אני אמא לשני ילדים, בן שלוש ובן שנה וחצי. בעבר עבדתי כחמש שנים בחברה מסודרת, אך לאחר שילדתי, הכל ״התפקשש״ לי. מעסיקים פיטרו אותי כי ראו שאני קשורה לבית ולילדים, ובחלק מהמקרים עזבתי מרצוני כי שעות העבודה לא התאימו לי. בסופו של דבר התפשרתי, מצאתי עבודה בחברה טובה עם שעות נוחות, ואז שוב נוצרה בעיה, הפעם בשעות הנוספות שאין באפשרותי לתת. אני מרגישה שאיבדתי שליטה על החיים שלי. אנשים סביבי עובדים, מספיקים לעשות הכל, ורק אצלי הכל מבולגן, ואני לא מספיקה לעשות שום דבר כמו שצריך. הגעתי למצב שאני מתנהלת כמו זומבי - קמה, מתארגנת, מפזרת את הילדים לגנים, עובדת, חוזרת, מקלחת, מבשלת וחוזר חלילה. לדעתי הבעיה היא אצלי, כי אני לא יודעת לתזמן ולסדר את היום שלי כמו שצריך. איך לדעתך אוכל להספיק לעשות הכל על הצד הטוב ביותר?
״תזמון או סדר עדיפויות לקוי הוא לא הבעיה. העניין הוא שאת רוצה להספיק לעשות הכל בצורה מושלמת, ואף על פי שפרפקציוניזם זו מילה נחמדה, היא אינה מביאה לידי ביטוי את הדילמה שמסתתרת מאחוריה. כאשר את לא מצליחה להיות בשליטה מלאה, את חווה חוסר אונים, הכל מתפרק לך בידיים, וכך נוצר איום קיומי ואמיתי על חייך. הגעת למצב שבו הנסיבות גדולות יותר מהיכולת שלך לשלוט עליהן, ולכן את חייבת לעבוד על עצמך ולהתגבר על יצר השליטה שלך. את צריכה ללמוד לוותר, להבין שאת לא מושלמת ולחיות עם עצמך בשלום. אני ממליץ לך לקבל עזרה חיצונית ולהתחיל לדבר על הבעיה עם מאמן, פסיכולוג או חברה טובה. תקציבי לעצמך תקופה של מספר חודשים שבהם תעשי את הדברים בצורה מאווררת ומשוחררת יותר, בלי לוותר על מקום העבודה שלך. ספרי לבני משפחתך וחברייך שהחלטת לעבור תהליך של שינוי, ובקשי מכל אחד ואחד מהם לתרום מעט מזמנו כדי שתצליחי לעבור את התהליך בהצלחה יתרה. האתגר הזה חשוב, והוא יבוא על חשבון דברים מסוימים, אבל אולי בסופו של דבר תצליחי לחיות בשלום ובשלווה עם עצמך״.
אני בן 27, חברותי מאוד ותמיד יוצר עניין סביבי. מיום שהשתחררתי מהצבא יצאתי עם הרבה בחורות, אבל כל מערכות היחסים שניהלתי עד כה התפתחו מהר מאוד, הפכו לרציניות והסתיימו באולטימטום - סיום היחסים או חתונה. האם לדעתך אני מתנהל או מסביר את עצמי בצורה לא נכונה?
״אני מקווה שאתה נראה טוב, כי אתה ממש עף על עצמך. יש בך משהו שלא מצליח לעורר את האמון בבנות הזוג שלך, ואז כדי להיות בטוחות שכל כולך בתוך הקשר איתן, הן מציבות בפניך אולטימטום על מנת לוודא שהכוונות שלך כלפיהן הן אמיתיות וטהורות. כאשר אתה מפגין חברותיות יתר ומתקשר עם הסובבים אותך בנחמדות מוגזמת, בת הזוג שלך מתחילה לפקפק בקשר ובעצם מנסה 'לקשור' אותך כדי שלא תברח. מצד שני, יכול להיות שאתה טוטאלי מדי, נכנס למערכות יחסים בסערה, מבטיח הבטחות גדולות, ואפילו מאבד את עצמך בתוך הקשר. הרושם שנוצר אצל בת הזוג הוא שאם הצלחתם לבנות קשר מושלם תוך מספר חודשים ספורים בלבד ושניכם דומים ומתאימים בכל, אז למה לא להתחתן בעצם? אני מציע לך לעבוד על צורת התקשורת שלך וללמוד 'לשחק את המשחק' על ידי יצירת מניפולציות קטנות, למטרות טובות כמובן. מכיוון שאתה מודע לבעיה, נסה להיות עדין יותר ושים לב לצורת ההתנהגות שלך בסיטואציות מסוימות. עליך לדאוג לכך שבת הזוג שלך תחוש ביטחון ותדע בוודאות שאתה לא מעוניין בשום אישה אחרת חוץ ממנה״.
אני בן 80. התחלתי לעבוד כשהייתי בן 18, ומאז הספקתי להקים עסק משפחתי משגשג. היום אני מרגיש שאני יותר בא לעבודה מאשר בא לעבוד. לפעמים אני רוצה להישאר בבית או לצאת ולבלות, אבל לא נעים לי להיעדר מהעבודה ולהתנהג כמו ״פרזיט״. האם כדאי לי להפסיק לעבוד? ואם כן, איך אוכל להפסיק?
״קודם כל, כל הכבוד. אני אוהב את זה שלא נעים לך, זה מקסים בעיני, וכך ודאי הגעת לאן שהגעת. אתה אדם חרוץ וכדאי שתמשיך לעבוד כי כל המחקרים מוכיחים שכאשר אדם מרגיש בעל ערך, הוא מאריך חיים. בכל אופן, הגעת לגיל שבו אפשר להתחיל להתפנק ולכייף. לפעמים אנחנו מתמודדים עם הרגלים וחוויות דרך החלטות וגבולות שאנחנו מקבלים עבור עצמנו, ולכן אני מציע שתגדיר לעצמך מספר שעות מסוים בתוך לו״ז העבודה שלך ואל תחרוג ממנו. אם תציב לעצמך גבול וגם תעמוד בו, אולי תצליח למצוא את האיזון״.
ערכה לדפוס: אפרת קורמן
מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־08:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"