גומלים הולכים: אברהמסון מסביר איך נגמלים מההתמכרות לסיגריה

“נחמד לשמוע שיש סיבות חיצוניות שכופות עליך לעשן פחות, אבל זה לא מספיק. במשך השנים חברות הטבק שכנעו אותך בצורה מודעת שיהיה לך קשה להפסיק לעשן ושאתה אוהב את הסיגריה. אני אומר שלא קשה להפסיק ושאתה אפילו שונא לעשן. אתה מכור ומי שמדבר כרגע זה הניקוטין ולא אתה. רוב האנשים שמפסיקים לעשן עושים זאת לבד. הם קמים בבוקר ומקבלים החלטה שהם לא עושים את זה יותר, כי הם רוצים להציל את החיים שלהם.

בגיל 31 הגוף שלך מצליח לסחוב, אבל כשתהיה בשנות ה-40 לחייך תתקשה לעלות במדרגות, לא תהיה מסוגל לשחק כדורגל עם הבן שלך, וסביר להניח שבקושי תוכל לרוץ. כשאתה מעשן אתה פוגע בגוף שלך. הטבק מכיל אלפי חומרים כימיים שונים (הספירה המדעית האחרונה מדברת על 4,200 ויותר) שההשפעה שלהם על גוף האדם עדיין לא ברורה.

כשבן אדם שואף את עשן הסיגריות לריאות שלו, הוא מכניס לגופו גם חומרי ריסוס, דלק ועוד. העצה שלי היא שפשוט תקבל החלטה, תסתכל לעצמך ולילד בעיניים, תבחר את הדבר שלדעתך יניע אותך לפעולה ותפעל. במקרה שגם בת הזוג שלך מעשנת, אני מציע שתיגמלו יחד. תקבעו תאריך שבו אתם מפסיקים לעשן ובאותו יום תזרקו את הקופסה. אחד הדברים החשובים בזמן גמילה זה להגביר את כמות המים שאתה צורך, זה עוזר לנקות את הגוף. כמו כן, בימים הראשונים של הגמילה תשתה יותר קפה ותעלה את כמויות הקפאין שאתה צורך. בזמן שהניקוטין יורד, הקפאין ייתן לו איזון".

“כאשר אנשים סובלים מהתמכרות מסוימת, הגוף לומד לצרוך דברים שהוא לא באמת חייב. לרוב, התמכרויות מתחילות כתוצאה מבעיה רגשית כלשהי. אכילה רגשית, למשל, מתחברת לתחושה של ‘ככה אני מרגישה יותר טוב'. הדבר הזה שהיה חלק מהיומיום נתן מעין פיצוי, מעין תחושה של שובע ושל משהו מתוק וטעים. לנסות ולספק את מערכת הרגש באמצעות מזון זה לא נכון ולא עובד, אבל הגוף מתרגל וההתרגלות הזאת יוצרת בתוך המוח קשרים שלא היו שם קודם.

במילים אחרות, המאכל המתוק שאנחנו מכניסים לגוף מתחבר לחומרים כימיים ונותן לנו תחושה של עונג וביטחון. לפי הדברים שאת מתארת, במקרה שלך המצב לגמרי יצא משליטה. אך העובדה שאת מודעת לבעיה ופנית לבקש עזרה אומרת שאת הצעד הראשון כבר עשית. ברגע שאדם מוכן להודות בפני עצמו ובפני הסביבה שהוא בבעיה, הדרך להחלמה הרבה יותר קלה. אני ממליץ שבשלב הראשון תפני לרופא המשפחה ותבקשי עזרה. תיפתחי וספרי לו על הבעיה. יש פתרון לבעיות שלך ואני מקווה מאוד שהצעד הראשון שעשית הוא המפתח לתחילתו".

“את מתארת דפוס שמוגדר היום כ'אכילה רגשית'. ברגע שבן אדם חווה טראומה רגשית וחושב שהוא יכולה לתת לעצמו מענה באמצעות מזון, נוצר דפוס שכאילו נותן תחושה נעימה וטובה, תחושה רגשית. יש לנו בגוף מנגנון שאמור להאיץ או להאט את חילוף החומרים. המנגנון הזה הוא טבעי לגוף, אבל כשהרגש לא שבע וכשאנחנו מרגישים עצובים או פגועים, יש כאלו שינסו להשביע אותו באמצעות אוכל.

את צריכה להבין שמזון לעולם לא יוכל לספק מענה לפן הרגשי. אני מציע שראשית תטפלי בבעיה הרגשית שלך, כי משהו בחייך דוחף אותך לאכול ללא שליטה. טוב שהצלחת לזהות את האירוע שגרם לך להשתנות. המודעות הזאת היא הצעד הראשון שלך לצאת מהסיפור הזה".