לבתי בת ה־11 הופיעו נקודות לבנות על כל הגוף. לרופאים אין תשובה לתופעה הזאת, והם מתייחסים אליה כאל סוג של חיידק. בתי היא ילדה מאוד אסתטית, המראה שלה מאוד חשוב לה, והעניין הזה ממש מפריע לה. יש לה נקודות על הפנים, על הידיים ועל הרגליים, ואני פשוט אובדת עצות. מעבר לכך, בתי היא ילדה שכל הזמן שופטת את עצמה לחומרה ומאוד קשה לה להוציא את הכישורים שלה החוצה. האם יש קשר בין הדברים, ומה אפשר לעשות כדי לעזור לה?
״כל בעיות העור קשורות למרחב, כיוון שהעור שלנו הוא הריאה השלישית שלנו. בנוסף, העור שלנו משקף את הקשר בין הפנימיות לבין החיצוניות שלנו. לבתך יש קונפליקטים לגבי הזהות שלה, ויכול להיות שהיא לוקחת לעצמה את המרחב בכך שהיא מפחדת לבטא את עצמה ומסתתרת. מאוד חשוב שבתך תעסוק בשירה, במשחק או באמנות כדי שהביטוי שלה יצא החוצה בצינור אחר. כשאנחנו לא פותרים את המרחב הזה עם עצמנו, מגיעים לחיינו אנשים שמראים לנו בשיקוף את מה שלא הצלחנו לפתור. עדיף שבתך תפתור עם עצמה את מה שהיא רוצה להראות, לבטא, לשקף, להאציל ולהשליך, ואז באופן אוטומטי ייחסך ממנה להיפגש עם אנשים שבעצם ישקפו לה את מה שהיא מפחדת לבטא. אם היא מפחדת למשל לבטא את הכיש-רון שלה והיא לא עובדת על עצמה, אז יבואו אנשים שיגידו לה כל הזמן שהיא לא כישרונית בשביל שהיא תוכל להוכיח להם שהיא כן. כל עבודה שאני לא עושה על עצמי בעצם מזמנת אנשים ממול שאומרים לי מה אני לא, וזה מה שיקרה לבתך. אם היא תנסה להבין למה היא מסתתרת ותפעל כדי לבטל את ההתנהגות הזאת, אז באופן אוטומטי היא תזמן אנשים אחרים״.
לפי דעתי אני לא מקבלת את היחס שמגיע לי מהמשפחה ומחברי לעבודה. אני חושבת שאני תורמת לסביבתי ועושה הרבה עבור כולם, אבל משום מה אחרים לא רואים אותי ואני מרגישה שקופה. מה עלי לעשות?
״מקורן של התחושות שאת מרגישה הן מהעבר, הרגשות האלו צפים בגלל יחסים חסרים או קלוקלים עם אבא שלך. למעשה, בגלל חוסר היחסים שלך עם אביך את מחפשת כל הזמן אישורים מאנשי סמכות זכריים - גברים ונשים זכריות (שיש להן תכונות זכריות). את לא הצלחת למלא עד היום את החוסר הזה בחייך ולא בנית את התבנית הסמכותית בתוכך. גם היחסים עם בעלך לא מילאו אותך מספיק כי החוסר אצלך היה כל כך גדול, ועד כמה שבן זוגך ניסה למלא את המקום הזה הוא לא הצליח. אם את תשני את ההבנה שלך ותהיי מרוצה מעצמך, את תגיעי לאיזשהו מילוי. אם את מתנהגת בצורה מסוימת כדי שיודו לך או יעריכו אותך זה לא טוב וזה מעיד שיש לך חוסר הערכה עצמית. חשוב שתי-צרי בעצמך הערכה עצמית, כשתעשי זאת הלב שלך ייפתח וכבר לא יהיה חשוב לך איך אנשים אחרים מתנהגים. כדי למוסס את התחושה שאת חיה בה, את צריכה להפסיק לזמן את התדרים האלה. עלייך לבדוק מהם הדברים שפוגעים בהערכה העצמית שלך, גם ביחסים עם אנשים, ופשוט להתרחק מהם״.
אני בן 32, נשוי שבע שנים. החלפתי מספר עבודות במהלך חיי, ולרוב החזקתי מעמד תקופות ארוכות בכל עבודה. כיום אני עובד 12 שעות ביום בעבודה מאוד אינטנסיבית. אף על פי שהמעסיקים שלי מאוד מאמינים בי והשכר מעולה, העבודה עצמה לא מעניינת אותי ואני מתלבט אם לקום ולעזוב שוב. לי ולאשתי היו משברים שקשורים בנושא הזה, מאוד מציק לה שאני לא מאופס ולא יודע מה אני רוצה מעצמי. כולם אומרים שאני מאוד מוכשר וחריף, אבל אני לא מוצא את עצמי. מה דעתך?
״לפני כחמש שנים חווית משבר בחיי הנישואים שלך, ובתת המודע רצית לברוח כדי לפתור את הבעיה. בת הזוג שלך לא מבינה שאתה טיפוס חופשי, היא בן אדם מאוד ממסדי ומסגרתי ומגיעה משרשרת דורית זהה. אתה שונה מאשתך, יש אנשים שקשה להם להיות במסגרות, זה לא אומר שהם פחות טובים, הם פשוט פרילנסרים ולא מסוגלים לעבוד בעבודה אחת. אפילו שאשתך מכירה אותך תקופה ארוכה, היא עדיין מנסה לשנות אותך ולא מבינה שאי אפשר לשנות התנהלות נשמתית. אתה אוהב לנוע ולזוז, והיא צריכה לקבל את זה. היחסים הקרובים עם זוגתך קשים לך משום שהיא בן אדם שנוטה יותר להיות שגרתי ומקובע, ולך קשה עם זה. חשוב מאוד ששניכם תסתנכרנו לאמצע, ותקבלו זה את זה כפי שאתם״.
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב-20:00 ב׳׳רדיו ללא הפסקה"
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי