אני גננת במקצועי. עד לאחרונה ניהלתי גן ילדים בבית שלי, אבל השנה רכשתי גן ילדים חדש והפסקתי לעבוד מהבית. יש בי המון חששות ופחדים בעקבות המהלך הזה - אני מרגישה שבעלי והילדים לא לוקחים מספיק אחריות בבית, ואני חוששת שבנוסף לתפקידי בגן, גם המשפחה שלי תדרוש ממני יותר. האם ההחלטה שעשיתי הייתה נכונה?
"בעבר, הגן שהיה בתוך הבית שלך לקח את המקום של המשפחה שלך, כלומר, את התפתחת והמשפחה שלך התכווצה. לא קיבלת לגיטימציה לנהל את הגן בתוך הבית, כי היית צריכה לתת יותר לגיטימציה למרחב המשפחתי. הבחירה שעשית הייתה נכונה, הגיע הזמן לעשות את ההפרדה הזאת ולהוציא את הגן מהבית. כיום המרחב שיש למשפחה שלך הוא זה שמפחיד אותך, כנראה משום שאת חיית בעצמך במרחב מצומצם במשפחה הדורית שלך, וקשה לך לעכל שיהיה מרחב שלם גדול יותר למשפחה שלך. לפעמים קשה לנו לראות טרנספורמציה, גם אם היא חיובית, כי ההתנהלות היא שונה. במקרה כזה צריך לעשות טרנספורמציה במחשבה. מעצם העובדה שעברת למקום עבודה שהוא מחוץ לבית, ילדייך הם אלו שצריכים לקחת את האחריות. כשהיית ילדה, עבדת בבית בדיוק כמו אישה בוגרת, ובבגרותך לא הפסקת עם זה. עכשיו, כאישה, אמא ובעלת משפחה, את צריכה להתבגר ולעשות שינוי מחשבתי. אני מציעה שתחלקי תפקידים בין בני הבית ותיצרי איזשהו שעון סביבתי חברתי שיתאים למשפחתך. השיעור שלך הוא להטיל אחריות על בני משפחתך, עד שהם ייאלצו לעשות זאת בעצמם".
אני בת 30, מחנכת בכיתה מקדמת ריגשית. זוהי כיתה קטנה שהמיקוד בה הוא על בעיות רגשיות כאלו ואחרות. מלבדי, יש בכיתה גם סייעת כיתתית
שתפקידה הוא חשוב מאוד. לצערי הסייעת שעובדת איתי לא מתאימה לתפקיד. אף על פי שהנהלת בית הספר מודעת לכך, הוחלט להשאיר אותה בתפקיד גם השנה, מכיוון שיש לה קשרים עם גורמים בכירים. אני מרגישה שהבעייתיות במערכת היחסים שלנו היא מעבר לבעייתיות ביחסי מורה־סייעת. מה דעתך?
"על פי הראייה האחרת, כל שיעור שיש לנו מגיע אלינו כי לא פתרנו אותו. במקרה הזה, את אומנם בת 30, אבל את פוגשת את אמא שלך בתפקיד של סייעת. בניגוד לתפקיד שלך בילדות, כבת לאמא, לא יכולת לעשות הרבה כיוון שאביך תמך מאוד בדעות של אמך, אבל פה את יכולה לעשות שינוי, כי הפעם את בעלת הסמכות ויכולת ההשפעה. כדי לפתור את הבעיה שנוצרה, את לא צריכה להתעמת או להתלהם, את צריכה לעמוד מול הסייעת ולא מול המערכת. את צריכה להבין שאותה אישה באה לעזור לך לעזור לכיתה, בדיוק כמו שאמא שלך הייתה צריכה להבין שהתפקיד שלה הוא לא להוכיח כמה היא בעלת מרות מולך אלא להוכיח כמה היא מצליחה לעזור לך להתפתח. בסופו של דבר, אף על פי שאמך ניסתה לצמצם אותך, היא לא הצליחה לפתח אותך ואת נאלצת הרבה פעמים ליצור איתה יחסים לא טובים. גם במקרה הזה השיעור הוא דומה. לסייעת שלצדך אין למעשה אפשרות לצמצם אותך. זאת ההרגשה שלך, כי לא סיימת את השיעור מילדותך. היא פשוט צריכה להבין שיש לכן מטרה משותפת – להנהיג את הכיתה הזאת ולהביא לתוצאות טובות. אפשרות אחרת היא שפשוט תיתני לילדים להחליט".
אני בת 30, רווקה, מעצבת צעצועים במקצועי. מדוע בן הזוג המיועד שלי מתעכב להגיע?
"לפי האופן שבו את מנסחת את הדברים, נראה שאת יודעת שקיים מישהו עבורך. את פשוט לא רוצה להודות בזה כי את לא רוצה לנקוט צעד, ואת ממציאה מחשבה או נוטה לחשוב שהוא מתעכב. לדעתי הדברים מעידים על כך שאת לא באמת בטוחה במי שאת רוצה להיות. כשאנחנו לא בטוחים בעצמנו, אנחנו תמיד מוצאים בני זוג שגויים. בשביל לראות מי אני במראה, אני צריך למצוא את בן הזוג שיגרום לי לתיקון המדויק שאליו באתי בחיים שלי, לכן אני צריך לדעת מי אני, זה דבר מאוד משמעותי. אם את בטוחה שאת יודעת מי את, אין סיבה שתשמשי במשפט 'בן הזוג שלי מתעכב להגיע', כי זה אומר שבתת־המודע שלך את יודעת שבן הזוג שלך קיים ונמצא, אבל את צריכה להשתנות בשביל שהוא יגיע אלייך. האופן שבו את מציגה את הדברים מעיד על הרבה חוסר סנכרון בין המודע לתת־מודע שלך. תעבדי על זה".
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"