■

יש תחושה שלפייסבוק אף פעם לא היה תפקיד חשוב כמו בשבוע האחרון. כאשר עשרות ישראלים בנפאל הוגדרו במשך שעות ארוכות כ״מנותקי קשר״ (ניסוח רגיש ל״נעדרים״, אני מניחה), יותר ויותר פוסטים של אנשים המחפשים אחריהם שטפו את הפיד. הורים שמחפשים את הילדים שלהם ומבקשים לשתף, חברים, אחים וקרובי משפחה אחרים. מעלים תמונות, מתארים היכן נראו לאחרונה ושואלים אם מישהו ראה, אם מישהו שמע. ואנשים משתפים, כמובן, כי זה הדבר הנכון לעשות. מצד אחד, התחושה היא שזה קצת מיותר, מה יעזור פוסט בפייסבוק במקרה כזה? מצד שני, אי אפשר לדעת.

אולי מישהו בפייסבוק מכיר מישהו שמכיר מישהו, שראה את הילד/החבר/בן הדוד שלהם ויכול להעיד שהוא בסדר. גם רשימת השמות של הישראלים שנמצאו בטוחים והופצה בוואטסאפ, ומשם עשתה את דרכה לשאר הרשתות החברתיות, בטח עשתה את העבודה. אבל לכל אלו הצטרף פיצ׳ר חדש שלא ידעתי על קיומו. פתאום קפצה אצלי הודעה שבישרה לי על כך שחבר ששוהה בנפאל סומן Safe. מסתבר שפייסבוק מתחזקת אפליקציה לרגעי אסון כאלה, ואז גולשים שנמצאים באזור האסון יכולים להתחבר ולדווח דרכה שהם בסדר, והיא כבר תודיע על כך לכל החברים שלהם בפייסבוק. חכם להפליא, בהנחה שבאזורים מוכי אסון אפשר בכלל להתחבר לאינטרנט. כנראה שבנפאל אפשר לפרקים. מזל.
 ■

ביום העצמאות הפייסבוק געש מסרטון מחריד, שבו נראה בחור מתועב משליך כלב (בהמשך הסתבר שזו כלבה) אל גדר חיה בגובה שני מטרים, בזמן שהוא והחברים שלו צוחקים בקול. הסרטון הזה הופעל באופן אוטומטי בפעם הראשונה שנתקלתי בו, ומצאתי את עצמי צופה בתוכן שאני תמיד משתדלת להימנע ממנו. אין לי יכולת להכיל סבל של בעל חיים, אם זה כלב, פרה או סוס, ואני מקפידה מאוד לדלג על הסרטונים האלה בשנייה שאני מזהה אותם. במקרה הזה, כנראה שהייתי מנומנמת וכשלתי במשמר, וצפיתי בו, ועד עכשיו אני מנסה לשכוח שעשיתי את זה. אבל כן קרה משהו חיובי בעקבות הסרטון הזה.

גיליתי שרוב האנשים בפייסבוק מרגישים כמוני ומתעבים התעללות בבעלי חיים. הלינצ׳טרנט שעשו לבחור מהסרטון, שלא אציין את שמו כי פשוט לא מגיע לו, גרם לי להרגיש לכמה דקות כאילו מרכיבה את הפייסבוק שלי חוליה אקסקלוסיבית של גיבורי-על, שיוצאים להגן על כל היצורים חסרי האונים והחפים מפשע. כמובן שהתפכחתי מהר מאוד. העובדה שכולם יוצאים למחות על סרטון אחד, לא משכיחה את עשרות ומאות הסרטונים האחרים, או הפוסטים העצובים שמגוללים סיפורים על כלבים וחתולים אומללים, שספגו התעללות או סתם מחפשים בית ומעבירים את חייהם בכלוב.

מאלה הרוב המוחץ נוהג להתעלם. ההבדל העיקרי במקרה הזה, הוא שלמתעללים היו שם ופנים, ואפשר היה להעמיד פנים שכולנו סופרמנים וסופרווימן שמחרפים נפשם בהגנה על ההולכים על ארבע. אבל זה קל מדי. זה לא מה שייצור שינוי אמיתי ביחס לבעלי החיים. אולי זה יגרום לכך שמתעללים אחרים יחששו למצוא את עצמם בלבו של לינץ', כמו הבחור המנוול ההוא. זו התחלה, אבל זה ממש לא מספיק.

■
גם אצלכם התחילו להופיע החברים שלכם בדמויות של אווטארים חמודים, שרוקדים על עמוד ושרים בסינית? לתופעה הזאת קוראים Myldol - אפליקציה סינית שאפשר איכשהו לתפעל גם בלי להבין את השפה. האפליקציה מאפשרת לכם לצלם את עצמכם, ואז היא מייצרת אווטאר שאוחז בתווי הפנים שלכם, והוא מאוד דומה לכם, רק קטן, צעיר, חמוד, רזה ומוכשר באמנויות הבמה. אפשר גם לשחק בתוך האפליקציה ולשנות את התלבושות של האווטאר שלכם, את התסרוקת ובאופן כללי לעשות את כל מה שבמציאות הרבה יותר מסובך. בקיצור, עוד אפשרות לחיות דרך אפליקציה. זה מספיק טיפשי כדי לעבוד, ומספיק מעצבן כדי לחלוף מן העולם תוך כמה שבועות.♦