יום כיפור מתקרב. חשבתי ממי אני יכולה לבקש סליחה. לא אחשוף את הרשימה כולה, כי אז אצטרך לבקש סליחה ומחילה נוספת מהקוראים על הייבוש. לא שאכפת לי לבקש סליחה. כל עוד יש כוונה בלב ודבר אמת בפה – למה לא.
לא חשוב איך סידרתי את הרשימה, הילדים שלי בכל פעם טיפסו מעלה לראשיתה. אולי רגשות אשם הם עניין מובנה אמהות, אני לא יודעת. כל החברות שלי איתי. כולן מרגישות שהן לא מספיק. לא מספיק מה? תלוי. לא מספיק קשובות, לא מספיק פנויות, לא מספיק מעניקות, לא מספיק סובלניות, לא מספיקות להספיק את מה שהן רוצות. בקיצור, לא מספיק.
למילים יש נטייה להתיישב דווקא במקומות הכי לא צפויים. לנצח המילה “מספיק” תעלה אצלי זיכרון אחד, של צעידה ביום של קבלת התעודות. זה היה בכיתה ד’, שנה שנרשמה אצלי כשנה לא קלה מכל מיני סיבות. את התעודה שלי, המצטיינת בתלמידים, עיטר לצד המקצוע האהוב עלי, מתמטיקה, הציון “מספיק”. הזעזוע היה גדול. “מספיק זה כמו 6”, נכון? שאלתי בתימהון מהול בפחד. מכיוונה של ילדה ג’ינג’ית הגיעה תשובה שמלווה אותי עד היום. “מספיק זה... זההה... מספיק!”, חרצה. “זה אומר שלא צריך יותר ולא כדאי פחות”. כמה פשוט ככה קל.
יש לי הרבה על מה לבקש סליחה מהילדים שלי. הרשימה שלמעלה, שהיא אוסף של הצטערויות של חברותי כאמור, נאמנה מאוד למה שמתחולל גם אצלי. אני לא מספיק קשובה להם. יש לי אידיאלים שלא לגמרי קשורים למה שהם אוהבים ורוצים. אני רוצה להעלים את המחשב שלהם, וערב יום כיפור, מחילה מכבוד כולם, אני מבקשת שיימח שמו לנצח של מי שהמציא את רשת המשחקים המקוונת Steam, שזה הדבר הכי ממכר, הכי מאוס והכי מיותר בחיים. אני עובדת קשה מדי כדי לספק להם צרכים שלא בטוח שהם עצמם בכלל זקוקים להם. אני קצרת רוח, מוכנה לשמוע טחינות של אנשים זרים, ועד שאני מגיעה אל ילדי כבר לא נותרים כוחות. אני קצרת זיכרון מחד ופנקסנית מאידך, וזה אומר שכשאני מתפרצת עליהם אני נוטה לשכוח במהירות, וכשהם מתחצפים הדבר נרשם לדיראון עולם, או לפחות ליומיים הקרובים.
אבל, ויש אבל גדול מאוד: אני אוהבת אותם הכי הרבה שאפשר. הם המתנות הכי גדולות שיכולתי לקבל, ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. יש לי הרבה מה לתקן, ויהיו עוד הרבה סליחות לבקש. דבר אחד ברור לי, ואת זה טורחת להזכיר לי האישה הכי נהדרת שפגשתי: שום דבר שאת עושה לא בא מתוך זדון. תלמדי לרפרף, תלמדי להעביר הלאה. נסי לתקן לפעם הבאה, אבל בחייך, לפני שאת מבקשת סליחה מהילדים שלך, תסלחי לעצמך.
עיתונאי קטן שלי / יאיר ויץ (10.5)
אני לא מאמין שזה קורה. למרות שהסוכר הולך ועוזב את הבית שלנו, לכבוד החג החלטתי שאני ממליץ הפעם על משהו מלא־מלא סוכר. חוץ מאבא, כולנו עדיין גונבים דברים מתוקים. הבנתי את זה הכי טוב כשבמקרר שלנו היו כמה יחידות של מילקי Cake (מה יש לאנשים האלה שהם לא יכולים פשוט להגיד עוגת מילקי?). אז ככה: זאת עוגה אישית טעימה מאוד, מלאה שוקולד, ששמים במקרר, ובתוכה יש קרם וניל. במקרר היו ארבע יחידות. אחרי חצי שעה היו שלוש. אחרי עוד חצי שעה היו שתיים, ואחר כך לא היו אפילו סימנים שפעם היו פה עוגות מילקי. יואב אחי ערך משפט שדה ושאל: “מי לקח את כל העוגות?” ואמא עשתה פרצוף תמים, ואני עשיתי פרצוף תמים, ויואב עשה פרצוף תמים. ואז כל אחד הלך שני צעדים אחורה, ואבא אמר: “באמת מעניין מי”.
מילקי Cake של שטראוס, 4 שקלים לחטיף בודד, 11 שקלים למארז 4 יחידות.
מילקי. צילום: יח"צ
המלצת תרבות
מהלך חול המועד סוכות יוצגו בבית אבי חי עשרות דגמי סוכות בגודל 40 סנטימטרים על 40 סנטימטרים, שנבנו ונוצרו על ידי אנשים פרטיים וקבוצות מאורגנות. זה קורה בתערוכה “סוכות מדברות”, שמציגה דגמים המביעים רעיונות ונושאים כמו המרוץ נגד הזמן, משמעויות הקדמה הטכנולוגית, מאבקים חברתיים וסביבתיים. לצד התערוכה יתקיימו פעילויות לילדים: סדנת גרפיטי, סדנת פנטומימה עם שחקנים מקבוצת “אינקובטור”, סדנת מוזיקה שבה ישמעו המשתתפים כיצד מביעים רגשות באמצעות מוזיקה ויכינו כלים באמצעות חומרים ממוחזרים, סדנת קומיקס וחידה בלשית עם ערכת משחק וכתב חידה לשיטוט בתערוכה.
"סוכות מדברות", חצר בית אבי חי, ירושלים, 29.9־10.10, בין השעות 10:00־19:00 (הכניסה לתערוכה ללא תשלום), שעות הפעילויות: 10:00־16:00, מחיר הסדנאות: 10־20 שקלים, הורה מלווה ללא תשלום, לפרטים נוספים: 6215900־02
סוכות לילדים. צילום: מעוז ויסטוך