ערכה: ליאת מלכא בלכטנבסקי
אני אישה ערירית בת 67. בצעירותי גידלתי את אחי, אבל לצערי כשהוא בגר הוא התנתק ממני. עבדתי המון שנים במשרד והרווחתי משכורת יפה, אך יצאתי לגמלאות מוקדם. כיום אני מטפלת בקשישים, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אבל היא לא נותנת לי פרנסה. כמו כן יש לי מין כוח שבאמצעותו אני משתמשת בידיים כדי לאתר בעיות גופניות אצל אחרים ולטפל בהן. האם אני במקום הנכון בחיים?
״בחיים יש 'מנות' שאנחנו צריכים לסיים כדי שנוכל להתפתח. את עבדת במשרה קבועה הרבה מאוד שנים, המשכורת שלך הייתה קבועה וגבוהה, והאנשים סביבך היו קבועים. המנה הזו הסתיימה בחייך, וכרגע את צריכה לעשות דברים למען האחר. יש לך צימאון לשכפל את המקום שהיית בו בעבר אבל את לא יכולה לעשות זאת, שאת יכולה, משהו את חייבת לסיים את המנה שכוללת נתינה שלך ללא תמורה. ברגע שתוכלי לנדב את הכוח הזה שיש לך, אנשים ירצו לשלם לך בעצמם, אבל זה עוד לא הזמן לכך. את עברת חוויה מאוד כואבת עם אחיך, הוא היה כמו ילד שלך והקשר שלך איתו התנתק. יש לך פציעה מילד שנתת לו את כל החיים שלך, ולכן את יודעת שכסף הוא לא ערך עליון בחיים. בתת המודע שלך את מאמינה באנרגיה ומבינה שאת צריכה ליצור איזושהי תהודת שופר של אנרגיה. לימדו אותך שככל שתיתני יותר באופן פיזי יאהבו אותך יותר, ועכשיו, דרך הכוחות שלך ודרך הטיפול באנשים, את לומדת שיש נתינה אנרגטית. כדי להחזיר את אחיך לחייך את צריכה לתת דברים בצורה אנרגטית, כי הנתינה שלך אליו הייתה יותר פיזית. מי שרוצה את האהבה שלך יקבל ממך אהבה אנרגטית״.
לא מזמן עברתי לגור בבית עם גינה. מכיוון שמדובר בבית זמני ומכיוון שהשנה היא שנת שמיטה, החלטתי לא להשקיע בגינה אלא להניח עציצים לנוי. קניתי שתילים מוכנים ושתלתי אותם כדי שיהיה צבעוני ויפה. בלי כל קשר, לפני תשעה חודשים שברתי את שורש כף היד השמאלית שלי ועברתי שיקום ארוך. לאחרונה היד שלי התחילה לכאוב ולהירדם. הרופא אבחן שיש לי לחץ על עצב באזור המרפק. מה הכאב מנסה לאותת לי?
אני בן 35. בשנים האחרונות חוויתי ארבעה אובדנים מאוד קשים. איבדתי שני דודים וחבר, ולצערי הרב איבדתי גם את אמי. במשך שמונה שנים התמסרתי לטיפול בה וגרתי אצלה. אני כועס על עצמי שאף על פי שהקדשתי את כל זמני לטפל באמי, לא הייתי שם בשבילה באותו יום שהיא נפלה למשכב ונפטרה. מיום שאמי הלכה לעולמה אני לא מתפקד. כיצד אוכל להמשיך בחיי?
״שום דבר הוא לא מקרי, אתה נתת לאמך את כל המנה שלך, את כל מה שיכולת לתת לה, ומתוך זה היא רצתה לשחרר אותך. יש סברה שטוענת שבני אדם לא מתים ליד האנשים האהובים עליהם בשביל לא לצער אותם. לדעתי אמך רצתה לשחרר אותך לחיים, כי זמנך עוד לפניך ויש לך הרבה אפשרויות. אתה יכול להתאבל במשך שנה, אבל מעבר לזה זה פשוט עוול, כי אתה חייב לחיות. אדם נוצר ומתוך כך הוא חייב ליצור וללדת ידע ויחסים. הגיע הזמן שתפנה מקום בשביל עצמך, אני בטוחה שאמך הייתה רוצה זאת בשבילך. אתה חייב להיות בסליחה, ולהתחיל ליצור. תיתן לחברים שלך להיות שם בשבילך ולעזור לך ליצור יחסים, כי מגיע לך. אם אמא שלך נעלמה ואין לך במי לטפל, אתה חייב לטפל במישהו אחר כי הגיע הזמן שתלמד לחלוק. בן אדם שלא יוצר חברים ויחסים ונשען כל החיים על העבר שלו הוא אדם אומלל״.