בני נשוי ואב לתינוק בן חמישה חודשים. הבעיה היא שהוא מקפיד על סדר וניקיון בצורה מאוד מופרזת וקיצונית. החולצות שלו תלויות ומסודרות לפי סנטימטרים, והנעליים חייבות תמיד להיות מונחות בזווית של 90 מעלות.

כשהוא מגיע הביתה, הוא מיד עובר על כל הבית ובודק אם הכל מסודר. בני מעיר הרבה לאשתו, ואף על פי שהיא מאוד אוהבת אותו, אני מרגישה שקשה לה עם זה. מה עלי לעשות?
"הסיטואציה שאת מתארת לדעתי כבר חורגת מגבולות ההיגיון, ולהערכתי בנך סובל מהפרעת OCD. נטייה הופכת להפרעה כאשר היא מפריעה לתפקוד ופוגעת באיכות החיים. אי אפשר לחיות בצורה סטרילית, במיוחד שיש תינוק בבית. בנך צריך כנראה לקבל איזושהי עזרה. הוא צריך להגיע למצב שבו מישהו מסביר לו שההתנהגות שלו היא קיצונית. 
אני מציע שאדם שקרוב לבנך – חבר, בן משפחה או אפילו אשתו – ידברו איתו על הבעיה בעדינות. אם אכן אשתו היא זו שבוחרת לפתוח איתו את הנושא, היא יכולה להגיד לו שלא טוב לה, ולהציע לו לפתור את המצב באמצעות איש מקצוע. חשוב למצוא את הדרך להביא אותו לקבל תמיכה, כי מה שאת מתארת הוא באזור ההפרעה. בנך מרגיש איבוד שליטה וחוויה של חוסר אונים כאשר יש חוסר סדר, וזה כאמור כבר מצריך טיפול כזה או אחר". 

 כבר 30 שנה שבעלי ואני מתלבטים לגבי מעבר דירה. מצד אחד יש לנו בעיית חניה והבית שלנו כבר ישן, ומצד שני הדירה הזאת שירתה אותנו בנאמנות, גידלנו בה את ילדינו שבגרו, והיא נמצאת במיקום נוח ונגיש.

כמו כן הבניין נמצא בתהליך של תמ"א, הוא אומנם תקוע כרגע בגלל בעיות של העירייה, אבל אני לא רוצה לפספס את הסיכוי שהילדים ייהנו בעתיד מההזדמנות הזאת. יש בי תחושה גדולה של החמצה ותקיעות אך אני חוששת שאם אעבור דירה אתקל בקשיים ואתקשה למצוא עבודה חדשה. מה דעתך? 
"מניסיוני בחיים, מרוב שאנשים מתכננים תוכניות על גבי תוכניות עבורם ועבור ילדיהם, הם שוכחים לחיות את החיים שלהם. אם הגעתם למצב שהחנייה מעצבנת אתכם והבית כבר ישן, אז פשוט תעברו דירה. חבל שבגלל הסיכוי הקלוש שיתקיים הליך של תמ"א 38 תימנעו מלעבור דירה, תהליכים כאלו עלולים לקחת זמן רב ואף להתבטל. אם אתם בכל זאת חוששים למכור את ביתכם בגלל תוכנית התמ"א, אתם יכולה להשכיר את הדירה שלכם ובינתיים לשכור דירה שתהיה לרוחכם.
 בחוזה השכירות תוכלו תמיד להוסיף סעיף שאומר שבמידה שיתקיים תהליך תמ"א, אתם תודיעו עליו 30 יום מראש לשוכרים ותפצו אותם בחודש שכירות. החיים קצרים וההנאה מרובה ואתם ממשיכים להתלבט, אם הגעתם למצב שבו אתם מרגישים תקועים ואתם רוצים אנרגיה חדשה אז תתקדמו. את יכולה לשמור על מקום עבודתך גם אם את עוברת דירה, זו לא סיבה שצריכה להכריע את הכף, את יכולה לברר על דרכי הגעה או על תחבורה ציבורית. לפעמים אנשים נאחזים בעבר ושוכחים ללכת הלאה, וחבל. כמאמר השיר, העגלה זזה קדימה אבל אתם לא מוכנים לנסוע ונשארים מאחור. כדאי לנוע ולזוז קדימה, תוסיפו את זה לשיקולים שלכם". 
אני בעל חנות לאופנת גברים, שקיימת כבר 20 שנה. לצערי כבר תקופה ארוכה העסק "מקרטע", אני מאבד לקוחות לטובת קניונים ומרכזי קניות, והרווחים ירדו בצורה קיצונית. המחזור החודשי בחנות הוא נמוך ולפעמים אני כבר תוהה אם לסגור את העסק. אני רוצה שהעסק יחזור להצליח אך בגלל המצב יש לי פחות מוטיבציה ו"רוח במפרשים". האם יש סיכוי שהעסק ישרוד?
"התופעה שאתה מתאר – מעבר לקניונים ולמרכזי קניות גדולים – היא תופעה ידועה. לחנות קטנה קשה לשרוד מול רשתות אופנה גדולות. למרות כל זאת גם לעסק קטן יש ייחודיות מסוימת, היתרון בחנות כמו שלך היא פיתוח הקשרים הקהילתיים והיכולת לשמור עליהם. אתה חייב להשתמש במאגר הנתונים שלך ולהגדיל אותו. ברגע שלקוח פוטנציאלי נכנס לחנות שלך ומחפש פריט מסוים שלא בנמצא' אתה צריך לקחת ממנו פרטים, להזמין עבורו את הפריט ולשלוח לו הודעה כשהפריט מגיע. 
בכך שתיתן ללקוחות יחס אישי תעיר את תשומת לבם לחנות ותרחיב את מעגל הקונים שלך. אני ממליץ שתדבוק בשיטה הזאת, תקפיד לערוך רישום מסודר, ומדי בוקר תקפיד לשלוח הודעות ללקוחות. זו האפשרות האמיתית שלך יש לנצח בתוך סביבה עסקית משתנה.

מעבר לכך עליך לקבל החלטה לגבי שימור החנות או סגירתה, ולעמוד מאחורי ההחלטה הזאת. אם אתה בוחר להשאיר את העסק 'בחיים', תזמין את כל המשפחה שלך 'לשפץ' את מראה החנות – תנקו, תצבעו ותשנו את העיצוב של המקום. מה שלא יהיה קודם תבחר, גסיסה זה הדבר הכי גרוע".

ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי
מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"