בעלי נעלב ממשפט שבתנו הבכורה אמרה לו ומאז הוא לא מדבר איתה ומסרב לבקר בביתה (מה שאומר שהוא לא מתראה גם עם נכדיו). היא ניסתה לשוחח איתו בטלפון ואפילו באה אלינו כדי להתפייס אך הוא נשאר בשלו. אני ממשיכה לשמור על קשר חם עם בתי וילדיה ומבקרת אצלה בלעדיו, אבל כשאני נוסעת לבד רע לי ולא נעים לי מאורחים אחרים ששואלים היכן בעלי. אני ממש אובדת עצות. בקרוב נכדי חוגג יום הולדת 18 וסביר להניח שבעלי לא יגיע ליום ההולדת. כמו כן, המחותנים שלנו הזמינו אותנו לליל סדר אצלם וגם לשם בעלי מסרב להגיע. בעלי טוען שאין לו בעיה שאשמור על קשר עם בתי, אך לעתים הוא כועס עליי על כך שאיני מצדדת בו. אינני יודעת איך לפתור את הבעיה, מה עצתך?
את נשואה לגבר תינוקי, ילדותי ומפונק. אם בתך ניסתה להתנצל בפניו והוא לא קיבל את התנצלותה, אז שיישאר בכעס שלו. אני מציעה שתגידי לבעלך שאת מבינה שהוא כועס ולא רוצה להיות בקשר עם בתו, אבל את כן רוצה לשמור על קשר איתה ולא מתכוונת לוותר על שום אירוע משפחתי. תאמרי לו שאת מתכוונת ללכת ליום הולדתו של נכדך וגם לליל הסדר אצל מחותנייך. תבהירי לו שאת מתכוונת להזמין את בתך וילדיה גם לבית שלכם. אם הוא לא רוצה לראות אותם זו זכותו והוא יכול להסתגר בחדרו או לצאת מהבית.
אם את הולכת לביקור אצל בתך ונשאלת היכן בעלך, תגידי שהוא קצת כועס ולא רוצה לבוא. תפסיקי להתנצל, להסתתר ולהגן עליו. כמו כן, אל תדברי יותר על הנושא הזה עם בעלך. ככל שאת עושה זאת הוא פשוט מתבצר בעמדתו. תניחי לעניין עד שהוא יתקפל ואם הוא לא יתקפל אז הוא פשוט טמבל.
אם את הולכת לביקור אצל בתך ונשאלת היכן בעלך, תגידי שהוא קצת כועס ולא רוצה לבוא. תפסיקי להתנצל, להסתתר ולהגן עליו. כמו כן, אל תדברי יותר על הנושא הזה עם בעלך. ככל שאת עושה זאת הוא פשוט מתבצר בעמדתו. תניחי לעניין עד שהוא יתקפל ואם הוא לא יתקפל אז הוא פשוט טמבל.
אני אמא לילדים בני 5 ו-3. יש לי בבית גינה שהשקעתי רבות בטיפוח שלה. האם כדאי לשתף את ילדיי בפעילות הקשורה לגינה או שמא זה מוקדם מדי עבורם?
ילדים נולדים עם הרצון לעזור לנו ולתרום, והורים רבים עושים טעויות בגידולם ומונעים מהם לעזור. זה קורה בגלל חוסר סבלנות או חוסר זמן. הרבה פעמים הורים מעדיפים לארגן בעצמם ולא להשקיע את הזמן ולהראות לילד איך לעשות את אותן פעולות בעצמו. את יכולה לשתף את ילדייך בטיפוח הגינה למרות שהם מאוד קטנים.
הם עלולים לעשות קצת נזקים ולכן קחי את הזמן כדי ללמד אותם. תסבירי להם איך הולכים לאט בין הערוגות ותלמדי אותם באילו פרחים מותר להם לגעת ובאילו לא. אל תפחדי להגיד את הדברים האלה, חשוב לשים לילדים הגבלות ואין בכך שום רע. זה כיף לא נורמלי והילדים ירגישו שהם עוזרים (זכרי כמובן להגיד להם תודה על העזרה). חשוב לשתף את הילדים גם בנושא העזרה בבית. ילד לא יסדר את המיטה שלו או יפנה את הכלים מהשולחן אם לא השקעתי את הזמן והקפדתי ללמד אותו קודם איך לעשות זאת. נכון שאם נעשה את אותן פעולות בעצמנו, התהליך יהיה מהיר יותר, אבל אם אנחנו נמנעים מללמד אותם ועושים הכל בעצמנו הם בסוף לא ירצו לעזור. ואז אם בגיל 5 למשל נבקש מהם לעזור, הם לא ירצו כי הם גדלו כמו נסיכים.
הם עלולים לעשות קצת נזקים ולכן קחי את הזמן כדי ללמד אותם. תסבירי להם איך הולכים לאט בין הערוגות ותלמדי אותם באילו פרחים מותר להם לגעת ובאילו לא. אל תפחדי להגיד את הדברים האלה, חשוב לשים לילדים הגבלות ואין בכך שום רע. זה כיף לא נורמלי והילדים ירגישו שהם עוזרים (זכרי כמובן להגיד להם תודה על העזרה). חשוב לשתף את הילדים גם בנושא העזרה בבית. ילד לא יסדר את המיטה שלו או יפנה את הכלים מהשולחן אם לא השקעתי את הזמן והקפדתי ללמד אותו קודם איך לעשות זאת. נכון שאם נעשה את אותן פעולות בעצמנו, התהליך יהיה מהיר יותר, אבל אם אנחנו נמנעים מללמד אותם ועושים הכל בעצמנו הם בסוף לא ירצו לעזור. ואז אם בגיל 5 למשל נבקש מהם לעזור, הם לא ירצו כי הם גדלו כמו נסיכים.
אני אמא לשני ילדים בני 4 ב ו-5. אני נאלצת לעבוד פעמיים בשבוע אחרי הצהריים מכיוון שאני מלמדת שחייה ואין לי הרבה עבודה בבקרים. בני הקטן לא אוהב שאני יוצאת לעבוד אחר הצהריים ועושה לי סצנות, בוכה וצורח ומבקש שלא אלך. אני ממש נקרעת בכל פעם שאני יוצאת לעבודה וחוששת שאני עושה נזק לילדיי. מה עליי לעשות?
בעבר אמהות היו יוצאות לעבוד כי הן היו צריכות את הכסף ולא הייתה להן ברירה. לנשים האלו לא היו ייסורי מצפון כי הן ידעו שכך צריך, וזה המסר שעבר לילדיהן. סביר להניח שאת יוצאת לעבוד כי את אוהבת את עבודתך וצריכה את הכסף לפרנסת הבית. אני מאמינה שכרגע, בכל פעם שאת יוצאת לעבודה, את מרחמת על ילדייך ואפילו טון הדיבור שלך מתנצל.
בנך צריך להתחיל לקבל מסר מאוד ברור שאין בו התנצלות או תחושת אשם. את צריכה להגיד לו: 'אני רוצה וצריכה ללכת לעבודה הזאת כי עם הכסף הזה אנחנו נוסעים לחופש ואני קונה לך בגדים יפים. מהיום בכל פעם שאתה תתחיל לבכות כשאני הולכת לעבודה, אני אחייך אליך, אחבק אותך, אתן לך נשיקה ואלך', וזה מה שתעשי. בנך צריך להבין שאין טעם לעשות מניפולציות יותר, הוא צריך לקבל בהבנה את העובדה שאת עובדת. זה צריך לעבור אליו דרך ההתנהגות שלך.
בנך צריך להתחיל לקבל מסר מאוד ברור שאין בו התנצלות או תחושת אשם. את צריכה להגיד לו: 'אני רוצה וצריכה ללכת לעבודה הזאת כי עם הכסף הזה אנחנו נוסעים לחופש ואני קונה לך בגדים יפים. מהיום בכל פעם שאתה תתחיל לבכות כשאני הולכת לעבודה, אני אחייך אליך, אחבק אותך, אתן לך נשיקה ואלך', וזה מה שתעשי. בנך צריך להבין שאין טעם לעשות מניפולציות יותר, הוא צריך לקבל בהבנה את העובדה שאת עובדת. זה צריך לעבור אליו דרך ההתנהגות שלך.
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב״רדיו ללא הפסקה״