מעצבים את יער המאכל נכון ושמים כל מרכיב במקום שלו, מתחילות להיווצר מערכות יחסים הדדיות וחיוביות ונוצרת סינרגיה״, אומר אוסטרייכר, ״ואז לא נשאר לך ממש מה לעשות - רק ליהנות מהטבע״.

יש ליערות מסוג זה מגרעות?
״כן, יש צורך בתכנון מראש, בתשומת לב ובסבלנות. זה לא מתאים למי שרוצה תוצאות מהירות״.

וכמות היבול מספקת?
הוכברג: ״אנשים מסתכלים נטו על כמות היבול. השאלה היא לא כמות היבול אלא היעילות של התפוקה מול התשומה. יש הרבה מדדים שלא נלקחים בחשבון. אם חקלאי קונבנציונלי משקיע כסף בדישון כימי, אז יש תשומה כספית, אך יש גם פגיעה סביבתית וזיהום ואובדן הפוריות של הקרקע שלא נכנסים למשוואה. התפוקה ביער מאכל היא לא רק היבול, אלא יש גם הרבה יתרונות אחרים שמעבר ליבול גולמי, כמו שמירה על הסביבה ושמירת פריון הקרקע ואף השבחתה״.

השניים מציינים כי כשמדברים על כמות היבול, צריך גם לקחת בחשבון שכיום יותר מ־40% מהמזון בעולם נזרק לפח לפני שהוא מגיע לצלחת מכיוון שהוא משונע למרחקים ארוכים ועובר הרבה מאוד ידיים בדרך. ״רק בארה״ב מיוצר מספיק אוכל בשביל להאכיל את כל העולם שלוש פעמים״, מציין נמרוד הוכברג (26), אחיה של הדס וסטודנט לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים. ״מעבר לצריכה מקומית ושיווק מוכוון צריכה ולא מוכוון רווח יקטין את הבזבוז״, הוסיף אוסטרייכר. ״ביער גם אין דבר כזה שנקרא פסולת. יבול שמתקלקל משמש כמזון לתרנגולות שמטילות ביצים, כך שהיעילות של כל המערכת גדלה״. דוגמה קיצונית לכך היא האי המבודד והזעיר (חמישה קמ״ר שטחו) טיקופיה שבאיי שלמה באוקיינוס השקט, שם הצליחו תושבי האי, המונים 1,200 איש, להתקיים תוך שהם ניזונים מיערות מאכל ושיטות דיג בנות קיימא. האי בנוי בדומה ליער גשם רב-שכבתי (כלומר עשבים, ומעליהם שכבות של שיחים נמוכים, שיחים גבוהים עצים וכו'), אלא שכל הצמחים בו אכילים.

בלי קונפליקטים

״הרעיון של יער מאכל הוא לא רק שיתופי פעולה בין צמחים, אלא גם שיתופי פעולה בין אנשים״, מסביר אוסטרייכר. ״ליער מאכל יש משמעות מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית. היום בכלכלה הרגילה כל אחד עובד בשטח שלו והרעיון שלנו זה שבתא שטח אחד אנשים שונים משתפים פעולה ואז נסגרים מעגלים והפסולת של בן אדם אחד הופכת למשאב של אדם אחר. כך הכלכלה הופכת להרבה יותר אפקטיבית. למשל, כאשר החקלאי גוזם את מטע הרימונים שלו, מבחינתו זו עבודה שהוא צריך להוציא עליה כסף והגזם עבורו הוא פסולת. אבל מבחינתי, הגזם שלו הוא משאב, אנחנו גם מגדלים באמצעותו עצים וגם יש לנו פה מערכת טכנולוגית שאנחנו מחממים איתה מים על גזם. כך גם עם התרנגולות שמסתובבות פה בין העצים שלנו. זבל העופות מעשיר את האדמה והן אוכלות מזיקים וחרקים - אז הן גם מפחיתות לנו מזיקים ומדשנות את האדמה. לעומת זאת, חקלאי שמגדל רק עופות צריך גם לדאוג להם לאוכל וגם לפנות את הצרכים שלהם. בשיטה הזאת יכולים לעבוד כמה אנשי מקצוע ביחד ומתא שטח אחד יכולים להתפרנס יותר אנשים ולמנוע בעיות אקולוגיות״.

גינון יערות מאכל הוא כנראה שיטת החקלאות העתיקה ביותר. השיטה התפתחה ככל הנראה בתקופה הפרהיסטורית באזורים טרופיים. בתהליך זה קבוצות אנשים שיפרו את חייהם באופן מיידי, סוגי צמחים יעילים זוהו והורבו, וצמחים לא יעילים הושמדו. גינות יער עדיין נפוצות באזורים טרופיים וידועות בשמות שונים כגון: ״גינות בית״ בדרום הודו, נפאל, זמביה, זימבבואה וטנזניה; ״גינות יער קנדניות״ בסרי לנקה ו״הגינות של העיצוב המושלם״ בג'אווה. גינות יער הוכחו כמקור אוכל גדול במיוחד לאוכלוסיות מקומיות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 אימץ רוברט הארט את רעיון גינון יערות ושינה אותו כך שיתאים לאקלים הממוזג של בריטניה.

"הייתה לכולנו תחושה שצריך לעשות פה משהו אחר, חדש". הדס הוכברג

״בעולם יש המון שטחים נטושים, בישראל בלבד יש יותר ממאות אלפי דונמים נטושים״, מדגיש אוסטרייכר. ״השטחים האלה ריקים כי לא משתלם לעשות בהם חקלאות קונבנציונלית. אנחנו לא צריכים להתחרות בחקלאות רגילה על השטחים, אנחנו רק צריכים להקים על השטחים הריקים יערות מאכל. בישראל קיימים כ-15-10 יערות מאכל בשלבי הקמה, חלקם התחילו לשתול וחלקם יתחילו בראש השנה, ואליהם מצטרפים עוד כ-60 פרויקטים פוטנציאליים. בעולם יערות מאכל הם כבר ענף מוסדר בחקלאות בת קיימא, בישראל התחום עוד צעיר ואנחנו שואפים לקדם מחקרים ולעודד קורסים אקדמיים בנושא, וכמו כן להקים יערות כאלה גם במרכזי הערים ובגינות קהילתיות״.

הוכברג, ראש תא מגמה ירוקה בסמינר הקיבוצים, שמתגורר גם הוא בקדרון, מקדם את הרעיון של יערות מאכל בתל אביב. ״בכל עיר ויישוב זקוקים לריאות ירוקות ולשטחים ציבוריים לבילוי ונופש״, אומר הוכברג, ״אנחנו חושבים שניתן וראוי ליישם בשטחים האלה את הגישה של יערות המאכל. זו גם גישה קהילתית שבה יערות המאכל יכולים להוות ביטחון תזונתי עבור הקהילה וגם מורשת לדורות הבאים. ילד שנוטע היום עץ בגינת המאכל בשכונת מגוריו יאכל מפירותיו בבגרותו וגם דורות רבים בעתיד יוכלו ליהנות ממנו. בירושלים יש קבוצת פעילים שמקדמת יערות מאכל וישנם תהליכים מול העירייה לשקם יער קק״ל שנשרף בצורה של יער מאכל״.

אלעד הוכמן (28), רכז קשרי ממשל במגמה ירוקה, מוסיף: ״מגמה ירוקה פועלים בשטח ומגייסים את תמיכת תושבי השכונות בתל אביב בהקמת יערות מאכל בשטחים העירוניים, ובהם שכונת שפירא ופארק אריאל שרון. דרישות אלה יועלו בפני ראש העיר רון חולדאי״.

״החזון שלנו היה מההתחלה פרויקט יערות מאכל סובב ים תיכון״, אומר אוסטרייכר, ״ארצות הים התיכון הן בעלות היסטוריה ותרבות חקלאית דומה המבוססת בעיקר על גידולי זית וגפנים. ארצות אלה גם סובלות מבעיות דומות, כמו מדבור ומחסור במים וכן כלכלות מתפרקות כמו מה שקורה בספרד, יוון ומצרים. לחזון הזה יש ערך מוסף שהוא החיבור האנושי, אנשים פוגשים זה את זה על בסיס צורך. למשל, לי יש צורך בשתילים טובים של כרובית לאפריל, אז לצורך זה אני יכול לפגוש בן אדם ולא אכפת לי מאיזו מדינה הוא. יש לנו צורך לשתף פעולה ממניעים כלכליים וצורך זה יכול להניע שיתוף פעולה חוצה גבולות ותרבויות. זהו ממש פרויקט שלום שמה שיפה בו הוא שלא צריך לוותר על שום דבר. השאיפה שלי היא שתוך שנה מהיום נוכל להציג מתווה לכלכלה מבוססת יערות מאכל. לדעתי, רעיון כזה יכול להוות פתרון לבעיות רבות, בהן בעיות הדיור, מחיר המזון והביטחון התזונתי. אם נגדיר מחדש את המרחב שלנו ונצליח להבין שאין קונפליקט בין מרחב מגורים למרחב חקלאי, נוכל לשלב ביניהם״.