אני אב לשני ילדים, בן 15.5 ובת 10. הבן שלי הוא גאון מחשבים, חתיך, יפה תואר, מתאמן בחדר כושר, ואני אוהב אותו מאוד. הבעיה היחידה היא שהוא נוהג לצאת עירום מהמקלחת ואף אוהב להסתובב בבית עירום לגמרי. שוחחתי איתו על העניין מספר פעמים וביקשתי ממנו לא לעשות את זה כשאחותו הקטנה ואמו נמצאות בבית. הוא טוען שזה הטבע שלו ושאין לו במה להתבייש מאמא שלו, אך כשאחותו הקטנה נמצאת בבית הוא מתחשב בבקשתי ולא מסתובב עירום בבית. שאלתי אותו אם הוא קיים יחסי מין, והוא ענה בשלילה. בנוסף ציין שהוא לא התנסה עם בנים ועם בנות ולא נמשך לשני המינים. הצבתי מצלמה נסתרת בחדרו וראיתי שהוא נוגע בעצמו ומגיע לסיפוק. האם לדעתך יש סיבה לדאגה?
“אני משערת שהעובדה שבנך מסתובב עירום בבית היא סוג של התרסה. הוא יודע שאתה לא אוהב את זה ומודע לבקשה שלך. הוא מבין שאחותו צעירה מאוד ושאסור לו להסתובב עירום לידה. אם הוא מתחשב בבקשה שלך ומסתובב בבית כמו נודיסט רק כשאתה ואשתך נמצאים בבית, אז למה זה צריך להיות בעיה? אני לא יודעת אם זה בסדר או לא, אך אני מסתכלת על המציאות בצורה יבשה בלי להיות ערכית ושיפוטית ובלי להחליט אם התשובה הנכונה היא כן או לא. מדובר בנער גאון, מהמם, חברותי ומצטיין, לא פחות מהרקולס! ייתכן שהנושא המיני עדיין לא חזק אצלו. התופעה שלו היא מוזרה ואחרת, אבל בני הנוער שונים זה מזה, ויש ילדים שהם פחות מיניים ביחס לילדים אחרים. אתה צריך להוציא את המצלמה שהצבת בחדרו, מפני שטבעי שילדים בגילו נוגעים בעצמם ומאוננים. לבנך יש עולם ומלואו שמעניין אותו, ואני חושבת שבגלל שהוא קצת נרקסיסט החבר הכי טוב שלו זה הוא עצמו. אתה צריך לאפשר לבנך להתבגר בקצב שלו. הוא מתבשל לאטו, משתף פעולה ואפילו גלוי איתך בכל הנוגע לנושא העירום שלו. הוא עוד יגיע לנשים או לגברים וימצא את הנטייה המינית שלו. אני לא רואה בעניין הזה סוג של הפרעה. מדובר בנער שמצטיין בכל תחומי החיים ומבין היטב שהוא לא כמו כולם אלא טוב יותר מכולם. לדעתי, כל זמן שהילד מתנהל כרגיל, מבלה ויוצר קשרים חברתיים, אין טעם להילחץ”.
אני חושש שבתי בת ה־6 פיתחה הפרעת אכילה. אשתי ואני משתדלים לשמור על אורח חיים בריא ומקפידים לשמור על סדר בכל נושא, החל בצפייה בטלוויזיה וכלה באכילת ממתקים. אנחנו חושבים שיש בעיה, כי הילדה רוצה לאכול כל הזמן ושום דבר לא מספק אותה. בניגוד אליה אני הייתי ילד שמן והבטחתי לעצמי שהילדה שלי לא תהיה כמוני, לכן אני מקפיד לשמור עליה ולטפח אותה. כשהיא מסיימת לאכול ארוחה גדולה, היא תמיד מבקשת עוד, וכשאנחנו אוכלים במסעדה, היא מתנפלת על האוכל כאילו אין אוכל בבית. אם היא אוכלת ארוחת ערב אצל סבתא שלה היא חוזרת הביתה, טוענת שהיא רעבה ושואלת מה אוכלים לארוחת הערב. במקרה האחרון היא ביקרה אצל חברתה, וכשאספתי אותה ביקשה שיארזו לה את המנה בשקית. ניסינו להציב לה גבולות, לשכנע אותה שתכאב לה הבטן ואפילו ניסינו לאפשר לה לאכול כמה שהיא רוצה אבל שום דבר לא עבד. מצד אחד קשה לי לסרב לה ומצד אחר אני מבין שקיימת בעיה, כי הכל סובב סביב האוכל, וגם כי אחיה בן ה־3 מתחיל ללכת בעקבותיה. מה דעתך?
“ראשית, אני ממליצה לך לבצע בדיקות רפואיות מקיפות כי במקרה כזה צריך לשלול כל בעיה רפואית ולדעת אם קיים גורם פיזי שגורם לילדה להיות רעבה. השמנה היא נקודת התורפה שלך. אתה יודע מה זה להיות ילד שמן, ולא רוצה שזה יקרה לילדים שלך. יכול להיות שבעבר הילדה הייתה רעבה, ביקשה תוספת וקיבלה תשובה שלילית. ייתכן שממצב כזה התפתח אצלה סוג של רעב פסיכולוגי. מכיוון שהילדה בריאה ולא סובלת מעודף משקל, כדאי שתשוחחו איתה בכבוד ובגובה העיניים. תגידו לה: ‘הרבה פעמים את מבקשת תוספת ואנחנו מתלבטים אם לתת לך או לא. ביררנו והבנו שאם ילד אומר שהוא רעב ורוצה עוד, אז הוא צריך לקבל עוד מזון בריא. מהיום, כשתבקשי עוד את תמיד תקבלי כי אצלנו בבית יש שפע, אך הכל תלוי בתזונה נכונה’. מה אכפת לך שהילדה תאכל ירקות במשך שעה שלמה? העיקר שהיא תרגיש שאתה לא מגביל אותה. התפקיד שלך הוא לתת לה את הראוי ולהחסיר ממנה את הלא ראוי כמו בשאר התחומים. בנוסף אני מציעה שתתייעצו עם תזונאית ותסבירו לה על הנושא הכפייתי הזה”.
ערכה: ערכה: אפרת קורמן