מוציאות את השד מהבקבוק: אמהות נגד הלחץ החברתי להניק

"כיולדת, התחושה הייתה שברור שאני חייבת להיניק, ושמכיוון שאין דבר טבעי מזה, צריך פשוט לעשות את זה״, מספרת נועה, אם לילד בן שנתיים מרמת גן.

"אבל זה לא ככה. זה אולי דבר טבעי, אבל לא תמיד קל, מאלף סיבות שונות. ולפעמים זה רק עניין של למידה, מצד האם ומצד התינוק. כך או כך, את הלחץ להיניק ששידרו האחיות בתינוקייה היה קשה לפספס. כל ניסיון לבקש הדרכה או עזרה נענה בסיוע מיידי בחיבור התינוק לשד, אבל כמעט לא קיבלתי הסברים מעבר. בסופו של דבר, נוצר מצב שהילד לא ינק במשך 48 השעות הראשונות לאחר הלידה וירד מאוד במשקל. בתור יולדת טרייה, כאובה ומבולבלת, לא ידעתי מה לעשות, אך בכל פעם ששאלתי אם לדעתן הגיע הזמן לתת לו תחליף חלב, נעניתי באותה תשובה לא מספקת: אני לא יכולה להגיד לך לתת לו תחליף חלב. ניסיתי להבין האם אני מסכנת את הילד בכך שהוא לא אוכל, האם זה נורמלי, מה עושים במצב כזה, והתשובה היחידה שזכיתי לה הייתה: אני לא יכולה להגיד לך לתת לו תחליף חלב״.

היום נפתח השבוע הבינלאומי לעידוד הנקה, לצד השבוע הלאומי שהתקיים בסוף חודש יוני, ובמסגרתו רבים מבתי החולים בארץ פצחו בפעילויות: מחלקות היולדות התמלאו יותר מתמיד בשלטים עם מסרים מעודדי הנקה, יועצות ההנקה תוגברו ואמצעים תומכי הנקה זכו לפרסום נרחב מהרגיל. אבל לצד הפסטיבל והקמפיין שנועדו לייצר את החיבור בין התינוק לשד, יולדות רבות מספרות על הלחצים להיניק מצד הצוות הרפואי, שמורגשים במסדרונות בתי החולים לאודר השנה כולה.

״פגשתי בבית החולים מישהי שילדה שבוע קודם וסיפרה שהיא סובלת מכאבי תופת בזמן ההנקה, שמביאים אותה לבכי, וששום משחה לא עוזרת לה״, מספרת נועה. ״כששאלתי מה היא עושה לנוכח המצב הזה, הופתעתי כשהיא אמרה לי שהיא מיניקה בדמעות, סובלת, ובכל זאת לא מעזה לתת תחליף חלב. המצב הזה בעיני הוא אך ורק תוצאה של עידוד ההנקה הקיצוני מדי. לפעמים הלחץ מגיע מכל הסובבים את היולדת וגורם לאיזה חשש מופרך מלתת תחליף חלב, אפילו באופן חד פעמי, כי זה אוי ואבוי, וכי הילד לא יסכים לינוק יותר בחיים״.

גם יעלה, אם לשלושה מתל אביב, עברה חוויה לא נעימה בבית החולים. ״לפני שמונה שנים נולד הילד הראשון שלי״, היא מספרת. ״לא הצלחתי להיניק אותו כי הוא נולד עם פה מאוד קטן ולי לא יצא חלב, אבל החלטתי שאני לא מוותרת, כי ישבו עלי והכניסו לי חזק לראש שאין כזה דבר לא להצליח. כל החודש הראשון לא ישנתי, הייתי יושבת שעות ומנסה לשאוב ולהוציא חלב ובמקביל מאכילה אותו בבקבוק. לפני שהספקתי להיות אמא כבר התמלאתי ייסורי מצפון, ממש אמרו לי מפורשות שאני אעשה נזק לילד ותייגו אותי כאמא רעה. אחרי חודש החלטתי להפסיק להילחם, ורק אז התחלתי באמת להיות אמא. מכבש הלחצים הזה הוא מסוכן. נשים אחרות סיפרו לי שלמרות שהיו להן מוגלה וחום והן נאלצו לחזור לבתי החולים, הן המשיכו לנסות ובסוף הצליחו וחוו את הדבר הכי מדהים בעולם, ואז את מרגישה הלוזרית שמוותרת בקלות. אבל בשתי הלידות שעברתי אחרי זה נרגעתי, ניסיתי להיניק, מה שהצליח - הצליח, ובשאר הזמן האכלתי בבקבוק בלי רגשות אשם. לא עשיתי מזה סיפור והילדים גדלו להיות בריאים, מאושרים ונהדרים״.

״אני עברתי ניתוח קוסמטי בחזה, ולכן יש לי מיעוט חלב, וקשה לי להיניק״, מוסיפה שירה, אם לשניים מנס ציונה. ״אחרי הלידה של הילד השני, אמרה לי אחות בבית החולים: 'את צריכה להיניק, זה מאוד חשוב להתפתחות הילד ולקשר ביניכם'. אז אמרתי לה שאני אשתדל. ואז היא אמרה לי: 'מה זאת אומרת, את תשתדלי? מה, התינוק שלך זה עגל? את יודעת שתחליפי חלב זה אוכל לעגלים, לא לתינוקות'. אמרתי לה 'בסדר', ורציתי שתתחפף. אם היו אומרים לי את זה אחרי הלידה של הילד הראשון, כשגם ככה אכלתי סרטים בכל הנושא של הנקה, הייתי לוקחת את זה הרבה יותר קשה. כולם שואלים על הנקה, גם בגינה, וכל אחד מרגיש בנוח לשאול אם את מיניקה או לא, ואם את לא, אז מתחיל מניפסט, ואומרים לך שכדאי שתיניקי. אין ספק שמסתכלים על אמא שלא מיניקה כאמא סוג ב'״.

במשרד הבריאות ובארגון הבריאות העולמי ממליצים בריש גלי על הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה, כשלאחר מכן מומלץ להמשיך להיניק במקביל לנתינת מזונות משלימים. במשרד משוויצים בכך שבשנים האחרונות ביצעו מהלכים כמו הפיכת טיפות החלב למעודדות הנקה וקיום קורסי הכנה להנקה לנשים לקראת הלידה, ומתגאים בכך שבסקר שערכו הצהירו 88.4% מהנשים היהודיות ו-97.7% מהערביות כי בכוונתן להיניק לאחר לידה.

״ברור שיש מדיניות בבתי החולים להפעיל מכבש לחצים על היולדות להיניק, זה מוכתב מלמעלה ומתוקצב בהתאם״, קובעת פרופ' דליה מור, סגנית הנשיא במכללה האקדמית תל אביב-יפו. ״הספרות המקצועית מדברת על זה שהמעורבות של רופאים כיום בחיים הפרטיים של אנשים הולכת וגוברת כל הזמן, ובעיקר צעירים נותנים למערכות להתערב להם הרבה יותר מבעבר. זה נובע מחוסר ביטחון, כניעה ללחצים וספקות מה נכון, ואז הם מקבלים על עצמם את המרות. יחד עם זאת, שיעורי ההנקה בכל העולם וגם בארץ כמעט לא עולים בשנים האחרונות. לנשים זה לא נוח ולא טוב, נכון שיש יתרונות בריאותיים להנקה, לתינוק וייתכן שגם לאם, אבל זה גובה מחיר מאוד כבד״.

לדבריה, סיבה נוספת שגורמת לנשים לבחור שלא להיניק היא הרצון של האב להיות מעורב באופן שווה בגידול התינוק. ״מחקרים הראו שאם גם האבא מאכיל את התינוק, זה גורם לו ולתינוק להיקשר יותר זה לזה, ולאב להשקיע בבנו יותר גם בעתיד - הן מבחינת תשומת לב והן מבחינה כלכלית״, אומרת מור, ״כך שלשתי הבחירות יש יתרונות וחסרונות, רק שמהצד האחר לא קם לובי להשפיע על היולדות״.

אסתר נקש, מנהלת הסיעוד בחטיבת המיילדות והנשים בבית החולים קפלן שברחובות ומארגנת הפנינג עידוד ההנקה שנערך שם בתחילת יולי, טוענת לעומת זאת כי הם מציגים את יתרונות ההנקה, אך לא מכריחים את היולדות לבחור בדרך זו. ״במשך שנים עבדתי בחדרי לידה, אני יודעת שלכל אישה יש הנפש והאני מאמין שלה, אפשר לנסות לשכנע ולהביא מידע, אבל בוודאי שלא להכריח כי זה רק יוצר אנטגוניזם״, אומרת נקש. ״אני כן אסביר להן כמה זה חשוב, אחרי הכל יתרונות ההנקה של זמינות, אוכל עשיר בוויטמינים ונוגדנים וגדילה והתפתחות טובה יותר הוכחו במאות מחקרים. אנחנו גם מביאים יועצות הנקה שיעניקו למעוניינות ליווי צמוד כדי שמי שמתקשה להיניק תוכל בכל זאת להתגבר על המכשול, אבל זו לא חובה והכל נעשה בדרכי נועם בלבד״.

גם בקרב הנשים שבוחרות להיניק, יש שמספרות על שהות לא פשוטה בבית החולים. הפעם האתגר מגיע מכיוון אחר. ״אין תנאים להנקה בבתי החולים״, אומרת מור, אם לשתיים מחיפה. ״בעקבות הפרדה בין התינוקייה ליולדת צריך לקום בלילה ולגשת אל התינוקייה, ולחלק מהיולדות זה ממש כואב. מה גם שזה לא לפי צורך של התינוק שמבקש לינוק, אלא לפי שעות שמוכתבות לו. עידוד ההנקה הוא מהפה אל החוץ, ותו לא. אי אפשר לעודד הנקה ולשלם רק על שלושה וחצי חודשי חופשת לידה. אפילו יועצת הנקה אין לפעמים, גם כשאמורה להיות. זה דבר טריוויאלי, במיוחד בלידה ראשונה אבל לא רק. וכשיש לך בעיה בהנקה, ואת לא מקבלת סיוע, את מפספסת לפעמים חלון הזדמנויות לשנות את המצב, שיכול אפילו לגרום לך לא להיניק. במקום שמשרד הבריאות ייתן כלים אמיתיים להנקה, באה מישהי כמו שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן ומציעה לבטל את המבצעים על תחליפי חלב כדי לעודד הנקה. וזה לא נגמר בבית החולים, גם פינות ההנקה במרחב הציבורי קטנות מדי, ואין מספיק מהן. חלקן גם לא מסודרות. מה מצפים? שנשים יישארו בבית עם התינוק? גם החברה מאוד צבועה. כשהילד מגיע לגיל מסוים, מאוד קשה להיניק עם סדין הנקה, אבל הדיון הציבורי סביב הנקה בפומבי גורם לך להרגיש לא בנוח לחלוץ שד כדי להיניק״.

שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
 

״הקו המרכזי של בתי החולים לאורך הדרך הוא שכל מה שהיולדת רוצה היא תקבל, כל עוד זה לא פוגע בבריאות שלה וביילוד״, טוענת מצדה נקש. אבל לדברי נועה, אחת האמהות שחוו לחצים מצד האחיות בבתי החולים, המצב שונה בפועל: ״לפעמים הנקה גובה מחיר, וזכותה של כל אישה לקבוע אם היא מעוניינת לשלם את המחיר הזה, ובהתאם לבחירתה לקבל מבית החולים תמיכה מלאה״.

במשרד הבריאות מסרו כי ״המשרד תומך מאוד בהנקה ובעידוד הנקה ומשקיע בהסברה ובתמיכה ביולדות לשם כך. יחד עם זאת, יש לכבד את רצון היולדת ולעודדה להנקה בהתאם לרצונה ויכולותיה. אנו לוקחים את ההערות לתשומת לבנו, אך עם זאת, במידה ויש תלונה ספציפית נשמח לקבלה ולבדוק אותה״.