אני בת 45, אמא לשני ילדים בני 14 ו־13. אין לי שותפות מלאה מבן הזוג שלי בגידול ילדינו, וקשה לי להשלים עם העובדה הזאת. אני מרגישה שבני צריכים שאביהם יהיה מעורב בחייהם, אבל זה לא קורה. גם בילדותי המצב היה זהה, ואני וכל אחי היינו תחת חסותה של אמי. האם עלי לוותר לבעלי ולאפשר לו להיות מעין נוכח־נפקד בגידולם של ילדי? בנוסף, יש לי כל הזמן כאבים בגב התחתון. האם יש קשר בין הדברים?
״איברים מדברים רגשית לפני שהם מאותתים פיזית. הכתבים העיקריים שקשורים לעמוד השדרה מדברים על נושאים של סליחה ושרשרת דורית. פעמים רבות אנחנו צריכים לעשות סליחה מהעבר שלנו דרך העתיד שלנו ופעמים רבות קשה לנו להסכים עם שרשרת דורית עתידית לפני שהסכמנו עם השרשרת הדורית הקודמת שלנו. כאבים בגב התחתון יכולים להיות קשורים ליציבות שלך בחיים. נראה שאת מרגישה שאת עומדת על רגל אחת כשאת עוסקת בגידול השרשרת הדורית שאת יצרת. העובדה שגם אמך הייתה ההורה הדומיננטי בגידולך מעידה על כך שכל השרשרת הדורית שלך עמדה על רגל אחת. את מרגישה שאין לך כוח לשאת על עצמך את כל השרשרת הדורית, ולכן את צריכה לשקול לוותר על דברים מסוימים על מנת שלא תיקחי כל כך הרבה אחריות.
את עושה שכפול להתנהגות של אמך, והגב התחתון, שכבר משתק אותך, מצביע על הקושי שלך להכיל את זה. אני מציעה שתחברי את ילדייך למדריכים שהם זכריים, יש המון מורים שיכולים למלא את מקומו של בעלך ולתת להם דוגמה נוספת. לעתים, כשיש בחיינו דמויות מסוימות שלא מסוגלות למלא את תפקידן, יש לנו אפשרות לבחור דמויות שיתאימו לצרכים שלנו. אם שני בנייך רוצים להיות אנשים בני סמכות, הם צריכים לבחור מורים או חברים שיש להם תכונות כאלו. כדאי לבדוק אם הם נגזרות שלך או של בן הזוג שלך כי יש לכך הרבה מאוד השפעה. בנייך יכולים לבחור אנשים שיש להם התנהלות נשמתית דומה לזו של בעלך, אך יש להם יכולת למצות את הפוטנציאל שלהם. על פי התפיסה של הראייה האחרת אנחנו בוחרים אנשים שדומים להורים שלנו, רק שחשוב שאותם אנשים יהיו נגזרות שההתנהלות הנשמתית שלהן היא יותר מפותחת״.
הבנתי לאחרונה שאני מתנהגת בצורה מאוד כעסנית ושיפוטית וגיליתי שהכעסים מונעים ממני להתפתח בצורה נכונה ומרחיקים ממני אנשים. אני מרגישה שכשאני כועסת, אני לא רואה את האדם שעומד מולי ומבחינתי הוא קיר שצריך לספוג את כל הכעסים שלי ויהי מה. כלום לא יוצא מזה. השבוע אמי ובן הזוג שלי כעסו עלי והבנתי מה התחושה לעמוד מצדו השני של המתרס. הגעתי למסקנה שמה שמכעיס אותי זה חוסר האמון שלי בעצמי. מה דעתך?
״יש אנשים שזאת ההתנהלות הנשמתית שלהם, הם בעיקר כועסים ויוצרים מונולוג עם עצמם ולא משנה עד כמה מנסים ליצור איתם דיאלוג, להסביר להם ולנהל איתם משא ומתן, זה לא עובד והם ממשיכים לכעוס. חשוב לזהות מילדות את ההתנהלות הנשמתית הזו ולעבוד עליה. כעס זו אחת המידות הכי קשות אם לא הקשה ביותר אצל האדם, הוא מפריע לאנשים להגיע לכישרון, מלכלך לגמרי את כל הסביבה ומייבש את היכולת לדיאלוג. את התחלת להגיע למקום של הבנה, ראית את ההשתקפות של ההתנהגות שלך במראה, וכעת את מצטערת על מה שגרמת לעצמך ולסביבה הזאת בעקבות הכעס הזה. עלייך להפסיק לכעוס ולהתחיל ליצור דיאלוג והקשבה. זה לוקח זמן, אבל תחילת התהליך תלויה בביטול השיפוטיות ולקיחת אחריות. ברגע שתיקחי את כל האחריות על עצמך, את תתחילי תהליך עמוק של הבנה שיסייע לך לעבור טרנספורמציה. עלייך לנסות ולפעול בלי כעס, זה התהליך ומידת ההתנהלות הזאת חייבת להשתנות״.
אחרי תקופה ארוכה שבה חיפשתי דירה, מצאתי בית שהוא לרוחי. כבר סיכמתי עם הקבלן שארכוש את הבית, אך הוא מתחמק. חשוב לי לגור באזור הזה, אבל לצערי אני נתקלת במכשול. עדיין לא שילמתי עבור הבית. האם בסופו של דבר אני ארכוש את הדירה?
״פעמים רבות במהלך חייך אנשים הצליחו לקחת ממך את החופש שלך. את לומדת עכשיו שאף אחד לא כובל אותך, והשיעור הזה נשלח אלייך כדי שתביני שיש לך אפשרות לבחור. תאמיני או לא, אם תחפשי דירה אחרת באזור הזה את תמצאי מהר מאוד. השיעור שעומד מאחורי הדברים הוא שיש לך אפשרות לבחור בחופש. אם לא יצרת אחיזה כלכלית או מחשבתית, סימן שאת צריכה למצוא באזור דירה אחרת שמחכה לך״.
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב-20:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי