התחתנתי בגיל 25 והייתי נשואה במשך 20 שנה. מערכת היחסים בינינו הייתה טובה, עד שהחלטנו להתגרש. כעת עברו כבר 15 שנים מאז הגירושים ואני עדיין לבד. היו לי כמה קשרים בדרך, אבל אף אחד מהם לא הוביל לזוגיות אמיתית של פרק ב'. מה יכולה להיות הסיבה לכך על פי "בראייה אחרת"?
"לפי התפיסה של 'בראייה אחרת', בדרך כלל יש לנו כמה אדוות של גילים. מגיל 25 עד 48 אנחנו סוגרים מעגל חיים של הווה, של יחסים ושל זוגיות, ומגיל 49 ואילך הזוגיות כבר לא יכולה להיות כמו הזוגיות שחווינו בין 48־25. משהו ב'גוף הרוחי' של האדם משתנה בצפיפות שלו, האדם מתחיל להיות יותר ויותר קרוב אל עצמו, בעיקר אם הוא עושה עבודה עצמית. בשביל שאני אהיה קרוב אל עצמי, אני צריך לעשות עבודה מאוד מדויקת עם עצמי מגיל 30 עד גיל 45 לפחות.
"במקרה שלך, היית מאוד טוטאלית במערכת היחסים שלך עם בעלך לשעבר וזה בא על חשבון העבודה שהיית אמורה לעשות עם עצמך. זאת אגב הסיבה שהיית מאוד מתוסכלת במהלך אותן שנים. כאשר התגרשת, נכנסת להלם תרבותי. אישה אחרת שכן עבדה עם עצמה במהלך כל אותן שנים באופן חזק ומדויק והבינה את ההקרבה שעשתה את הבחירות שלה וכדומה, הייתה יכולה בסיטואציה כזאת למצוא בן זוג חדש מאוד מדויק ונכון לה, אבל את נכנסת לסיטואציה הזאת בלי שעשית עבודה עצמית, והתחלת לבנות את הבסיס שלך צעד אחר צעד באופן שהיית אמורה לעשות בגיל צעיר יותר. לכן, בגלל שהתפנית לבנות את עצמך רק בגיל מבוגר, לא היו לך הזמן והיכולת ליצור זוגיות בריאה ונכונה.
"אפשר להסתכל על זה גם באופן אחר. אולי לכאורה הפסדת זוגיות, אבל למעשה הרווחת את עצמך. כשאנחנו מרוויחים את עצמנו בגיל מבוגר, התהליך הרבה יותר קשה וגם נמשך יותר זמן. לכן את צריכה להבין שגם אם יש לך רצון עז למצוא זוגיות, עדיין אין לך את המקום הזה למישהו אמיתי כדי לבנות איתו מערכת זוגית. ל'ראייה אחרת' יש תפיסה לגבי זוגיות. יש זוגיות שהיא זיווג מתוך גמילה, כלומר, אני פוגש מישהו בחיי שגומל אותי מכל מה שאני צריך להיגמל בחיי, ויש גם סוג של זוגיות שבה אני כל עולמה או שהוא כל עולמי. כאשר נפרדת מבעלך, היית רוצה מישהו אחר שיבנה אותך אבל לא היה אחד כזה, וטוב שכך, כי את היית צריכה למצוא את עצמך לבד. אני חושבת שהיום את צריכה להיות מאוד נאמנה לעצמך. אנחנו קוראים לזה 'דחיסות', כי ברגע שתהיה לך דחיסות מאוד גבוהה של הגוף הרוחי, את תרגישי את עצמך בתוכך במקום הנכון שלך ואז יגיע האחד".
אני נמצאת כרגע בתהליך שיפוץ הדירה שלי ויש לי בעיה עם כל בעלי המקצוע שעובדים אצלי בנושאים שונים. אני מבינה שמאחורי יש כל דבר יש סיבה שצריך לחקור ואני מנסה להבין: למה יש לי בעיות עם כולם? מה אני עושה לא נכון?
"לפעמים לא הכל קשור אלינו. יש מצבים שמנסים להראות לנו בדרך מאוד קשה שמה שאנחנו חושבים שהוא חשוב הוא לאו דווקא חשוב. בדומה לנשים שמנסות לרזות בכל מחיר ועושות כל מאמץ בנושא, אבל לא רק שהן לא מרזות, הן אפילו משמינות פי שתיים. היקום מנסה להראות להן שזה הגוף שלהן ואין מה לעשות, כי לפי הדנ"א, הן לא צריכות להיות רזות. ככה זה.
דוגמה נוספת שאני יכולה לתת היא אנשים שמנסים לעשות תואר שני רק בגלל שכולם הולכים ללמוד לתואר שני, ואז הם מקבלים עבודה לגמרי אחרת בלי שום קשר לתואר ולא מבינים איך ייתכן שהם הוציאו כל כך הרבה משאבים כמו כסף וזמן בשביל התואר ולבסוף מצאו עבודה שאין לה כל קשר למה שהם באמת רוצים לעשות. כלומר, הרבה פעמים מנסים להראות לי שמה שנראה לי חשוב כל כך הוא לא באמת חשוב. את צודקת במאה אחוזים שאת אמורה לקבל את המקסימום מאותם בעלי המקצוע, כי את משלמת להם יפה בשביל העבודה ומצפה לתוצאות טובות ומקצועיות, אבל אם זה קורה שוב ושוב, אולי זה לא באמת חשוב.
"הרבה פעמים היקום מראה לנו שאין צורך. אנשים לפעמים הולכים עד קצה הגבול של הפרפקציוניזם ולפעמים זה לא הזמן ואין בכך כל צורך, כי צריך לעשות משהו אחר. לכן, תצטרכי לוותר על הפרפקציוניזם כדי לראות שיש דברים יותר חשובים בחייך. בעלי המקצוע בחייך הם פשוט התנגשות של אנרגיה מיותרת וחבל להיאבק בכך שוב ושוב".
עריכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, בכל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"