אני אם לשלושה בנים המתגוררים באוסטרליה עם בני משפחותיהם. מצבו הבריאותי של בעלי בן ה־78 אינו יציב, הוא עבר התקף לב וניתוח מעקפים, אך עם זאת הוא צלול לחלוטין ואף מתפקד בצורה נפלאה בבית. אני רוצה לטוס לתקופה של חודשיים או שלושה, לבקר את ילדי ואת נכדי, אבל בעלי לא מעוניין להצטרף לנסיעה וטוען שמדובר בתקופה ארוכה מדי. הוא הציע להצטרף אלי כעבור חודש, אבל מכיוון שמדובר באדם לא בריא אני לא רוצה להשאיר אותו לבד. הסברתי לו שהנסיעה הזאת לא דורשת מאמץ מיוחד אבל הוא עומד על שלו. מה לדעתך כדאי לי לעשות?
“אני בטוח שאת יודעת ומבינה היטב שקשה מאוד לשנות הרגלים, בטח ובטח במקרה של אנשים מבוגרים. כאשר את טוענת שהנסיעה לא דורשת מבעלך שום דבר מיוחד, את הופכת להיות שיפוטית ומתנשאת, מכיוון שמבחינתו את דורשת משהו גדול מאוד. את בעצם מבקשת ממנו לשנות את הרגליו ולצאת מאזור הנוחות שלו למשך תקופה ארוכה, וזה מהלך שדורש הקרבה רבה מצדו. בעלך הציע לבוא לקראתך, מצד אחד להישאר במקום הנוח והבטוח שלו ומצד שני להצטרף לנסיעה לתקופה קצרה יותר. אני מבין את ההתלבטות ואת הדילמה שניצבת מולך, אבל את חייבת לקבל החלטה ולגלות מוכנות ובגרות רגשית. אם תחליטי לנסוע לבד, תיאלצי להסיר מעלייך את האחריות בלב שלם, כי אחרת את תסבלי כל היום ותשתגעי מרוב דאגה. את צריכה לקחת אחריות ולבדוק עם עצמך האם את באמת יכולה לנסוע לבד ולחכות עד שבעלך יצטרף אלייך. כפי שאני רואה את הדברים, עומדות בפנייך מספר אפשרויות. את יכולה לנסוע לתקופה קצרה יותר או לחפש פתרון אחר שיצליח להרגיע אותך. נסי לבדוק האם קיים קרוב משפחה, חבר קרוב או אפילו עוזרת בתשלום, מישהו שיוכל לישון בביתכם או להיות זמין בכל שעה. תחשבי על הפתרון שיקל עלייך, אל תכעסי עליו ואל תקלי ראש בחוויה הלא פשוטה של אדם שעוזב את מקומו הטבעי והבטוח. זכרי שגם אם עבורך העניין בטל בשישים, עבורו מדובר בהקרבה גדולה; ואם התקופה ארוכה מדי לטעמו, את חייבת לכבד אותו ולזכור שהוא לא נגדך”.
אני בת 36, אמא לשני ילדים בני 5 ושנה. יש לי תואר בכלכלה ובלוגיסטיקה, ועברתי את כל המבחנים של הרשות לניירות ערך כי הנושא עניין אותי מאוד. היום אני מנהלת משרד ועוסקת בכל מה שקשור לתחום הלוגיסטי. השכר שלי מצוין והתנאים טובים מאוד, אבל אני לא רואה שום פוטנציאל לקידום. אני מתלבטת האם לעשות שינוי דרסטי ולעסוק בתחום אחר שלא פחות מעניין אותי ולא פחות רווחי עבורי או לשפר את הידע שצברתי בתחום מינהל העסקים. אני יודעת שעיסוק בתחום חדש יגבה ממני השקעה עצומה, שעות רבות של לימודים, קיצוץ משמעותי בשכר וכמובן קיצוץ בזמן האיכות שלי עם ילדי. ההתלבטות שלי קשה במיוחד מכיוון שגם עניין הגיל נכנס למשוואה, ואני מפחדת שאחצה את גיל 40 ואשאר תקועה במקום. מה עצתך?
“את יודעת הכל ומבינה היטב את הסיכונים הכרוכים בכל החלטה, אבל יש משהו שבוער בקרבך. מכיוון שאת מחזיקה במשרה מעולה, מרוויחה יפה ובאופן כללי די מרוצה, כדאי שתבררי עם עצמך האם יש סיכוי שהבערה שקיימת בך תיעלם והאם תוכלי לוותר ולהיות שלמה עם עצמך. את נמצאת במקום שמספק ומעניין אותך, וככל הנראה גדלת על ערכים נוקשים. אני מאמין שהורייך ציפו ממך להיות טובה יותר והישגית יותר, וככל הנראה צורת החינוך שלהם השפיעה עלייך במידה רבה. את מנסה לעמוד בציפיות שהצבת לעצמך, ומניסיוני לציפיות כאלה אין סוף. יכול להיות שאם תשקיעי כסף ואנרגיה בתחום חדש לא תמצאי עבודה ואז שוב לא תהיי שבעת רצון. אם תנהלי את חייך בצורה של ‘מה אם?’, ‘מה יקרה?’ או ‘מה יהיה בגיל 40?’, את תלמדי עוד ועוד תחומים ותתעסקי בחיפוש אחרי אפשרויות נוספות במקום להתרכז במה שכבר יש לך בידיים. את צריכה ללמוד לחיות בשלום בתוך הסיטואציה שקיימת, ואחר כך אלוהים גדול. נסי להיות רגועה ומאושרת במקום שבו את נמצאת ותסמכי על העולם, מה שצריך לקרות כבר יקרה. יש משפט יפה שאומר שאושר זה לא לרצות את מה שאין לך אלא לרצות את מה שיש לך. לדעת להתמסר למה שיש ולא להיות עסוקה ומושקעת במה שאין זה ערך גדול מאוד בעיני”.
ערכה: אפרת קורמן
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"