אני אב לשתי בנות מקסימות, האחת בת 7.5 והשנייה בת 10. בשנה האחרונה בתי הצעירה מדברת הרבה על מוות. היא טוענת שהיא מפחדת למות ומפחדת שמישהו אחר ימות. הסיטואציה הזו מתרחשת בעיקר בשעות הערב ולפני השינה. היא נוהגת לשחק עם עצמה לפני או אחרי ארוחת הערב, ואז אנחנו מבחינים לפתע שהיא יושבת בפינה, בוכה ומפוחדת. בתי רגישה מאוד לאנשים שקרובים אליה ובמיוחד לאחותה הגדולה. היא נעזרת במטפלת רגשית מקצועית, אבל עניין המוות מטריד אותנו מפני שאנחנו לא יודעים אם מדובר במצוקה אמיתית או שזו דרך לקבל תשומת לב. עם הזמן אימצתי לעצמי משפט ואמרתי לה שזו הבחירה שלה ואם היא לא רוצה למות אז שלא תמות, אבל היא לא קנתה את התשובה שלי. מה דעתך?
“פחד ממוות הוא דבר טבעי שחוזר וצף אצל ילדים. הרגע לפני השינה הוא מפחיד במיוחד מפני שהוא הכי דומה לפרידה מהחיים. הילדה זקוקה לתשובות אך לא כדאי להגיד לה שהבחירה במוות היא שלה מפני שזו אינה תשובה מרגיעה. צריך להבין שהפחד הוא לא הגיוני ולכן שום תשובה הגיונית לא תעזור. דבר עם בתך על מדע, ספר לה על מחקר חדש ועל גלולה שמסוגלת לגרום לבני האדם לחיות אלפי שנים. הצג בפניה דוגמאות מהתנ”ך וספר לה שאברהם אבינו חי 400 שנה ומתושלח חי 750 שנה. שוחח עמה במהלך היום ותאמר לה: ‘לפעמים בשעות הערב את בוכה ולא רוצה למות אבל הטכנולוגיה מתפתחת ומתקדמת מאוד ויש סיכוי שלא תמותי בכלל. אני אומר לך את כל מה שאני יודע ובינתיים אספר לך סיפור’. למחרת, כשתמצא אותה בוכה שוב, תזכיר לה בנימה קלילה ולא מזלזלת את השיחה שקיימתם. אני מניחה שהמטפלת הרגשית של בתך מודעת לבעיה, אך אם הטיפול אינו מניב פרי במשך תקופה ארוכה, כדאי להתייעץ עמה ואף לשקול סוג טיפול אחר. צריך למלא את מוחם של הילדים במחשבות חיוביות ומצחיקות. כשבתך תבכה שוב, אל תדחה אותה ואל תתמסר לבכי שלה. נסה להפוך את העניין לקליל ובקש ממנה לכתוב את המחשבות הטובות כדי שבערב היא תוכל לקרוא אותן ולהחביא אותן מתחת לכרית. אולי המחשבות יזחלו אל תוך הראש ויחליפו את המחשבות הרעות? ילדים חושבים מהלב, ואם הילדה תעמיד פנים ותדבר על מחשבות חיוביות, היא בסופו של דבר גם תאמין בהן”.
בתי בת ה־12.5 מכורה לאייפון שלה. היא מסתגרת בחדרה, מתכתבת עם חבריה ברשתות החברתיות ביום וגם בלילה, שוכחת לאכול וכמעט לא מדברת. ניסיתי להציב לה גבולות, אך ללא הצלחה. שמעתי שהמלצת לחטט לילדים בפלאפון אך בתי יצרה לעצמה קוד אישי ובכך חסמה את הגישה לנייד שלה. מה עלי לעשות?
“בשורה התחתונה מדובר בסמכות הורית. להורים יש יכולת לשלוט ואף להגביל את ילדיהם, אבל בגיל ההתבגרות זה משתנה, ולכן מערכת היחסים עם המתבגר צריכה לעבור משליטה להשפעה. בתך פיתחה התמכרות אמיתית, וככל הנראה סובלת מסינדרום רפואי שנקרא פומו (Fomo) שפירושו הפחד להחמיץ. התקשורת ברשתות החברתיות היא חלק משמעותי מחייהם של הילדים, ואין סיבה לכעוס או להתעצבן כי זו המציאות, אבל יש לשמור על הכמויות ולהקפיד על המינון. את חייבת להתערב ולקבוע נהלים על פי סולם הערכים והחשיבה שלך. הילדה חייבת לדעת שאת מפקחת עליה, ובדיון שבין פרטיות לבין בטיחות הילד הפרטיות נופלת. בראש ובראשונה דרשי ממנה בכל תוקף לבטל את הקוד האישי כדי שתהיה לך גישה חופשית לאייפון שלה. תודיעי לה שמהיום את אוסרת עליה לאכול בחדרה אלא בפינת האוכל וללא האייפון. ההורים שלנו ידעו לאן אנחנו הולכים ומי החברים שלנו, אבל לבתך יש 700 חברים ששתיכן לא מכירות. בתך עלולה ליפול ברשתו של פדופיל או ליפול קורבן לבריונות באינטרנט, ולכן עלייך להזהיר ואף להפחיד אותה. כשהיא תטען ש’לה זה לא יקרה’, את תסכימי ותגידי לה ‘נכון, לך זה לא יקרה כי אני אפקח ואשמור עלייך’. צייני בפניה שאת סומכת עליה אבל לא סומכת על מאות החברים הווירטואליים שלה. אל תילחמי בבתך, אבל תהיי קשה כמו סלע. שוחחי עמה וספרי לה על השינויים שעומדים לקרות. תסבירי לה שהיא יצאה מאיזון והתמכרה לאייפון, ממש כמו שמתמכרים לסמים. החליטי על מצבים מופרכים שבהם הסלולרי לא יהיה ברשותה, על מנת שתוכלי לוותר על החלקים המופרכים ולא על הדברים שחשובים לך”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"