יש לי נכד בן שנה וחודשיים שפיתח הרגל מכאיב: זה כמה חודשים הוא צובט את כל מי שמחזיק אותו בצורה חזקה וכואבת. כשהוא הולך לישון, ההרגל הזה מרגיע אותו עד שהוא נרדם, הוא מחזיק את היד של מי שמלטף אותו והוא צובט צביטות קטנות. בשבוע שעבר שמתי לב שאם אין בסביב־ תו מישהו לגעת בו ולצבוט אותו, אז הוא צובט את עצמו. מה אפשר לעשות?
״אמרת נכון, מדובר בהרגל. יש משהו בצביטות האלה שנעים לנכד שלך. יש ילדים שממוללים להוריהם את השיער, יש ילדים שמחזיקים את האצבע של ההורה ויש ילדים שצובטים. הדברים האלה הם סוג של קשר, סוג של מגע עם ההורה, ואלו דברים שחשובים לילדים. כדי שנכדך יפסיק עם ההרגל המכאיב הוא צריך להבין מה התוצאות של המעשים שלו. ילדים בגילו לא לומדים משיחות והסברים, הם לומדים מחוויות ומעשים. אני מציעה שבכל פעם שהוא נמצא על הידיים של אחד המבוגרים וצובט, פשוט תגידו לו שאסור לצבוט וזה כואב לכם ואז תורידו אותו מהידיים. אם תעשו זאת בעקביות במשך כמה ימים, הוא יעשה את הקישור ויבין שאם הוא רוצה להישאר על הידיים, הוא צריך להפסיק לצבוט. כדי שהוא יפסיק לצבוט את עצמו כשהוא מנסה להירדם, צריך לתת לו כדור/בובה/ 'שמיכי' שיהיו תחליף ויאפשרו לו להמשיך עם ההרגל הזה, אבל לא על הגוף שלו. מעכשיו, כאשר ברגע שהוריו יראו שהוא רוצה לצבוט את עצמו - ש׳ידחפו לו', כאמור, כדור ליד. ההרגל הזה כרגע הוא לא מזיק, אבל בשלב מאוחר יותר הוא עלול להפוך להתניה ולכן כדאי שתטפלו בתופעה הזו עכשיו״.
בחודש האחרון בתי בת השנתיים ועשרה חודשים לא אוכלת ארוחות צהריים בגן חוץ מאורז ושניצל. אני לא מצליחה לשכנע אותה לאכול מאכלים חד־ שים, ואני מפחדת שהתזונה שלה לקויה. כיצד אפשר לגרום לה להיפתח לטעמים חדשים?
״התופעה של ילדים בררנים באוכל היא מאוד מוכרת. לא כל כך ברור למה זה קורה. לפעמים זה מתוך חיקוי, לפעמים זה מתוך רצון בשליטה ולפעמים זה עניין של טעמים שמשתנים ככל שמתבגרים. אחד הדברים שאני יודעת בבטחה, מתוך שיחות עם רופאים ודיאטניות, זה שאסור ללחוץ בנושאים של אוכל. אני מציעה שבמשך יום או יומיים תעשי מעקב מדוקדק אחרי הדברים שהיא אוכלת. תערכי רשימה מדוקדקת שתכלול מה הילדה אכלה בכל יום ותבדקי אם מה שהיא אוכלת מספק לה את האנרגיה שהיא צריכה. את יכולה לפנות לדיאטנית עם הרשימות שהכנת ולהתייעץ איתה. בנוסף, בתך חייבת לעבור בדיקת דם מקיפה כדי לבדוק אם יש לה חוסרים ואם היא זקוקה לוויטמינים. שאלת כיצד ניתן לחשוף את בתך למאכלים חדשים. החשיפה היא דרכך ודרך בעלך, ובעצם העובדה שהאוכל פשוט נמצא שם על השולחן והוא ישנו וקיים. את יכולה להציע לה מדי פעם לטעום, אבל אם היא לא רוצה, אל תתעקשי שתאכל כי זה יכול ליצור בעיה גדולה יותר. אתם יכולים לנ־ סות לגייס לעניין ילדה גדולה שהיא אוהבת ומעריצה (אולי אחיינית או בת דודה). תדאגו שלפחות פעם בשבוע הן יישבו לאכול יחד כשהגדולה אוכלת ארוחת צהריים בשרית. ילדים נוטים לחקות דמויות שהם מתחברים אליהן לא במודע״.
אני אם לשלושה ילדים בני שבע וחצי, ארבע ושנה וחצי. יש לנו כלבה בבית שהילדים מאוד אוהבים, אך לאחרונה החלטנו למסור אותה. אני יודעת שהפרידה מהכלבה תהיה מאוד קשה עבור ילדי. איך אספר להם שהחלטנו למסור אותה?
״שיחת הכנה לילדים היא מאוד חשובה. מעבר למידע שאתם בוח־ רים להעביר להם חשוב שתשימו לב לדרך שבה אתם מעבירים אותו. לפעמים ילדים קולטים אנרגיות ושפת גוף טוב יותר מאשר את המידע עצמו, כך שאיך שלא יהיה - אתם צריכים לבשר להם על הכלבה באופן מאוד חיובי. אני מציעה שאת ובעלך תיק־ חו את שלושת הילדים לשיחה ותגידו שהחלטתם שהכלבה צריכה מקום אחר לחיות. תאמרו להם שהיא כלבה שובבה, שצריכה מרחבים והיא לא יכולה לחיות בבית שבו עוזבים אותה בבוקר וחוזרים אליה מאוחר בצהריים. תגידו: 'אצלנו בבית לא כל כך טוב לכלבה ואנחנו יודעים את זה כי אנחנו מבינים בכלבים. בגלל זה, למענה, אנחנו מעבירים אותה למשפחה אחרת ולבית שיש בו חצר גדולה שם היא תוכל לרוץ ולהשתובב ויהיה לה הרבה יותר טוב'. אתם צריכים להיות מוכנים לכך שהם יהיו מאוד עצובים, התפקיד שלכם הוא להכיל אותם ואת התגובות שלהם גם אם הם כועסים מכיוון שהם יהיו בסערת רגשות. לפעמים אנחנו עושים פעולות שגורמות לילדים צער. אל תדאגי, הם אולי יהיו מאוד עצובים אבל הם ישכחו, כל אחד בקצב שלו״.
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי