אני מתלבטת אם להשתתף באירועים כמו בר מצוות וחתונות של מכרים מהעבודה. לא מזמן אני ובני משפחתי הוזמנו לבר מצווה. ביררתי וגיליתי שאנשים אחרים מתכוונים להשקיע סכומי כסף גדולים מאוד במתנה. הבנתי שהסכומים האלה אינם עומדים בתקציב שלי, והודעתי לבעל האירוע שבעלי ואני נגיע בלי הילדים, אך הוא התעקש ואמר שהמתנה לא חשובה אלא ההשתתפות בשמחה. הסכמתי והבאתי סכום מסוים שיכולתי לעמוד בו. חברי לעבודה העבירו עלי ביקורת, טענו שאני לא נורמלית ושלא עושים דברים כאלה. אמרו לי שכל בעל אירוע מצפה מהאורח שלו לכסות את מחיר המנה, ושאם אין באפשרותי לעמוד בסטנדרט, עדיף שאשקר ולא אגיע לאירוע. אני לא נוהגת לערוך אירועים. החתונה שלי והברית של ילדי היו אירועים קטנים ומצומצמים מאוד, כך שגם אם לא הייתי מקבלת שום צ’ק, הייתי יכולה לכסות את ההוצאות ולא להיכנס לבעיה כלכלית. אני עושה דברים שאני יכולה לעמוד בהם ולא מצפה מאף אחד לממן את האירועים שלי. לאחרונה חברה נוספת מהעבודה הזמינה אותי לבת המצווה של בתה, אבל לא מתאים לי לכסות מנות באירועים. מה כדאי לי לעשות?
“אני מאמין בכל לבי שאדם צריך להיות נאמן לעצמו ולאפשרויות שלו, כי בסופו של דבר אף אחד לא מממן את החיים שלך ואת האוכל לילדייך. בסופו של דבר את אחראית על עצמך ועל האמת שלך, ורק את יודעת מה טוב לך. כל היתר לא רלוונטי. אנשים רבים פונים אלי בנושא הזה, טוענים שבעונת החתונות הם מוזמנים להמון אירועים ותוהים מה עליהם לעשות. אני עונה להם בצורה חד־משמעית שאם אדם לא יכול להרשות לעצמו להשתתף בכל האירועים, שיעשה עם עצמו חישוב. כל אחד צריך לשבת ולכתוב לאילו אירועים הוא חייב ללכת מתוך נאמנות לעצמו, ולהחליט שליתר האירועים הוא ישלח ברכה ויתנצל על כך שלא יוכל להגיע. לא יקרה כלום. אם את חשה חוסר נוחות, עדיף שתישארי בבית. אני יודע שאנשים מעדיפים צ’קים על פני מתנות, אבל אם התקציב שלך מוגבל מפאת אירועים רבים, בררי את מידות הבגדים של הילדים שחוגגים את האירוע, גשי לחנות בגדים, ושכולם יקפצו לך! לתת מעבר ליכולות שלך זה לא פתרון, ואת לא צריכה לעשות דברים בכוח אם את לא מאמינה בהם. הרבה פעמים המוסכמות החברתיות באות על חשבוננו, אבל זה לא יכול להימשך ככה. המוסכמות הן לא רלוונטיות וצריך להיזהר. אל תוותרו על עצמכם”.
לפני כשמונה שנים חלתה אשתי ז”ל במחלה סופנית. היה לנו עסק משפחתי שפעל במשך 30 שנה, ונולדו לנו שלושה ילדים. כשאשתי חלתה, העסק המשפחתי הידרדר, נקלענו לחובות ונאלצתי לסגור את העסק. טיפלתי באשתי במשך השנים, עד שהיא נפטרה לפני שנה וחצי. כשאשתי ז”ל חלתה לא יכולתי להצהיר על פשיטת רגל. יצאתי מאזור הנוחות שלי והתחלתי לעבוד כשכיר, אך פוטרתי כעבור שנתיים. אשתי והילדים האשימו אותי בכך שהעסק נסגר, למרות שלא הייתה לי אפשרות אחרת. הסתכסכתי עם בתי ועם בעלה, והיום הם מונעים ממני לפגוש את הנכדים שלי. רציתי לעשות הסבה מקצועית ועברתי מספר קורסים על מנת שאוכל לעבוד כמאמן. בנוסף הפכתי להיות חשמלאי מוסמך, ולמרות שלא עברתי עדיין את המבחנים העיוניים, אני יודע שבחרתי בכיוון הנכון. הבעיה היא שאני חייב להוצאה לפועל 700 אלף שקל, והבית שלי שווה 900 אלף שקל, כאשר 75% מהבית שייכים לי. לפי התקנה החדשה של ההוצאה לפועל אפשר להגיע להסדר ולהכריז על פשיטת רגל, אבל אם קיים ברשותי נכס, עלי למסור אותו למרות שהוא לא לגמרי שלי. הנכס הוא כל מה שיש לי בחיים. מה עלי לעשות?
“הסיפור שלך הוא לא פשוט, ונראה כאילו הוא ממלא אותך באנרגיה. הכאב המשפחתי העמוק והעובדה שאשתך ז”ל וילדיך האשימו אותך בכך שהעסק קרס גרמו לאדם בגילך להסתכל על חייו ולתהות כיצד הכל התפקשש. זה קשה, אבל אתה חייב לקחת אוויר. הבעיה הכי חמורה שלך היא שאתה שקוע בכאב, בהאשמה העצמית ובחושך עד מעל הראש. אתה חייב לעצור ולנסות להגיע למקומות פשוטים יותר. תציע לילדים לבוא לשתות איתך בירה פעם או פעמיים עד שיסכימו. נסה להסתכל על האור החיובי, הבאת ילדים לעולם וגידלת אותם יפה, אז תהיה בטוח ושלם עם עצמך שעשית כל מה שיכולת לעשות. לדעתי אתה חייב לקבל ייעוץ מסודר ואיכותי. אני מציע לך להיות ממוקד ולא להתנות שום דבר לילדיך. תסביר להם שאתה פה בשבילם ושאתה נותן כל מה שאתה יכול. אם הם יקבלו את ההצעות שלך – מה טוב, אבל אם לא – זאת כבר הבעיה שלהם”.
מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"