האבות של היום מעורבים ושותפים מלאים בתהליך גידול הילדים. בחירת מסגרות חינוכיות, עזרה בהכנת שיעורי בית, ליווי לביקור אצל הרופא, הסעה לחוגים, השתתפות באסיפות הורים, כולל חברות בוועד ההורים של הכיתה. עם זאת, מעת לעת אנחנו שומעות, מאבות וגם מאמהות, פליאה - שלא לומר תלונה - על כך שהאמהות הן הסמכות העיקרית בתחום התזונה במשפחה.
את האחריות על תזונת הילד האם מקבלת כבר בתקופה שלקראת ההריון הראשון, אז היא מתבקשת ליטול תוסף של חומצה פולית ובמידת הצורך לדאוג להשלמת חוסרים תזונתיים. עם תחילת ההריון, ובמהלכו, עולות השאלות: האם התפריט מגוון ומזין? האם האמא לעתיד אוכלת מספיק או להפך, אוכלת יותר מדי? האם היא מקבלת הנחיות לגבי מזונות שמהם עליה להימנע ומזונות שחשוב לה לצרוך? לאחר הלידה, כאשר מדובר באם המיניקה, שוב תזונתה נמצאת במרכז ההתעניינות: האם היא שותה מספיק או אוכלת מזון איכותי? במשפחות רבות האחריות נמשכת גם בגילים מאוחרים יותר: קניות בסופר או הכנת הרשימה לסופר, הקפדה או אי הקפדה על תפריט מאוזן.
אבל האם חשבתם פעם על השפעתו של האב על תזונת הילד? תתפלאו, אבל גם השפעה זו מתחילה לא רק לפני הלידה אלא כבר בשלבים הקודמים להריון.
אני שמן?
ידוע כי לאבות השפעה גנטית על משקל הגוף של ילדיהם, ללא תלות במשקל גוף האמהות. מבחינה אבולוציונית, למשקל גבוה של האב היה ערך רב לעתיד הצאצאים. עד לפני 40־50 שנה סייעה אגירת קלוריות להתמודדות עם רעב וזיהומים. עם זאת, היום, כשהמזון זמין ובשפע, השמנה היא חיסרון, ויש לה השלכות שליליות על הבריאות.
בכתב העת Cell Metabolism התפרסם לאחרונה מחקר חדש בנושא אפיגנטיקה - תחום העוסק בהשפעה של הסביבה ושל אירועים בחיים (תזונה, פעילות גופנית, מצבים נפשיים) על התורשה ועל המטען הגנטי של הצאצאים (השמנה, מטבוליזם). המחקר עקב אחר קבוצת גברים עם השמנת יתר קיצונית שעברו ניתוח בריאטרי, שבעקבותיו חלה ירידה משמעותית במשקלם. מפתיעה למדי הייתה העובדה כי באותם גברים חל שינוי במבנה הדנ"א של תאי הזרע, שבעקבותיו נגרם שינוי במנגנון השובע. החוקרים מעריכים כי שינוי זה משפיע על הגנים המועברים לצאצאים, ובכך מצטמצם הסיכוי שלהם לסבול מהשמנת יתר.
החוקרים מעריכים כי הנתונים שהתקבלו אינם ראיה חותכת, אך הם מספקים עדויות מוקדמות לכך שתאי הזרע נושאים מידע על משקלו של האדם. התוצאות מרמזות על כך שירידה במשקל של אבות עשויה להשפיע על התנהגות האכילה של ילדיהם בעתיד.
ואחרי הלידה?
מגיל שנה הפעוט לומד להביע את עצמו במילים. הוא יכול לאחוז בכפית, להשתמש במזלג או לשתות מכוס. במקביל, הוא שותף לתפריט המשפחתי, ולא פחות חשוב, לארוחות המשפחתיות, וכאן להתנהלות ההורים - שני ההורים - חשיבות רבה. "מתן דוגמה אינו דרך נוספת ללמד, זוהי הדרך היחידה ללמד", אמר אלברט איינשטיין. הורים המתרכזים בתזונה של ילדיהם ומקפידים פחות על תפריטים מזינים ועל דפוסי אכילה נכונים בעצמם, לא יצליחו להשיג את המטרה.
יחד עם זאת, קצב החיים שלנו הופך את הארוחות המשפחתיות לאתגר לא קטן. ארוחת בוקר בבית בימי שגרה אינה נפוצה במחוזותינו, כולם ממהרים ולחוצים, אוכלים משהו, אם בכלל, בדרך ללימודים או לעבודה. אחוז המתבגרים בישראל שאוכלים בקביעות ארוחת בוקר נמוך בהשוואה למדינות מערביות. אצל רובנו, את ארוחת הצהריים כל בן משפחה אוכל במקום אחר: במעון, בצהרון, בעבודה או בבית (לא פעם בשעה אחרת, בהתאם למערכת השיעורים), ומכאן שארוחת הערב היא הסיכוי האחרון ביממה למפגש משפחתי סביב השולחן.
ממצאים של מחקר רב־משתתפים (180 אלף ילדים בני 17־3) באוניברסיטת אילינוי בארצות הברית מציגים נתונים הממחישים את היתרונות של ארוחות משפחתיות קבועות, כמו הזדמנויות רבות יותר לתפריט מזין, מאוזן ומגוון, מה שמוביל לצמצום הסיכון לעודף משקל ולהפרעות אכילה, בפרט כאשר ההיקפים של אלה במגמת עלייה. בנוסף, יש ערך רב להתכנסות משפחתית. זו הזדמנות לשיחות של ההורים עם הילדים, של הילדים עם ההורים, וגם של הילדים בינם לבין עצמם. בעידן הצגים למיניהם (מחשב, טלוויזיה, טאבלטים וסמארטפונים) אחים מבלים פחות זמן יחד (במשחק, בשיחות ואולי גם במריבות).
כרבע מהילדים בארץ נמצאים בעודף משקל. זאת ועוד, 20%־10% מהפעוטות השמנים יהיו ילדים שמנים, 40% מהילדים השמנים יהיו מתבגרים שמנים, ו־80%־75% מהמתבגרים השמנים יהיו מבוגרים שמנים. לעודף משקל יש השלכות בריאותיות רבות על ילדים: התפתחות של מחלות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, דום נשימה, רמות שומנים גבוהות בדם, בעיות יציבה ואורתופדיה. כמובן שקיים גם הקושי הרגשי, שאי אפשר להתעלם ממנו: דימוי גוף והערכה עצמית נמוכים והתמודדות מול יחס הסביבה הקרובה, חברים ומשפחה, למשקל העודף.
ארוחת ערב משותפת
כמה טיפים שיסייעו לכם לעבור בשלום את הישיבה בצוותא
#מועד הארוחה. לא כדאי לדחות את זמן הארוחה לשעה מאוחרת, אז הרעב, העייפות וחוסר הסבלנות יובילו אותנו ואת הילדים.
#יפה שעה קודם. ככל שננחיל את הארוחה המשפחתית בגיל צעיר יותר, הסיכוי שתהיה חלק מסדר היום הקבוע הוא גבוה יותר. כן, צריך להתחיל בגיל שבו נשפך החלב ובסוף הארוחה חצי מהאוכל נפל על הרצפה, כדי שבבוא היום המתבגרים יאכלו במטבח ולא מול הטלוויזיה בסלון או מול צג המחשב בחדרם.
#הכנה משותפת. כדאי להקדיש זמן ותשומת לב לארגון הארוחה: הכנת האוכל (חיתוך, תיבול), עריכת השולחן ופינוי השולחן.
#לשים לב איך אוכלים ולא מה אוכלים. יושבים, אוכלים לאט ולועסים היטב, נעזרים בסכו"ם. האווירה בארוחה תהיה נעימה יותר ויהיו בה פחות מתחים סביב השאלה מי אוכל מה וכמה.
#שיחת היום. לא פעם המבוגרים משוחחים ביניהם. שתפו את הילדים בחוויות שלכם ועודדו אותם לספר את שלהם. בארוחה דלגו על השאלות המטרידות כמו: האם סיימת להכין את השעורים או האם סדרת את החדר. לשאלות אלה כדאי למצוא זמן אחר, לא בארוחה.
#חשוב לזכור. המשפחה היא נבחרת, אנחנו לא רק גרים יחד אלא גם פעילים יחד, מתווכחים יחד, מבלים יחד, חוגגים יחד ואוכלים יחד.
נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, אבוקדוס - קידום בריאות [email protected]