כך תעזרי לילדה שלך לשמור על המשקל ועל הבריאות. מדריך

כולנו רוצים ילדים מוצלחים. חכמים והישגיים, חברותיים ואהודים, ספורטיביים ומרשימים, נאים וגם רזים. כן, מה שמביא אותנו לדרוש מהם - במודע או שלא - להתאמץ ולהיות מי שאנחנו היינו רוצים להיות.

במקרים רבים אנחנו מוצאים כי אחרי לידת הילד השני, ובמיוחד השלישי, הציפיות האמורות מתחילות לרוב לדעוך. אנחנו לומדים, או לפחות משתדלים, ליהנות ולהתגאות בילדינו על כל תכונותיהם המיוחדות האופייניות רק להם. אך נראה שאחד התחומים היותר קשים לקבלה, במיוחד בקרב אמהות לבנות, הוא המשקל.

רבות מאיתנו מתקשות בנושא זה. האמהות הרזות והאמהות המלאות, האמהות שתמיד אכלו כמה שרצו ומה שרצו בלי לחשוש שהדבר ישפיע על היקפי גופן, והאמהות שניסיון החיים הפגיש אותן עם כל דיאטה אפשרית. האמהות שאוהבות ירקות וקטניות ומכורות לתוכניות ולכתבות בריאות, וגם האמהות שאוכלות חטיף צ׳יפס לארוחת הערב. האמהות שמקפידות על פילאטיס לפחות פעמיים בשבוע נוסף לצעידה יומית, כמו גם האמהות שהספורט היחיד שעוסקות בו הוא ההליכה הקצרה מהבית למכונית ומהמכונית למשרד.

הדאגה לבריאות הילדים והחינוך לתזונה נכונה ולפעילות גופנית נחוצים כמובן ומבורכים, אבל קיים קו דק שמבדיל בין חינוך בונה לבין חינוך הורס. על החינוך, באשר הוא, כמו גם התזונה ואורח החיים הבריא להגיע ממקום של כבוד ואהבה, לא ממקום שיפוטי וביקורתי. כדי להצליח לגדל בנות שאוהבות ומכבדות את גופן כדאי שנזכיר לעצמנו כמה דברים.

1. מטען גנטי שונה. בין אם לבתה עשויים להיות הבדלים גנטיים משמעותיים. גובה, מבנה הגוף (צר, רחב או בינוני) וקצב חילוף החומרים. היחס בין רקמת

השריר לרקמת השומן שונה בין אנשים, גם בין אם ובתה. לאם יכול להיות מבנה גוף של הסבתא ולבת מבנה גוף של הסבא, או בכלל גנטיקה הדומה לזו של משפחת האב.

ייתכן שתפריט מוגבל שהאם צריכה בשביל לשמור על המשקל אינו מתאים לבת - ולהפך. ייתכן שהאם יכולה לאכול כמויות גדולות, אולם הבת צריכה להסתפק בכמויות קטנות יותר. לכן אין צורך לבקר את הילדה ולבקש ממנה לנהוג כמונו. היא זקוקה לה־ תייחסות תזונתית אישית.

2. ילדות בעלות גוף של נשים. בגיל ההתבגרות חלים שינויים פיזיולוגיים המבדילים בין בנים ובנות. אם נביט מאחור על בן ובת בני 7 לא תמיד נדע להבדיל ביניהם. בגיל ההתבגרות נבדיל מיד: לבנים יש בשל־ בי הגדילה עלייה ניכרת במסת השריר. לבנות עלייה במסת השומן ושינוי בפיזור השומן בגוף.

אצל בנות ההתפתחות הפיזיולוגית מתרחשת בגיל צעיר יחסית, 10־13, כולל התפתחות מינית. כך, למשל, נערה בת 12, עדיין ילדה, מוצאת עצמה בגוף של בחורה. ההתפתחות הנפשית לא תמיד מדביקה את השינויים המהירים, מה שעלול להטעות בהתייחסות לנערה ולפתח ציפיות להתנהגות בוגרת יותר - שלא לומר מדי.

3. חלומות לא תמיד מתגשמים. ודאי שאין צורך להגשים אותם דרך ילדינו. לילדים שלנו חלומות ורצונות שהם מבקשים עבור עצמם. הם אינם צריכים להוות תיקון עבורנו. גם ילדה שאינה דקיקה ורזה יכולה להיות יפה, והכי חשוב - יפה בעיני עצמה. ולכן אפילו אם במהלך הילדות של האם משקל גופה הפריע לה, ולהיות רזה נראה לה חלום שאי אפשר להגשים, חשוב לא להשליך את התסכול הזה ואת הכמיהה למשקל נמוך יותר על הילדה. הבת יכולה להיות באותו משקל כמו זה של האם במהלך הילדות, וגם בהמשך החיים, ועם זאת להרגיש שהיא הכי יפה.

4. רזון כסמל להצלחה ויופי. בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, בשלטי החוצות - בכל מקום אנחנו נחשפים לדמויות שהיו בעודף משקל וירדו בהמשך. תפקיד האמהות במרחב הזה יכול וצריך לשמש כקול השפוי והתומך מול לחץ החברה והנורמה שהיא מציגה.

5. קנאת אחים. אהבה וקנאה הן חלק ממערכת היחסים הטבעית והמורכבת בין אחים במשפחה. סביר להניח שהיא קיימת במידה זו או אחרת בכל משפחה בשלב מסוים בחיים. חשוב שלא נוסיף את עניין המשקל ליחסים ביניהם ולא נשתמש באח או באחות הרזה כדי ״לחנך״ את הבת. למשל במשפטים כמו ״תראי איך אחותך אוכלת, לא סתם היא רזה״, ״אחיך גדול ממך

ולא ביקש מנה נוספת, בטוחה שאת צריכה?״. ויש גם מסרים שמוטב בלעדיהם ושאינם באים לידי ביטוי במילים, מספיק מבט אחד של אמא או צחוק ערמומי של האח.

6. המשקל שבאמבטיה. בחלק מהבתים למשקל מקום קבוע. בדרך כלל בחדר ההורים או בחדר הרחצה שלהם. מתקיים טקס שקילה אחת לשבוע במקרה הטוב או שקילה יומיומית במקרה הפחות טוב.

גם אם נדמה שלא, הילדים רואים הכל. הבת מקבלת את המסר שהמשקל הוא עניין חשוב ושאין להקל בו ראש. מהר מאוד יגיע היום שבו טקס העלייה על המשקל יהפוך לשגרה בחייה.

מומלץ לוותר על המשקל. המדידות התכופות מלחיצות ומסיטות מהעיקר לטפל. העיקר הוא קיום אורח חיים בריא שעם הזמן יסייע להגיע למשקל תקין. במשפחות שבהן קיים קושי לוותר על המשקל מומלץ להניח אותו מתחת למיטה או בארון ולבצע את השקילות שלא בנוכחות הבנות.

7. פעילות גופנית. כאשר יש צורך לעזור לבת בהטמעת הרגלים חדשים, מומלץ לעתים להתחיל בביצוע פעילות גופנית ורק אחר כך להכניס שינויים בתפריט. זאת להבדיל ממבוגרים, שלהם אנחנו נוטות דווקא להמליץ על שינוי התפריט ובהמשך על פעי לות גופנית.

עבור הבנות, הפעילות הגופנית יכולה להיות מקור להנאה. וכאשר היא נעשית עם אחד ההורים - גם לחוויה וזמן איכות משותף. לביצוע פעילות גופנית יש השפעה ניכרת על חיטוב הגוף. התוצאות והחיזוקים החיוביים יקלו על תחילת ההטמעה של שינויים בדפוסי האכילה.

8. דוגמה אישית. זהו כנראה הסעיף החשוב ביותר בחינוך הבת לקיום אורח חיים בריא, מאוזן ושפוי. לדוגמה האישית של האם משקל גבוה ומשמעותי יותר מזה של האב. ילדה שרואה את אמה אוכלת רק פריכיות אורז ומחמיצה פנים על כך קולטת מסר שהחיים הם דיאטה מתמשכת ונטולת הנאה.

ילדה שרואה את אמה מקפידה להכין סלט צבעוני כתוספת לארוחה לומדת שהיא משקיעה ומכבדת את הארוחה והתזונה.

בנות גם שומעות את השיחות בין האם לנשים אחרות. התעסקות מוגזמת סביב נושא המשקל, ביקורת על ממדי הגוף של נשים אחרות, דיווח על מה אכלתי או לא אכלתי אמש, ועד כמה אני מרגישה מאוכזבת מעצמי או גאה שהצלחתי, מעבירים לבת מסר לא בריא כי בכל גיל - כילדה, כמתבגרת וכאישה - נושאי האוכל ומשקל הגוף אמורים להיות חלק משמעותי מחייה ומהאנרגיות שלה.

9. ויפה שעה אחת קודם. החינוך לאורח חיים בריא, מתן דוגמה אישית וההערות סביב נושא המשקל הם לא עניין לנערות מתבגרות בלבד. חשוב להקפיד על כל אלה כבר במהלך ההריון (כן, קראתן נכון).

ידוע כי לטעם המזון שהאם אוכלת במהלך ההריון השפעה על טעם התינוק והעדפותיו בבגרות. לאחר הלידה הבנות שלנו צופות בנו ומחקות את ההתנהגות שלנו מגיל צעיר מאוד. מחייכות, מתגנדרות וגם אוכלות/לא אוכלות, מתלוננות/לא מתלוננות על המראה כמו אמא.

10. אחריות הורית. במיוחד בגילים צעירים חשוב לא לשכוח על מי מוטלת האחריות לדאוג לקיום אורח חיים בריא. עלינו, ההורים, ולא על הילדים. אין לכעוס על ילדה בת 8 שאינה אוכלת נכון ולכן היא בעודף משקל.

האחריות היא של ההורים. לדאוג לאוכל מזין וזמין בבית, להימנע מלהכניס פיתויים עבור הילדה (בורקס, חטיפים, ממתקים, משקאות ממותקים) גם אם יתר בני המשפחה רזים. תפקיד ההורים הוא לאפשר סביבה תומכת ומסייעת כדי שהילדים יוכלו לסגל הרגלים נכונים לאורך זמן.