אני בת 31 ונורא רוצה להיות בזוגיות, אבל לא מצליחה אף פעם. למה?
"קודם כל צריך להבין למה את מתכוונת כשאת מדברת על זוגיות. כדי למצוא את בן הזוג האחד והמיוחד, צריך לבנות יחסים. יש יחסים שהם גרועים, אבל הם עדיין יחסים. השאלה היא איך בונים יחסים בריאים ומהם בכלל יחסים בריאים. לפי התפיסה של 'בראייה אחרת' המילה 'יחסים' מגיעה מלשון המילה 'יחס'. הכוונה ב'יחס' היא לחוס על עצמי, ואם אני חס על עצמי אני גם חס על האחר. כלומר, אם אני טוב אל עצמי, אני טוב גם אל האחר, ואז אני יוצר יחסים בריאים.
לכן, קודם כל את צריכה לאהוב את עצמך, כי כרגע את לא ממש אוהבת את עצמך. את צריכה ללמוד לחוס על עצמך, כי יש לך הרבה ממידת הקורבנות, וזה התחיל עוד מילדות. את רגילה להתייחס אל עצמך כאל קורבן, ובכל מערכת יחסים שאת יוצרת, גם אם מדובר בקשרי ידידות או עם בני משפחה, את תמיד מוכנה להיות הקורבן ביחסים, ולכן נוצרים יחסים לא בריאים, ובוודאי לא ניתן ליצור מכך גם זוגיות. זוגיות שיוצאת מיחסים כאלה של הרגשת קורבן תמיד תהיה זוגיות מקולקלת. כדי להבין את מצבך, את צריכה ללכת אחורה בחייך ולהיזכר מתי הרגשת בפעם הראשונה כקורבן. מדובר בטיפול שורש עמוק שאת צריכה לעשות עם עצמך, כי מעולם לא פתרת זאת, ולכן זה חוזר אלייך במערכות יחסים.
התפיסה של 'בראייה אחרת' אומרת בפירוש שאם אדם לא פותר איזשהו קונפליקט בחייו, אותו קונפליקט תמיד יחזור אליו בתחפושת אחרת. אם את מאוד רוצה זוגיות, אני מציעה לך לשבת עם עצמך ולחשוב איך את מפסיקה לסחוב את הסבל הזה שאת סוחבת מילדותך על הגב. איך יכול להיות שבגיל בוגר, עם כל הניסיון שחווית עד כה, את עדיין מתנסה באותו השיעור בתחפושת אחרת, איך עוד לא שינית את דפוסי ההתנהגות שלך? ברגע שלא שינית שום דפוס, ואת ממשיכה עם דפוס הקורבן, לא תצליחי למצוא זוגיות בריאה. אולי תוכלי למצוא זוגיות שבאה מתוך קורבנות, אבל אז מדובר בזוגיות לא בריאה שממנה יוצאים גם ילדים עם תחושת קורבן, וכך נוצרת שרשרת דורית חולה, לכן צריך לנקות הכל ולהתחיל מחדש ממקום נקי.
את חייבת להבין זאת כדי להחיל שינוי משמעותי בחייך. את צריכה לבנות יחסים ולחוס על עצמך, לרחם על עצמך, להאמין שאם את לא קורבן של עצמך, אז גם אף אחד אחר לא ייקח אותך כקורבן. בדקי כל פעולה וכל מחשבה שלך – אם המחשבות והפעולות שלך נובעות מתוך תחושת קורבן. רק כך, מעצם הבדיקה וההבנה יקרה השינוי המהותי, כי הסוד הוא בהבנה".
יש לי שישה ילדים, ובתקופה האחרונה לבני הבכור בן ה־11 יש כל מיני התפרצויות זעם וכעס, אני מרגישה שהוא אוכל את הלב כי הוא מתלונן הרבה על בית הספר ועל החברים, ובעיקר על המורה שלו שעמו הוא לא מסתדר. אני רוצה להבין – מה עובר עליו?
"אני יכולה לומר לך שבנך מחפש אהבה מסמכות גברית אחרת. לפעמים אנחנו לא מסתדרים עם משהו בשביל לקבל תשומת לב ממשהו אחר. כלומר, הוא לא מסתדר עם המורה שלו בשום אופן, והמורה הזה לא מסתדר איתו, כי למעשה הוא זקוק להרבה יותר תשומת לב מאבא שלו. אביו, בעלך, מחובר יותר לילד השני מאשר לבן הבכור שמרגיש ומתקשה לקבל זאת, ולכן הוא נלחם על המקום שלו במשפחה מול אביו. ואיך הוא עושה זאת? באופן מאוד פשוט וחכם – הוא נלחם על ידי כך שהוא לא מסתדר עם המורה שלו ולא מוכן לקבל את הסמכות שלו.
בשביל שהוא יקבל את הסמכות של המורה שלו, אבא שלו צריך לחזור ולהתייחס אליו מחדש. זה השיעור שהבן שלך עובר למעשה. השיעור של בנך הוא ללמוד לקבל תשומת לב. הוא מנסה להילחם ולעשות זאת בדרך לא נכונה על ידי הענשה עצמית, אבל גם אבא שלו כאילו מעניש אותו בחוסר היחס שהוא נותן לו, כי הוא מרחיק אותו ממנו, שלא כמו עם הילדים האחרים. אני מציעה לך לתפוס את בנך לשיחה ולומר לו לנסות לחשוב איך הוא יכול לתפוס תשומת לב בדרך אחרת, נכונה יותר, כי זה שיעור בחיים שהוא צריך ללמוד. בחיים שלנו הכל שיעורים שמגיעים בתחפושת, ואנחנו צריכים להבין אותם כדי ליצור את השינוי".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, בכל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"