דרוש עמוד שדרה: אולי הכיתות הקטנות שנוצרו באילוץ יעשו טוב

הנה זה הונחת גם עלינו, הורי התלמידים בבית הספר הממלכתי-דתי-פלורליסטי, שמשווק את עצמו, בין היתר, שלא לומר בעיקר, הודות לכיתות האינטימיות. עכשיו זה נגמר.

התבשרנו, קצת יותר מחודש לפני תחילת הלימודים, על ״איחוד הכיתות״, כלומר צירוף של תלמידי כיתה ד' אחת לתלמידי כיתה ד' נוספת. למה? ככה. כי כמה ילדים עזבו את בית הספר, ולשיטתו של משרד החינוך נותרו מעט מדי תלמידים  בכיתה. מי יודע, אולי עם הכיתות הקטנות שנוצרו באילוץ, 17 התלמידים שנשארו בכל אחת מהן עלולים גם ללמוד משהו.

מאחר שיש לי פוטנציאל ללחץ דם גבוה וכל מיני מחלות, אני אפילו לא נכנסת למה שהתחולל בקבוצת הוואט-סאפ שהפכה פעילה במיוחד לנוכח הבשורה. רק ארמוז שהאמא האנטיפתית לא אכזבה גם הפעם.

למען האמת, מוגזם לקרוא לזה ״בשורה״. לא בטוח שבהנהלת בית הספר חשבו לספר על השינוי המתוכנן לנו,

המטרד האזוטרי הקרוי ״הורים״, אף שהוא עשוי לחולל מהפכה דרמטית בחיי הילדים שלנו. הם שם למעלה, או ביקום מקביל, תלוי איך מסתכלים על זה, קיבלו החלטה וקיוו שרק כאשר נגיע ביום הראשון ללימודים, נגלה שעידוד הילודה עבד לתפארת ומספר הילדים בכיתה הוכפל. רק כשהגיעה לאוזניהם הידיעה על כך שרב סרן שמועתי עשה עבודה יפה ואנחנו ההורים כבר יודעים על המהלך המתוכנן, החליטו לקרוא לנו לשיחה. ״בוודאי כבר הגיעה לאוזניכם השמועה״, כתבה המנהלת.

אמא ואבא, תודה על חינוך טוב. כי אם הייתי מחונכת קצת פחות, הייתי כותבת פה דברים מאוד מאוד לא יפים. מאוד.

יש משהו משונה בעיני ביכולת של אנשים מבוגרים להתרגל למצבים, גרועים ככל שיהיו. זה התחיל בזה שהודעתי שאם ההחלטה לא תשתנה, ניאלץ לש־קול להעביר את הבן שלנו בית ספר. אם אין להם סנטימנטים כלפיו, לנו בטח שאין כלפיהם. זה המשיך בהתנגדות נחרצת של ההורים להרחבת הכיתות, אבל בחיי, ברגע שאחת האמהות סיפרה שהיא דיברה עם המנהלת ויש החלטה, כמעט כל ההורים התקפלו. אם יש החלטה, יש החלטה. אי אפשר לשנות החלטה. מי קיבל את ההחלטה? זה שהחליט. ואם הוא החליט, ימות העולם, לא נוכל להזיז אותו מההחלטה. 

השלב הבא היה לחשוב בקטן, כלומר איך לקבל את ההחלטה תוך ניסיון למזער נזקים שעלולים לבוא בעקבותיה. ככה, אם תשאלו אותי, גדל הדור הבא של המסכנים שהולכים לקלפי שמוטי כתפיים במערכות בחירות לא מוצדקות, ככה נולד הדור החלש הבא שבורח מכל התמודדות. ״צריך לעזור להם ולחשוב מי המחנכת הכי טובה, שתצליח להשתלט על כיתה של כל כך הרבה ילדים!״ אמרה אמא אחת, ואחרת הציעה שפשוט נשלם יותר כסף כדי שתהיה עוד מורה נוכחת בכיתה. ואני? די נשבר לי מזה שאני צריכה לספק פתרונות למי שאמורה להיות מוכשרת לכך. לא שלחתי את הילד שלי לחינוך פרטי כדי שהוא יהפוך לעוד מזלג בפס האריזה של המזלגות, או כדי להפוך ליועצת של הצוות המוחלש. ״תפסיקי לנסות לחנך את העולם״, אומרים לי הורים אחרים, ואני חוזרת להיות הילדה הזו, שלא מוכנה לקבל גזרה רק כי מישהו עטף אותה באריזה של גזרה. מתוך רפיסות, מתוך עצלות, מתוך רשעות. לא משנה מתוך מה. למה? כי החלטות אפשר לשנות, ואם הן גרועות - חובה לשנות. זה שהחליט, שיחליט אחרת. 

פארק המים שפיים, א׳־ה' בין השעות 9:00־18:00 באוגוסט, שישי־שבת, 9:00־17:00. מחיר כרטיס מגיל שנתיים: 111 שקלים. שווה להציץ במבצעים דרך האתר ומועדוני לקוחות שונים, כי אז המחיר יורד פלאים. www.waterpark.co.il

סבתא של אורי מגיעה לביקור, וכמיטב המסורת, היא מתכננת להקריא לו סיפור לפני השינה. שוד ושבר: המשקפיים אינם. אורי יוצא למסע חיפושים הרפתקני בבית: מתחת למיטה, בין הרהיטים ועוד, כשלעזרתו נחלצים צעצועי הממלכה הפרטית שלו. ספר חמוד שמתאים למפגש בין-דורי של קריאה לפני השינה. נכון שסבתות הן לא מה שהיה פעם, אבל מה זה משנה. 

"המשקפיים של סבתא" מאת נטע קרקובר, איורים: הילה חבקין. הוצאת "גוונים". מחיר: 68 שקלים