לבתי בת השנה וחצי יש פחד משינויים אפילו בסביבה שכבר מוכרת לה. אם למשל מזיזים לה את המיטה בגן באופן חד פעמי או אם מגיע ילד חדש לגן היא פשוט בהיסטריה. אלו דברים שלא באים לידי ביטוי בבית וקורים בעיקר כשאנחנו לא לידה. לדעתי קשהלה עם שינויים בצורה שהיא קיצונית. כיצד בעלי ואני יכולים לעזור לבתנו?
"בשלב הזה אין טיפול התנהגותי שיכול לעזור לילדה ולדעתי כרגע העזרה שלכם צריכה להיות כזו שתלמד אותה להתמודד עם הדברים. גם אם יש לבתכם סוג של קושי - ויסות ברגשות, חרדה משינוי או פיקסציה ותצטרכו לטפל בזה בעתיד, בינתיים עליכם להקנות לבתכם את היכולת ואת הכוחות להתמודד עם שינויים ולדעתי אם תפעלו בצורה נכונה הבעיה לא תתפתח. כדי לטפל בבעיה בגן אני מציעה שאת ובעלך תשוחחו עם המטפלות ותסבירו להן על הקושי של הילדה. תבקשו מהן שכאשר הן מזהות שהילדה בלחץ ובהיסטריה שייגשו אליה ויחבקו אותה כי היא צריכה תחושה של ביטחון.
אסור להגיד לה 'את לא צריכה לבכות', היא כבר בוכה ובגילה היא לא מכירה דרכים אחרות להתמודד עם מצבים כאלו. ברגע שאומרים לילד להירגע או שהוא לא צריך לבכות נותנים לו תחושה שלא מבינים אותו, שמזלזלים ברגשות שלו ושדורשים ממנו משהו שהוא לא מסוגל לספק. חשוב שהמטפלות יתמקדו בדרך החיוב, שיגידו לה: 'נכון המיטה במקום חדש, הנהאנחנו ישנים פה. אנחנו נעזור לך להתרגל', זה מעביר סוג של ביטחון".
יש לי ילדה בת שלוש ואני בהריון מתקדם ועומדת ללדת בקרוב. בתי מסרבת להיפרד מהמוצץ, היא איתו רוב שעות היום ולא מצליחה לישון בלילה בלעדיו. בעלי ואני ניסינו לגמול אותה, אמרנו לה שהיא כבר ילדה גדולה והסברנו לה שהמוצץ מזיק לשיניים. היא הסכימה לזרוק את המוצץ אבל כשהגיע הלילה היא לא הצליחה להירדם וצרחה בצורה נוראית. בגלל ההתנהגות שלה נאלצנו להחזיר לה את המוצץ. כיצד אפשר לגמול אותה מההרגל הזה באופן מוחלט?
"גמילה ממוצץ צריכה להיות מוחלטת, אין פה חצי. טוב עשית ששוחחת עם בתך והסברת לה מדוע המוצץ לא טוב עבורה אבל היה עלייך להתמיד בהחלטתך ולא לוותר. במקרה הזה שיחות והסברים לא עוזרים, אם הילדה לא תרצה לוותר על המוצץ ברור שהיא לא תשחרר. שימוש במוצץ זה הרגל, התניה ואפילו התמכרות. בתך זקוקה למוצץ כדי להירגע, כשהיא עצובה וכואב לה וכדי ללכת לישון ואנחנו באים וגוזלים את זה ממנה. אם את חושבת שלילדה יש כוחות להתמודד עם צער ועם תסכול, תפעלי".
"כשאת גומלת אותה את צריכה להגיד לה: 'אני יודעת שתצליחי, אנחנו שומרים עלייך, מחר יהיה לך יותר קל'. כשהיא הולכת לישון את יכולה לשכב לידה (אבל לא במיטתה) ולהגיד לה שאת יושבת לצדה עד שהיא תתרגל ותדע לישון בלי המוצץ. תעשי את זה שלושה-ארבעה ערבים, לא יותר. תעשי את זה עם הרבה אמפתיה אל הילדה ותהיי לצדה, את יכולה לעזור לה להירדם, לשיר לה ולספרלה סיפורים. זה תהליך, ביום הראשון את יכולה לישון לידה על מזרן, ביום השני שבי ליד מיטתה על כיסא ובהמשך תצאי ותיכנסי מהחדר כמה שהיא תצטרך. כאמור, אם את מחליטה שאת גומלת אותה ממוצץ אז תעמדי בהחלטתך, לפעמים אנחנו עושים דברים שגורמים לילדים הרבה עצב ותסכול אבל בסופו של דבר זה לטובת הילדים".
לבתי בת התשע יש בעיה עם השפה, יש לה קושי בהיגוי המילים והקריאה שלה משובשת לגילה. היא טובה באנגלית ובמתמטיקה אבל בכל מה שקשור לקריאה היא לא עושה שיעורים בלעדי. אני מחפשת אשת מקצוע שתוכל לעזור לילדה בהוראה מתקנת, מצאתי בחורה שלא למדה את התחום אבל יש לה ניסיון רב. כמו כן אנחנו ממתינים לתור אצל קלינאי תקשורת. מה דעתך?
"על פי הדברים שאת מתארת אין ספק שיש צורך להשקיע בילדה ולשלוח אותה לקלינאי תקשורת ולמורה מתקנת. לדעתי עדיף שלא תשלחי את בתך למישהי שלא למדה את תחום ההוראה המתקנת. זהו נושא שחייבים ללמוד ולהכיר לעומק כי הוראה מתקנת צריכה להיות מותאמת לילד ולקשיים שלו. למצוא איש מקצוע איכותי מצריך חיפושים, את יכולה לחפש באינטרנט ואת יכולה לפנות לבית הספר לבקש המלצות.
בתך נמנעת מקריאה מכיוון שהיא אספה מספיק חוויות שליליות והיא מנסה להימנע מתחומים שהיא מתקשה בהם. כדי לחזק ביטחון עצמי שלילד צריך לחזק עוד יותר את הדברים שהוא טוב בהם. עליכם לחזק את האנגלית והמתמטיקה שלה כדי שהיא תדע שהיא נהדרת ומתקדמת".
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"