זעקה מבית: הקרב על הזכות ללדת איפה שהלב נמצא

אחת מהנשים שבחרו ללדת בבית ואז להתאשפז בבית החולים על מנת לקבל את המענק היא ענת אדלר טל (39), אם לשלושה ממושב מטע. "הלידה הראשונה ארכה 22 שעות", היא מספרת. "ידעתי שאצטרך להגיע לבית החולים בתוך יממה. היינו זוג צעיר, ילד ראשון, היינו זקוקים לכסף. הגענו לשם ל־12 שעות מסויטות. השותפה שלי לחדר החליטה שהיא צריכה לארגן את הברית מהנייד שלה. כל מה שרציתי היה לישון, ומעבר לביקורי הרופאים והאחיות, היה טרקטור שעבד צמוד לחלון של החדר שבו אושפזתי. מעבר לזה, כשהגעתי לחדר, נכנס רופא שביקש ששני סטודנטים יראו מה קורה לרחם שלי כשהוא מתכווץ ומישש לי את הבטן. שכבתי בהלם של החיים. כל המעמד הזה כל כך הזוי. במשך שעות לא הצלחתי לעצום עין לרגע אחד".
 

החוויה שעברה אדלר טל בבית החולים הותירה בה את חותמה. "אחרי שלושה ימים בלי שינה, הייתה שרשרת של ויכוחים על זה שלא יכולים לשחרר אותנו מוקדם כי אני חייבת להתאשפז", היא מספרת. "רופאה אחת אמרה שהיא עלולה לסכן את רישיון הרפואה שלה, אחרת אמרה שזה ל"ג בעומר ולא בריא לצאת עם התינוק. באחת בלילה חתמתי על כל מה שצריך ואמרתי: רק תשחררו אותי הביתה. אני רוצה לישון. אני רוצה לנוח. אלה היו 1,700 שקלים מאוד יקרים. בדיעבד לא הייתי עושה את זה ועוברת את הסיוט הזה. הייתי רק שומעת לעצותיה של ג'ויס באטלר, מיילדת מקצועית, ולא עוברת את זה. בלידה השנייה והשלישית כבר באנו יותר מוכנים למה שצפוי לנו".
 

הצעת חוק שהייתה אמורה לעלות אתמול בוועדת שרים לחקיקה, ביוזמתה של ח"כ תמר זנדברג (מרצ) ובתמיכתם של שרת המשפטים איילת שקד ושר הבריאות יעקב ליצמן, נועדה להביא לשינוי המצב. על פי ההצעה, שהדיון בה נדחה לימים הקרובים, החוק יתוקן כך שגם נשים שיולדות בבית יהיו זכאיות למענק הלידה, אך הן עדיין יצטרכו לשלם מכיסן את ההוצאות למיילדת. הצעות חוק דומות שהונחו על שולחן הכנסת ה־18 וה־19 בעבר ולא אושרו.

"המדינה צריכה לאפשר חופש בחירה לנשים ולא להפלות לרעה את מי שבוחרת ללדת בבית", אמרה ח"כ זנדברג. "זו לידה שארגון הבריאות העולמי הכיר בה, ומדינות רבות בעולם מנתקות את הקשר בין הלידה לבין מקום הלידה מתוך ידיעה שלידה בריאה יכולה להתרחש בכל מיני מקומות. הסיבה ההיסטורית לאפליה זו נובעת מההנחה כי לידה בבית חולים היא הלידה הבטוחה ביותר וכי יש לעודד נשים ללדת בבתי חולים בלבד. אולם מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצאו כי כאשר מדובר בלידה בסיכון נמוך המלווה על ידי מיילדת מוסמכת, אין ללידה זו השפעה שונה על בריאות היולדת או היילוד לעומת לידה בבית חולים. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים בוחרות ללדת בבית במרחב טבעי ומוכר, ועדיין שיעור הלידות הביתיות בישראל נמוך ומסתכם בפחות מ־1% מכלל הלידות".
 

 

"בחירתה של אישה איפה וכיצד ללדת את ילדיה חייבת להישאר ברשותה", הוסיפה השרה שקד. "הריון ולידה הם תהליכים מורכבים, אישיים ופרטיים, ועל המדינה לכבד כל החלטה".
 

"החוק עד היום עודד סוג של ישראבלוף", אמרה ח"כ זנדברג ל"מעריב המגזין". "על כל לידה שהתבצעה בין כתליו, בית החולים מקבל 13 אלף שקל. אם אישה ילדה בבית ומגיעה לבית החולים רק לצורך האשפוז הזה, בית החולים מקבל את המענק למרות שהלידה לא התבצעה בין כתליו. לבית החולים יש אינטרס שהלידה תתבצע אצלו. אם ניתן לאישה את המענק כמו שהצעת החוק מבקשת, הקשר בין בית החולים ללידה יתנתק. זה יחסוך למדינה את הכסף, ויהיה פה הרבה יותר סדר, הרבה יותר היגיון והרבה יותר צדק".

מתוך כ־180 אלף לידות בשנה בישראל, כ־600־800 נשים יולדות בביתן, בסיוען של 17 מיילדות בית מוסמכות הפועלות בארץ. כדי שניתן יהיה לקיים לידת בית, האישה צריכה להיות בריאה וההריון תקין. היא צריכה לחבור אל מיילדת בסמוך לביתה ולבצע יחד איתה חלק ממעקב ההריון. הבית צריך להתאים מבחינת נגישות ולהיות במרחק של עד חצי שעה מבית חולים. ויש תנאי נוסף: נשים שמעוניינות ללדת בבית צריכות לשלם  8,000־5,000 שקלים על הלידה.
 

פקודת המיילדות, העוסקת בלידות בית, נחקקה בשנות ה־50, כאשר נשים נהגו ללדת בביתן בתנאים לא תנאים, מה שהביא לתמותה רבה של נשים ותינוקות. כתוצאה מכך, המדינה החליטה להציע מענק לידה לכל מי שתגיע לבית החולים, וכך אכן ירדו שיעורי התמותה.

לאורך השנים, ככל שהלך וגדל מספרן של היולדות בבית בישראל, עלה הצורך לגבש חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות, העוסק בלידות בית. בחוזר הזה, שנוסח בשנת 2008 ועבר מקצה שינויים ב־2012, מצוין כי יולדת 
 

יכולה ללדת בבית חולים או בביתה בלבד. אלא שלפי החוזר, נשים שיולדות בבית ורוצות לקבל את מענק הלידה – יידרשו כאמור להתאשפז בבית החולים ל־12 שעות לפחות בתוך יממה מהלידה. הסעיף הזה נולד על אף העובדה שבפקודת המיילדות כתוב שמיילדת בעלת רישיון יכולה ליילד בכל מקום בישראל.
 
 

לצורך השוואה, בארצות רבות הוצאות לידות בית ממומנות על ידי המדינה. בהולנד למשל, שבה יש כ־30% לידות בית בשנה, היולדת צריכה להודיע בבית החולים, ומיילדת מגיעה אליה הביתה. יולדת הולנדית שמעוניינת ללדת בבית החולים ללא הצדקה רפואית – צריכה לממן את האשפוז שלה בעצמה.

בנוסף ליולדות בישראל שבחרו ללדת בבית ונאלצו לוותר כאמור על מענק הלידה, גם למיילדות הבית בישראל יש חיים לא קלים: הן מתקשות למצוא חברת ביטוח שמוכנה לבטח אותן. אילו היו נמצאות ברשימת העובדים של משרד הבריאות, כמו בקנדה למשל, הבעיה הייתה נפתרת, אבל משרד הבריאות אינו רוצה לעודד לידות בית.
 

כתגובה לקשיים ההולכים ונערמים עליהן ועל יולדות הבית, בקיץ 2015 הופץ מכתב שכתבו כמה מיילדות בית מארגון אמה”י (ארגון מיילדות הבית בישראל), שהוקם במטרה לקדם את מיסוד הלידות מחוץ לבתי החולים. הן פנו אל הציבור בבקשה דחופה לעזור להן במימון הגשת עתירה מינהלית נגד משרד הבריאות, בנוגע 
 

לסעיף המגביל את עבודת מיילדות הבית לבית היולדת בלבד. "נאסר עלינו, מיילדות הבית, לקבל לידה בכל מקום אחר מלבד בית היולדת עצמו", נכתב בעתירה. "על ידי איסור זה משרד הבריאות שולל את חופש הבחירה הבסיסי של אישה לבחור היכן ללדת. משרד הבריאות מנסה לצמצם את אפשרויות הבחירה של יולדות דרך השמת מגבלות מינהליות על עבודת המיילדות, מגבלות הפוגעות בזכויות אדם בסיסיות של הנשים... חופש הבחירה של אישה לגבי מקום לידתה מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".
  

אלא שהעתירה שהוגשה נמחקה לאחר שהשופטת נצמדה לכך שפקודת בריאות העם קובעת כי "כל מקום שנועד לקבלת לידות הינו בית חולים ועליו לקבל אישור כבית חולים".

לא כל העוסקים בתחום מברכים על הצעת החוק. "אני מבינה את חופש הבחירה ומבינה נשים שיכולות להחליט לעצמן", אומרת פרופ' דרורית הוכנר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה הר הצופים. "אני יודעת על מקרים של נשים שאסור היה לעשות להן לידות בית ובכל זאת עשו. יש פה בעיה של אכיפת החוקים בצורה ברורה יותר, וצריך להסביר לנשים את הסיכונים בלידת בית. זה כמו באנג'י, אטרקציה שנראית נורא טובה. נשים חושבות שיש להן שליטה נהדרת, אבל אם חס וחלילה יקרה משהו, מה אז? ברור שללדת זה דבר טבעי ונפלא, אבל יחד עם זה יש פה סיבוכים. אנחנו באים להגן על האישה. ארגונים שונים חושבים שאנחנו, בבתי החולים, רוצים את הכסף, אבל לי זה נראה לא אחראי".
 

גם מינדי לוי, מיילדת בית מבית לחם הגלילית, שעוסקת במקצוע זה 22 שנה ויילדה 365 תינוקות, שמתוכם כ־85% לא הגיעו לבית החולים כלל, מתקשה לשמוח נוכח השינוי המסתמן. "השינוי בעיקר חשוב בשביל היולדות, שאינן צריכות לנסוע לבית החולים אחרי לידה כדי לקבל את המענק", היא אומרת. "אנחנו, מיילדות הבית, לא נרגיש בשינוי. הרי אין נשים שלא יולדות בבית בגלל זה. להערכתי, זה לא ישנה את מספר היולדות בבית. נשים שרצו ללדת בבית נסעו לבית החולים או פשוט ויתרו על המענק. הרי לא מדובר בכל כך הרבה כסף. נכון שזה מקל ועוזר, בעיקר בלידה הראשונה, אבל השינוי האמיתי יהיה כשדמי האשפוז יועברו ליולדת כדי לשלם למיילדת, והיולדת לא תצטרך להוציא את הכסף מכיסה. אם זו הייתה הצעת החוק, הייתי חוגגת. מה שעושים עכשיו זה בסך הכל לתקן את האפליה בנוגע למענק".

"כי זה דורש שינוי בניהול. אם מיילדות הבית יקבלו את הכסף של דמי האשפוז מביטוח לאומי, מישהו יצטרך לפקח על זה. מיילדות הבית יהפכו למעין עובדות מדינה. עכשיו מיילדות הבית עצמאיות. יש חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות משנת 2102 שהערים קשיים רבים על החוזר המקורי משנת 2008, אבל חוץ ממנו אין כלום. אם דמי האשפוז יועברו למיילדת, מישהו יצטרך לפקח על המחירים, על מעבר הכסף, לאיזו מיילדת זה מגיע ולאיזו לא. מצד שני, כך תמיד נולדים השינויים הגדולים. מתחילים מקטן, ולאט־לאט, זה שאפשר לאסוף שרים מכל מיני מפלגות ושכולם יהיו בעד, זה כשלעצמו חגיגה קטנה". ד