עוד מחקר, עוד דאגות: מה רוצים מהצ'יפס שלנו והאם באמת כדאי להימנע מאכילתו?

בואו נבהיר כמה דברים, אם היו מפרקים סלק למרכיבים ושולחים אותם למשרד הבריאות, הוא היה אוסר לאכול את המוצר הזה. החומרים הללו שנמצאים במזון באופן טבעי, בדרך כלל לא משפיעים עלינו בגלל יחסי הגומלין בתוך אותו מזון. 
 

אקרילאמיד הוא חומר שנמצא באוכל בצורה טבעית, בזיתים שחורים, בקפה, בשזיפים ובעוד שורה של מזונות טבעיים. בשנת 2002 גילו את נוכחותו בטיגון עמילן בטמפרטורה של מעל 120 מעלות. 
 

הבעיה העיקרית במחקרים שכאלו, היא שהם נעשו רק על בעלי חיים בתנאי מעבדה. יכולת ספיגה של המכרסמים שעליהם נעשו המחקרים, לא כל כך דומה לשלנו ולכן אי אפשר לייחס את תוצאות המחקר באופן ישיר על בני אדם.
 

המסקנה המתבקשת - אם אני מטגנת תפוח אדמה, זה לא בהכרח אומר שיהיה לי סרטן. מדובר בהסתברות. במקומות שאינכם יודעים כמה זמן השתמש בשמן של הטיגון, עדיף לא לאכול. אבל אם אתם מטגנים בבית ומחליפים את השמן, ולא אוכלים את המזון הזה על בסיס יומי, אין סיבה לדאגה.
 

אם אתם קונים הביתה את חטיפי הצ'יפס, שהם גם מלוחים וגם שמנים אז תפסיקו - זה משמין וזה לא בריא אז למה להרעיל את עצמכם? כל דבר בכמות ובמינון סביר אמור להזיק, אבל אם אתם אוכלים את זה כל יום, כמה פעמים ביום, זה מתחיל להיות בעייתי בכל המובנים של המילה.